פסק-דין בתיק א 4494/02

1.         זוהי תביעה לתשלום סכום של 42,600 ש"ח.

            התובע, עו"ד במקצועו ובעסוקו, הגיש תביעה זו מכח זכותו, לטענתו, לשכר טרחה עקב הגשת הודעת ערעור לביהמ"ש המחוזי והגשת סיכומים במסגרת הערעור.

2.         לנתבעים טענה מקדמית כנגד התביעה ולטענתם התיישנה התביעה מאחר והפעולה האחרונה אותה ביצע התובע במסגרת הליכי הערעור, נעשתה ביום 6/3/95 - עת הגיש את הסיכומים לביהמ"ש המחוזי.

            לטענת התובע מועד ההתיישנות אינו צריך להימנות מיום הגשת הסיכומים, אלא מיום היוולד עילת התביעה, שהוא לטענתו, יום מתן פסה"ד וזמן סביר לאחריו.

3.         אין מחלוקת שפסה"ד בערעור ניתן ביום 9/7/95 ועל פני הדברים ומאחר ותביעה זו הוגשה ביום 7/7/02, הרי שאם טענתו של התובע נכונה, הרי דין טענת ההתיישנות להידחות.

4.         נשאלת השאלה מהו מועד היוולד עילת התביעה כאשר מדובר בתשלום שכ"ט עו"ד.

5.         סביר בעיני כי עו"ד, ככל נותן שירות, זכאי לשכרו זמן סביר לאחר תום מתן השירות. השירות אותו נתן התובע לנתבעים היה יצוג בהליך של ערעור בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. מאחר ומדובר בהליך משפטי הרי שהליך זה מסתיים בעת מתן פסה"ד, לכן לא ניתן לראות את היום שבו הוגשו הסיכומים כיום בו הסתיים מתן השירות, אלא יש לראות את תום מתן השירות ביום בו ניתן פסה"ד.

6.         מאחר ופסה"ד ניתן ביום 9/7/95, הרי שלא חלפו 7 שנים מאותו מועד ועד שהוגשה תביעה זו ולכן דין  טענת ההתיישנות להידחות.

7.         לנתבעים היו שתי טענות הגנה עיקריות: האחת שהתובע טיפל באותו ערעור ללא תמורה, והשניה כי בכל מקרה אפילו יהיה מקום לחשוב שהתובע זכאי לתמורה כלשהי, הרי שאין לקבל את הסכום אותו תבע התובע אלא יש להפחית את הסכום בשיעור ניכר.

            אלו שתי טענות ההגנה הנזכרות בסיכומי הנתבעים ואין בילתן.

8.         באשר לטענה בדבר הסיכום בין הצדדים לפיו הגשת הערעור והטיפול בו ייעשו ללא תמורה -  יש להעיר את ההערות כדלקמן:

            התובע ייצג באותה עת חברה נוספת שבה לנתבע 2 היתה שליטה והייצוג, אשר כלל גם דיונים משפטיים, מעולם לא היה בחינם;

            לנתבעים היה אינטרס ברור להגיש את הערעור האמור, מכיוון שדובר בחיוב כספי לא קטן, אשר הוטל עליהם ולא נראית לי הטענה, שהתובע היה זה אשר יזם את הגשת הערעור, מה עוד שהפניה אליו להגשת הערעור נעשתה יום אחד לפני תום המועד להגשתו.

            אין זו התנהגות סבירה של עו"ד לשדל אדם לנקוט בהליך משפטי, מה עוד שהמועד לנקיטת אותו הליך, עומד לפוג ביום שלמחרת.

            מאחר והוכח, שהתובע מעולם לא נתן שירותים בחינם למי מן הנתבעים או לחברות שבשליטתם, הרי שהחפץ להוכיח שינוי מן הנוהג הקיים - עליו הראיה.

            במקרה זה הביאו הנתבעים למתן עדות את הנתבע 2 בלבד,  ולא תמכו עניין זה בראיה נוספת.

            שמעתי את עדויות שני הצדדים בעניין והעדפתי את עדותו של התובע, הן בשל העובדה שגרסתו סבירה יותר, והן בשל העובדה שהנתבע 2 לא טרח להגיב למכתבי הדרישה של התובע לתשלום שכ"ט, לא הוא ולא שאר הנתבעים.

            במקרה כזה התגובה הטבעית היא לבא ולומר "אינני חייב לך דבר מאחר וסוכם בינינו שהשירות יינתן ללא תמורה".

            כאמור תגובה כזו לא היתה ולכן אני מעדיף את גרסתו של התובע לעניין זה.