פסק-דין בתיק א 44882/00

על פי האמור בכתב התביעה, נתבעת 1 נרשמה ביום 19.06.97', בעלי המניות שלה היו ילדיו של מרדכי  נמני (נתבע 4), שהיו חיילים בשירות חובה ואחד מהם נרשם כמנהל.

נתבע 4 פעל בחשבון ולפעמים גם נתבע 5 למרות שלא היה להם סמכות לכך.

נתבע 2 נתן לנתבעת 1 אשראי וכיבד שיקים בסכומים גדולים למרות שלא היו לו בטוחות מספיקות.

לטענת התובעת, נתבע 2 ידע כי נתבעים 4 ו-5 הסתבכו בחובות כבדים ונתבע 2 נקט הליכים משפטיים נגד נתבע 5 בקשר לחובות לנתבע 2.

נתבעת 3 ביצעה עבודות לצה"ל והתקשרה בהסכם עם נתבעת 1, שנועד לבצע חלק מאותן עבודות תמורת סכום העולה על 500,000 ש"ח, כאשר נתבעת 3 תקבל בגין העבודה תשלום ממשרד הביטחון.

נתבעת 3 עיכבה תשלומים בטענה כי מעוכבים לה תשלומים עקב עיצומים במשרד הביטחון.

נתבע 2 דרש שיעבוד על הכספים האמורים להגיע לנתבעת 1 מנתבעת 3, ונתבעת 3 חתמה על המחאת הזכות לנתבע 2.

מאחר ועוכבו תשלומים ביקש נציג נתבע 2 מהתובעת כי תיתן ערבות לבנק לחוב של נתבעת 1 לפרק זמן קצר עד שיסתיימו העיצומים במשרד הביטחון.

גם פקיד של נתבעת 2 הפציר בתובעת לתת ערבותה באופן זמני.

התובעת טוענת, כי הסכימה לתת ערבות ולצורך זה  שיעבדה 180,000 ש"ח  ו-50,000 ש"ח נוספים פרעה חובות של נתבעת 1, של נתבעים 4 ו-5.

פקיד הבנק אמר לתובעת, כי יש בידו מסמך המבטיח  תשלומים של יותר מ-500,000 ש"ח מנתבעת 3, אך המסמך לא הוצג בפניה.

עוד טוענת התובעת, כי הבהירה לפקיד של נתבע 2 כי סכום הפיקדון הוא הסכום שבו התובעת תערוב לחובות נתבעת 1.

לאחר שחתמה התובעת על כתב ערבות התברר, כי הערבות היא ע"ס 230,000 ש"ח, לטענת התובעת נתבעים 4 ו-5 קשרו קשר נגדה ובאו בדברים עם נתבעת 3 וזו ביטלה את ההסכם עם נתבעת 1 למרות שרוב העבודה הושלמה.

בעקבות זאת נתבעת 3 לא שילמה לבנק את הסכום שהומחה לבנק. לטענת התובעת נתבעת 3 העבירה את הכספים לנתבעים 4 ו-5.

נתקיימה פגישה בין נתבע 4, נציג נתבעת 2 ונציג נתבעת 3, נציג נתבעת 3 הבטיח לשלם כספים לנתבעת 1, אך בסופו של דבר ההבטחה לא קוימה.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע 2 התרשל בכך שביצע ניכיון שיקים שנמסרו לו ע"י  נתבעים 4 ו-5 ואיפשר להם למשוך 50,000 ש"ח ולהגדיל את החוב.

הבנק העמיד לפירעון את הכספים שהתובעת הפקידה בפק"מ והעביר מחשבונה 192,000 ש"ח לפירעון חשבון נתבעת 1 ללא ידיעת התובעת וללא הסכמתה.

התובעת גם הלוותה לנתבע 5 סך של 10,200 ש"ח.

נתבע 4 בכתב הגנה בשמו ובשם נתבעת 1 ציין, כי הבנק פעל כשורה, ומי שסיבך את נתבעת 1 היה נתבע 5 וגם הוא עצמו (נתבע 4), שהסכים לעזור בניכיון שיקים.