פסק-דין בתיק א 44700/04

התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בביצוע עבודות זכוכית והתקנת מעקות זכוכית. נתבעת 1 הינה  חברה בע"מ, שעיסוקה בתחום הבניין ונתבע 2  הינו מנהלה ובעל מחצית ממניותיה.

לטענת התובעת, הנתבעים פנו לתובעת בבקשה כי זו תבצע עבורם עבודות התקנה של מעקות זכוכית בפרויקט בניה בסניף בנק דיסקונט בחיפה מכוח היותה קבלן משנה לחברת צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ ( להלן: "צמנטכל") אשר היתה בזמנים הרלוונטיים הקבלן הראשי באתר הבנייה.

טוענת התובעת כי ביום 10.7.2003 שלחה לנתבעת הצעת מחיר, לפיה עלות העבודות תעמוד על סך של 55,460 ש"ח כולל מע"מ. הצעה זו התקבלה על ידי הנתבעת באמצעות מנהלה נתבע 2. בד בבד, במועד סיום העבודות הגישה התובעת דו"ח מפורט לתשלום שהועבר לנתבעת בגובה הסכום הנדון להלן.

מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבעים התחמקו מתשלום חוב זה לתובעת, אך כתוצאה מפניות אין ספור ניאותה הנתבעת לשלם סך של 20,000 ש"ח מגובה הסכום בלבד.

עוד טוענת התובעת כי הנתבע 2 התחייב בפני מנהל התובעת כי ידאג לכך שחברת צמנטכל תשלם ישירות לתובעת את הסכום בסך 35,460 ש"ח (יתרת חובה לתובעת), זאת מתוך הכספים אשר חברת צמנטכל חבה לנתבעת באותה עת.

לטענת התובעת, מייד לאחר מתן ההתחייבות הנ"ל, פנה מנהל התובעת לנציגי חברת צמנטכל בדרישה לתשלום מתוך הכספים אותם חבה חברת צמנטכל לנתבעת. טוענת התובעת כי נציגי חברת צמנטכל אכן אישרו כי חבים הם כספים לתובעת, אך עם זאת, העברת הכספים הותנתה  באישור המחאת זכויות של הנתבעים לידי התובעת. 

טוענת התובעת כי נתבע 2 נמנע בתחילה ממסירת אישור המחאת הזכויות ומאוחר יותר שינה גרסתו וטען כי לא ניתן כביכול להמחות את הזכויות.

אשר על כן, טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסכומים החוב כנדון להלן. לטענתה יש לחייב את נתבעת 1 מכוח התחייבויותיה  ואת נתבע 2 יש לחייב בחבות אישית לחובות הנתבעת 1 מכוח מצגי השווא שהציג, התעשרותו שלא כדין, רשלנותו ומכוח דיני השליחות.

הנתבעת 1 מכחישה את דבר קיומו של החוב נשוא התביעה ונתבע 2 טוען כי לא התחייב אישית לתשלום חובות החברה.

עוד טוען הנתבע 2 כי מדובר בחברה ותיקה אשר נקלעה לקשיים כלכלים כתוצאה מהמצב בענף הבנייה. לטענתו עניין המחאת הזכות עלה רק בשלב בו לנתבעת 1 לא היו כל מקורות אחרים למימון. ניסיון זה לא צלח מאחר והיו מגבלות בחוזה בין הנתבעת 1 לבין צמנטכל אשר מנעו המחאת זכויות אלו לתובעת.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון 

מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שתי פלוגתאות עומדות לדיון בתביעה הנדונה, וכפי שיפורט להלן -

פלוגתא באשר לחוב החברה : 

ביום 10.7.2003 שלחה התובעת הצעת מחיר לידי הנתבעת באמצעות פקס ובו צוינו פרטי העסקה הנדונה. עסקה זו אושרה באמצעות נתבע 2 . כמו כן, העבודה בוצעה במלואה.

בגין העסקה הנדונה שילמה הנתבעת סכום בסך 20,000 ש"ח ובתאריך 12.11.03 הוצאה קבלת תשלום עבור הסכום הנ"ל.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון לנספחיהם נחה דעתי כי נתבעת 1 אכן חבה סכום ונכון ליום הגשת התביעה חוב זה לא נפרע. על כן , מחייב אני את נתבעת 1 בתשלום מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 5,000 ש"ח + מע"מ.

פלוגתא  נוספת מתייחסת לאחריות נתבע 2 לחוב נשוא התביעה האם יש מקום לחייבו אישית בחובות החברה ?

סבורני כי דברי החקיקה אותם מבקשת התובעת להביא על מנת לחייב את הנתבע 2 אישית במקרה שלפנינו אין בהם ממש, ואבהיר דברי :