פסק-דין בתיק א 451/00

רקע עובדתי

1.         לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעת שעסק בתיקון גלילת תריס בחצרי הנתבעות.

בהתאם להסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה בדיון ביום 29.10.03, הכירו הנתבעות באחריותן לאירוע נשוא כתב התביעה, בעוד שהתובע קיבל על עצמו אשם תורם בשיעור של 12%.

בפסק-דיני זה עלי לקבוע את סכום הפיצויים המגיעים לתובע.

2.          התובע, יליד 13.9.1964, נשוי ואב לארבעה ילדים. במקצועו הוא מסגר, ומאז שנת 1986 הוא עצמאי, בעל מסגריה משלו.

             ביום 25.10.1996 הוזמן התובע על-ידי הנתבעות לתקן שער-תריס גלילה חשמלי שהיה מותקן בחצרים המשותפים לשתי הנתבעות. במהלך ביצוע התיקון, נפגע התובע מפלטת מתכת שנפלה על ראשו (להלן: " התאונה").  

             מהפגיעה, איבד התובע את הכרתו והובהל לבית החולים בנהרייה. בסמוך לאחר מכן הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אובחן "כסובל משבר דחוס פרונטו-אורביטלית" (ת/13).

             לאחר אשפוז של שלושה ימים שוחרר התובע לביתו עם הנחיות להמשך טיפול תרופתי והמלצה למנוחה ולבקורת במרפאה כעבור חודשיים. לאחר שחרורו מבית החולים, נבדק התובע מס' פעמים בבית החולים בנהרייה ובמרפאות קופת חולים כללית בשל תלונות על כאבי ראש. יצוין, כי המדובר בפניות ספורדיות לסיוע רפואי וכי לא קיים תיעוד בדבר טיפולים רפואיים שעבר התובע לאחר תחילת שנת 1998.

3.          מיום התאונה ועד ליום 15.6.1997 היה התובע בתקופת אי כושר מוחלטת (נספח יא לתחשיבי הנזק מטעם התובע). הועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה של 10% החל מיום 1.12.1997, וציינה כי "אין מקום להפעיל תקנה 15. לדעת הפוסקים מסוגל לחזור לעבודתו במשרה מלאה" (נספח יג לכתב התביעה).

4.          אין מחלוקת, כי התובע שב לעבודתו (המחלוקת בנוגע לפגימה ביכולת תפקודו לאחר התאונה תידון בהמשך), ואף כי חל שיפור בהכנסותיו ביחס לשנים שקדמו לתאונה.

נכותו הרפואית של התובע

5.         בהסכמת הצדדים, מונו פרופ' ח. שטיין, מומחה לאורטופדיה, ופרופ' א. בנטל, מומחה לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה, כמומחים מטעם בית המשפט להערכת נכויותיו של התובע, כל אחד בתחום הרפואה בו התמחה.

6.          פרופ' שטיין, אשר בדק את התובע ביום 15.7.01, סיכם את ממצאיו לגבי התובע, כדלקמן (ת/נ/א):

"קיים פער במקרה זה בין תלונותיו של הנבדק ובין ממצאים קליניים.

מאחר ואובייקטיבית אין ספק שמדובר באדם שסבל פגיעה במערכת העצבים ולאור העובדה שחבלה זו נגרמה ע"י נפילת חפץ מגובה שגרם לחבלה בציר אורך לגולגולת ולכן גם לעמוד השדרה הצווארי, בדיקת השרירים הממוחשבת מתארת קיום חולשה משני הצדדים בהתאם למידת המאמץ שנתבקש לבצע. יותר מאמץ, יותר הפרעה.

מצב זה אינו מתואר בקובץ תקנות המל"ל. הוא דומה למתואר בסעיף 35(1)ב ומהווה נכות שגובהה מחצית מן המתואר בסעיף זה דהיינו מן החבלה שסבל בתאונה נשוא תביעה זו- נותרה נכות בגובה 5%."

7.         יצויין כי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, דן במחלות העצמות והפרקים, אשר משפיעות באופן קל על כושר הפעולה.

8.         פרופ' בנטל, אשר בדק את התובע ביום 30.1.01, סיכם את ממצאיו לגבי התובע, כדלקמן (ת/נ/ג):

"...תיאור נסיבות התאונה מעידות על פגיעה קשה בראש, עם סימני שבר דחוס באיזור הפרונטו-אורביטלי הימני. בבדיקות ההדמיה שנעשו מיד לאחר הפגיעה וכעבור שלושה חודשים לא נמצאו נזקים תוך מוחיים.

...

כאבי הראש המתוארים קרוב לוודאי נובעים מהפגיעה הישירה בעצם הגולגולת והשבר הדחוס שפגע בקרומי המוח שמתחתיו, וזהו המקור לכאבי הראש ההתקפיים אותם הוא מתאר... סביר להניח גם שעקב הפגיעה הפרונטלית חלו שינויים בהתנהגותו ובכישוריו הקוגנטיביים. מאחר ומאז התאונה חלפו חמש שנים הרי יש לראות את מצבו הנוכחי כסופי.