פסק-דין בתיק א 44734/03

התובע 1 ביחד עם שותף שכרו דירה מהנתבעים (להלן:" המושכר"). תום תקופת השכירות נקבעה ליום 31.7.01

בסמוך לתום תקופת השכירות ביקש התובע להחליף שותף ולהמשיך להתגורר בדירה.

בתחילה הסכים לכך הנתבע 1 . ביום 31.7.01, משלא נחתם הסכם חדש ולא הובא שותף חדש, הודיע הנתבע 1 כי איננו נותן עוד את הסכמתו להארכת תקופת השכירות  ודרש פינוי המושכר.

הנתבע, באמצאות ב"כ, הסכים כי התובע ימשיך לגור במושכר חודש נוסף, ישלם מחצית מדמי השכירות ובתנאי שיתחייב כי בתום אותו חודש, יעזוב את המושכר.

התובע 1 טען כי הנתבע איננו רשאי לחזור בו מהסכמתו. מכיוון שכך, סירב לפנות את המושכר אלא אם כן תישמר לו הזכות לתבוע את הנתבעים בגין נזקיו. משלא הושגה הסכמה בקשר לכך, המשיך התובע להתגורר במושכר ולא פינה אותו.  בחודש דצמבר 2001 , הודיע כי יפנה את המושכר בינואר 2002 וכך אכן עשה.

בין לבין שילם התובע רק כמחצית  מדמי השכירות אשר עמדו על  750 $ לחודש.

התובע מס. 2 הינו אביו של התובע 1. האב חתם על שטר חוב שניתן לנתבעים , כערב להבטחת חיובי בנו השוכר.

הנתבעים הגישו לביצוע  את השטר  בסכום של 82,000 ש"ח בצירוף הוצאות. ובסה"כ  100,000 ש"ח.

באמצעות הליכי הוצאה לפועל נגבו מהתובעים 54,000 ש"ח ויתר סכום החוב עוקל.

התובעים הגישו התנגדות לביצוע השטר. ההתנגדות, כמו גם הבקשה להארכת המועד, ואף גם הערעור על ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, סולקו, בין במחיקה ובין בדחייה.

התובעים הגישו תביעתם זו להשבת הסכומים ששילמו בסך 50,000 ש"ח ולשיפוי בגין נזקיהם.

הצדדים השמיעו ראיותיהם ונתנו הסכמתם לפסיקת בית המשפט על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על דרך הפשרה.

בפסק הדין אשר ניתן על ידי ב 11.1.05 הגדרתי כי המחלוקת המשפטית הינה : האם חזרתו של הנתבע מההסכמה שנתן בעל פה לתובע, מקנה לאחרון את הזכות להשבת הכספים ששילם בתיק ההוצאה לפועל , בעקבות דחיית ההתנגדות.

קבעתי כי הסכומים ששילמו התובעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל בדין יסודם ודין תביעתם להידחות. יחד עם זאת קיבלתי את הטענה כי הואיל והתובעים משכו את ערעורם בבית המשפט המחוזי מתוך הסתמכות על כך כי תביעה זו שלפני תשיב להם את הסכומים ששולמו, ותמנע מימוש הכספים המעוקלים, יש לערוך חשבון כללי לגבי הכספים להם זכאים הנתבעים, ולהעמיד החוב בתיק ההוצאה לפועל על סכום זה.

על פסק דין זה הוגש ערעור, והוא בוטל.

הצעת כב' בית המשפט המחוזי אשר קיבלה תוקף של פסק דין ואשר על פיה עלי לפסוק בשנית הינה כי " מאחר שמסתבר שבמסגרת פסק הדין שניתן לפי סעיף 79א' שבו המערערים היו תובעים, נקבעו גם סכומים שהמשיבים בתיק זכאים להם מכוח תיק אחר, יבוטל פסק הדין, הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא, לצורך קיום דיון לגופו של עניין, מהשלב אליו הגיע התיק וללא שיתאפשר לצדדים להגיש עדויות או ראיות נוספות.

כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו".

בישיבת 22.3.06 חזרו הצדדים על ההסכמה כי יינתן פסק הדין על פי כתבי הטענות, הראיות והסיכומים המצויים בתיק בית המשפט ולהלן פסיקתי:

אין עוררין כי התובעים שילמו בתיק ההוצאה לפועל סכומים, בהתאם לשטר החוב שהוגש לביצוע.