פסק-דין בתיק א 44950/03

1.         התובעת, חברה המייצרת, מייבאת ומשווקת סוככי שמש, וילונות ועוד, הגישה נגד הנתבעים ביום 20.7.03 כתב תביעה בסדר דין מקוצר, על סך 38,274 ש"ח. להלן תמצית כתב התביעה:

א.         הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בעיצוב גינות ובמכירת רהיטי גן. הנתבע 2, אילן עמיר, ערב אישית לפרעון חובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת (להלן: הערב ).

ב.         בתחילת שנת 2001, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם קונסיגנציה לפיו הוסכם, כי התובעת תספק לנתבעת רהיטי גן והנתבעת תציג אותם למכירה במקום עיסקה ותעביר לידי התובעת את מחיר העלות של כל פריט בתוספת  70%.

 ג.         במהלך שנת 2002 החליטו התובעת והנתבעת לסיים באופן הדדי את ההתקשרות ביניהם (להלן: תקופת ההתקשרות ). עם סיום ההתקשרות, הוציאה התובעת את הרהיטים השייכים לה, אשר נמצאו אצל הנתבעת ולא נמכרו על ידה במהלך תקופת ההתקשרות.

ד.         במהלך תקופת ההתקשרות, הנתבעת, אכן מכרה חלק מרהיטי התובעת, אולם בניגוד למוסכם בין הצדדים, לא העבירה לתובעת את כל הכספים המגיעים לה על פי ההסכם והשאירה בידה כספים השייכים לתובעת.

ה.         הנתבעת נותרה חייבת לתובעת  סך של 35,864 ש"ח בגין עלות הפריטים שנמכרו כאמור, וכן בגין עלות פרסום בעיתון "על השרון", מגזין עיצובים חודש ספטמבר 2001 בסך 6,435 ש"ח.

ו.          חרף דרישות התובעת להעביר לידיה את הכספים המגיעים לה על פי דין, לא נענתה הנתבעת.

ז.          הערב חב באופן אישי לפרעון מלא ומוחלט של כל  חובות הנתבעת כלפי התובעת ולפיכך חייב הערב לשלם את סכום התביעה וזאת ביחד ולחוד עם הנתבעת. גם הפניות לערב לא נענו.

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 180016/03), ובהסכמת הצדדים ניתנה להם רשות להתגונן, באופן שהתצהירים ישמשו ככתב הגנה. להלן תמצית הגנת הנתבעים:

א.         ההסכמה בין הצדדים הייתה, שהנתבעת תקבל 30% והתובעת תקבל 70%, מהתמורה שתתקבל ממכירת פריטים מסוימים ואילו לגבי פריטים אחרים הוסכם על תמורה שונה, נמוכה יותר. כל ההסכמים התבצעו בעל פה.

ב.         בשנת 2001 אכן הציבה התובעת בחצר הנתבעת סחורה בכמות בלתי ידועה, ללא מתן כל תעודות משלוח ו/או כל רישום אחר כלשהו בדבר סך הפריטים ופרטיהם שהובאו על ידה. הנתבעת מכרה פריטים שונים ושילמה לתובעת כל המגיע לה בהתאם לסיכום.

ג.          בתחילת שנת 2002 הגיע לחצר הנתבעת, בהעדרה, אדם בשם יונה, יחד עם לקוח של התובעת ומכר לו סחורה בכמות גדולה, שהועמסה על 2 משאיות ונלקחה על ידי אותו לקוח. פרטי הסחורה שנלקחו אינם ידועים לנתבעת, ואולם חזותית    כ-2/3 מהסחורה שנמצאה בחצר, נמכרה על ידי התובעת עצמה לאותו הלקוח, אשר כתובתו אינה ידועה לנתבעת.

ד.         הנתבעת פנתה לתובעת בדרישה לקבלת 30% מתמורת המכירה שניתנה ישירות לידי התובעת, אך היא סירבה. כמו כן, התובעת מכרה סחורה שכבר נמכרה על ידי הנתבעת. דרישות הנתבעת מהתובעת להשבת הסחורה לא נענו והנתבעת נאלצה להחזיר כספים ללקוחות. כתוצאה מכך פרץ הסכסוך בין הצדדים והנתבעת הודיעה לתובעת, כי תיטול את התמורה שתתקבל ממכירת סחורה עד לאחר חג הפסח ולאחר החג תוחזר הסחורה הנותרת לתובעת.

ה.         הנתבעת אינה חייבת לתובעת דבר בגין פרסום בעיתון שנעשה והוזמן על ידה, לצרכי קידום מכירות הסחורה שלה, מהטעמים הבאים: התובעת הודיעה לנתבעת, כי עיתון "השרון" "חייב לו" פרסום, ובדעתו לפרסם את הסחורה העומדת למכירה בחצר הנתבעת וביקש מהנתבעת לגשת למשרדי העיתון לעצב את המודעה.

התובעת לא ביקשה ולא דרשה תשלום עבור הפרסום. הפרסום הוצג כתמורה שחייב העיתון לתובעת.

ו.          אין בידי הנתבעת כספים המגיעים לתובעת. להיפך, התובעת היא זו אשר חייבת לנתבעת 30% מהתמורה שקבלה עבור  הסחורה שמכרה בעצמה .

ז.          הנתבע 2, הערב, מוסיף וטוען, כי חתם על טופס הערבות, אולם הטופס לא היה מלא ונשא רק את חתימתו. הנתבע 2 ביקש לראות תעודות משלוח ומחירים כדי לדעת על מה הוא ערב.  התובעת הבטיחה לעשות כן ולא עמדה בהתחייבויותיה.

            הערבות אינה תקפה  מהטעמים הבאים: הערב לא חתם על טופס  ערבות אישית בפני חיים שקד או בנוכחותו. הטופס ערבות אישית אינו מפרט כלפי מי ניתנה הערבות ולמי ניתנה. כאשר הערב חתם על הטופס, חתימתו הייתה על תנאי שיראו לו תעודת משלוח ומחירים אך הדבר לא נעשה והערבות לא נכנסה לתוקף.

ט.         כאשר התובעת פנתה לערב בעניין החוב כביכול של הנתבעת, הערב ביקש שיוכיחו לו את החוב במסמכים, אך הדבר לא נעשה והתובעת בחרה להגיש תביעה.