פסק-דין בתיק א 44836/04

שתי התובענות שבפני,  עניינן בתאונת דרכים מיום 19.4.04 (להלן: "התאונה") .

בתאונה היו מעורבים שני רכבים, האחד בבעלותה של התובעת (להלן: "רכב התובעת"), אשר בזמן התאונה היה נהוג בידי התובעת (להלן: "התובעת"), והשני בבעלותו של הנתבע 2 (להלן: "המונית"), אשר בזמן התאונה היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

רקע

1.         התאונה ארעה בסמוך למלון שרתון (להלן: "בית המלון") עת נסעו הרכבים ברחוב ירקון שבעיר תל-אביב, מכיוון דרום לצפון, או שאחד מהם יצא מתוך החניון של המלון לכיוון רחוב הירקון.

            מסיבה כלשהי השנויה במחלוקת בין הצדדים, התנגשו הרכבים זה בזה, וכתוצאה מכך ניזוק רכב התובעת בחלקו הימני קדמי, ורכב הנתבע ניזוק בצידו השמאלי.

טענות הצדדים

2.         לטענת התובעת,התאונה ארעה עת עשתה דרכה ברחוב הירקון צפונה, לכיוון מלון מנדרין.

התובעת נסעה כל אותה העת בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבי הנסיעה שברחוב הירקון שהינו חד סטרי.

            בעת שחלפה התובעת על פני בית המלון, סטה הנתבע שנסע בנתיב הימני, לנתיב נסיעתה, מתוך כוונה לפנות שמאלה ולהיכנס אל תוך חניון בית המלון, וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

לטענת הנתבע, התאונה ארעה בזמן עבודתו כנהג מונית, כשעשה דרכו ברחוב הירקון צפונה, מרחוב אלנבי לכיוון נמל ת"א בהתאם לדרישת הנוסע ברכבו.

התובע נסע כל אותה העת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה, ובעת שחלף על פני בית המלון, יצאה התובעת מחניון בית המלון, כשבכוונתה להצטרף לתנועה הנוסעת צפונה. התובעת "התגנבה" לכביש מבלי לציית לתמרור עצור הממוקם בכיוון נסיעתה, ותוך שהיא עושה שימוש ידני במכשיר הסלולארי שברשותה, וכך ארעה התאונה לגרסתו.

כל אחד מהצדדים שדבק בגרסתו סבר, כי האשם מוטל על רעהו, ולכן הוגשה התובענה והתובענה שכנגד, כשכל אחד מהם תובע את הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה.

דיון

3.         בדיון שנערך ביום 15.12.04, נשמעה בפני עדותה של התובעת.

            התובעת העידה, כי הינה מתגוררת בקרבת מקום התאונה (רחוב מנדלה), ומשכך אין לה צורך בחניית רכבה בחניון בית המלון.  מעיון בתמונות רכבה (אשר צולמו לאחר התאונה) ניתן לראות, כי רכבה נפגע בצידו הימני קדמי. פגיעה בצידו הימני של רכב התובעת אינו מתיישב עם גרסת הנתבע לפיה יצא רכב התובעת מחניון בית המלון.  פגיעה בין הרכבים בהתאם לגרסת הנתבע לאירוע התאונה, הייתה מתיישבת יותר עם פגיעה דווקא בחזית הרכב (עמוד 1 לפרוטוקול).

            במענה לטענת הנתבע, כי התובעת דיברה גם כשטלפון בידה בזמן התאונה, מעידה התובעת, כי ברכבה מותקנת דיבורית, ולפיכך לא הייתה צריכה ולא עשתה שימוש ידני במכשיר הפלאפון שברשותה בזמן התאונה.

4.         בדיון זה נשמעה בפני גם עדותו של הנתבע.

            הנתבע בעדותו זו, סתר עצמו כשתיאר את הנסיבות אשר הביאו לקרות התאונה.  כך למשל הוא מעיד בתחילה, כי כשהגיע למקום התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי של הכביש, ואילו מייד לאחר מכן הוא מעיד, כי כשהגיע למקום התאונה הוא נסע בנתיב הימני של הכביש (עמוד 3 לפרוטוקול).

            גם אם היה מקום לקבל את גרסתו של הנתבע, לפיה נסע בנתיב השמאלי של הכביש, והבחין בתובעת בעת יציאתה מחניון בית המלון (גרסה אשר בעקבותיה הוגשה בתיק בקשה לתיקון הפרוטוקול שנדחתה על ידי), הרי שתמוה מדוע לא עלה בדעתו של הנתבע לצפור לתובעת בעת "התגנבותה" (לטענתו) לתנועה, ככל הנראה מבלי שהבחינה בו.

            כשנשאל על כך הנתבע, הוא ענה, כי "מחובתה לתת לי לנסוע" (עמוד 4 לפרוטוקול).

            תשובה זו של הנתבע לא רק שלא נמצאה הגיונית, אלא שבנסיבות האירוע היא גם לא מתיישבת עם התנהגות סבירה ומקובלת של נהג סביר, זהיר ומיומן, ובייחוד עם התנהגות של נהג מונית שהינו נהג מקצועי.