פסק-דין בתיק א 44694/05

התובעת, תאגיד העוסק במתן שירותי רדיו טלפון נייד, הגישה נגד הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 21,904 ש"ח. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת החזיקה בידה 9 מכשירים אותם רכשה מהתובעת וזאת בהתאם להסכמים מיום 9/4/03, 11/11/03 ו- 5/8/04. להבטחת התחייבויותיה, חתמה הנתבעת על שטרי חוב ומסרה אותם לתובעת. הנתבעת הפרה את התחייבויותיה בכך, שלא כובדו הוראות קבע בנקאיות לתשלום. כפועל יוצא מכך, חובה של הנתבעת כלפי התובעת בגין שימוש שוטף, דמי יציאה והפרשי הצמדה וריבית מגיע לסכום התביעה. לכתב התביעה צורפו ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, שטרי החוב וחשבוניות.

הנתבעת טוענת בבקשה למתן רשות להתגונן טענה אחת בלבד: במהלך חודש ינואר 2003, ביקש עובד הנתבעת מסוכן התובעת להעביר שני מכשירים לבעלות ישירה של משתמשים אחרים. במעמד זה ניתנו לעובד מסמכים מתאימים לצורך ביצוע העברת הבעלות והחתמת המשתמשים. לפי הנחיות הסוכן, החתים העובד את המשתמשים החדשים על מסמכי ההעברה ומסר אותם לסוכן. הנתבעת נתנה אמון בסוכן וסברה והאמינה, כי כל הסיכומים ביניהם באו לידי ביטוי בחשבונות השוטפים. רק בחודש נובמבר 2003, במהלך פגישה עם הסוכן, התברר לעובד, כי הנתבעת ממשיכה להיות מחויבת עבור שני המכשירים שלגביהם נעשתה העברת הבעלות. הסוכן אמר לעובד, שיטפל בעניין באופן מיידי. הנתבעת שוב שגתה ולא עקבה אחר הביצוע המובטח על ידי התובעת וזאת עד לינואר 2005. רק במועד זה התברר לנתבעת, כי היא ממשיכה להיות מחויבת עבור המכשירים. הסוכן הצטער שוב ואמר לראשונה, כי אין זה תפקידו לבצע ולעקוב אחר ביצוע העברת בעלות. אולם, הוא לקח על עצמו שוב לטפל בעניין. במעמד זה שונו התכניות לגבי מספר מכשירים והובהר לסוכן, כי אם העברת הבעלות לא תטופל בהקדם תפסיק הנתבעת את ההתקשרות עם התובעת.

מאז הפגישה בינואר 2005(?), מידי חודש בחודשו ולאחר כל חשבון שהגיע, התקשר עובד הנתבעת לסוכן ודרש לדעת מדוע מחייבים את הנתבעת עבור שני המכשירים הנדונים. בתחילת חודש דצמבר 2004 הודיע העובד לסוכן, שאם העניין לא יוסדר תינתן הוראה לביטול הוראת הקבע לאלתר. לאור העובדה שהנושא לא טופל ניתנה ההוראה. סכום הזיכוי המגיע לנתבעת בגין המכשירים שבעלותם לא הועברה, עולה על סכום החשבוניות שהוראת הקבע לגביהן בוטלה.

דיון

ההלכות בדבר בקשות למתן רשות להתגונן ידועות. מחד, בית המשפט ייעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה (ראו למשל, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ). מאידך, מוטלת על המבקש רשות להתגונן חובת פירוט. אין די בהעלאת טענות בעלמא, אלא יש להסביר, להבהיר ולפרט את טענות ההגנה (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית, עמ' 380).

הנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט. הטענה היחידה המופיעה בתצהיר התומך בבקשה היא, שבמהלך חודש ינואר 2003 ביקשה הנתבעת להעביר שני מכשירים לבעלות של משתמש אחר, חתמה על המסמכים המתאימים, העבירה אותם לסוכן התובעת אשר הבטיח לטפל בהעברת הבעלות אך הדבר לא נעשה.

הנתבעת אינה מפרטת באילו מכשירים מדובר. אילו היתה מציינת את המכשירים ומספרם היה ניתן בנקל לברר, האם הנתבעת השתמשה בהם או אחרים. לחלופין, היתה יכולה לציין את המכשירים שכן היו ברשותה ואז היה ניתן להגיע לאותה תוצאה. מעבר לכך, טענת הנתבעת, שהבקשה להעברת בעלות היתה בינואר 2003 (סע' 4 לתצהיר) והדבר לא נעשה עד נובמבר 2003 (סע' 9 עד 12 לתצהיר), שאז הובטח על ידי הסוכן לטפל בעניין וההעברה לא נעשתה עד דצמבר 2004 (סע' 18 לתצהיר), אינה מתקבלת על הדעת. לא יתכן שחברה מסחרית תשלם שלא לצורך עבור שני מכשירים ולא תעשה דבר, אפילו לא תשלח מכתב, במשך שנתיים.

זאת ועוד, במסגרת חובת הפירוט, היה על הנתבעת לחשב את התשלומים אשר שולמו עבור שני המכשירים הנדונים במשך השנתיים ולציין בתצהיר את הסכום במדויק, הדבר לא נעשה ובעצם לא ניתן לדעת היום, איזה סכום מבקשת הנתבעת לקזז מסכום החשבוניות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן והתובעת זכאית לפסק דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 21,904 ש"ח וכן אגרת בית משפט בסך 602 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 24/8/05 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ו (7 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים לצדדים.

קלדנית: דבורה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: