פסק-דין בתיק א 44631/04

התובעת ילידת ( 9.3.1974),עבדה לפרנסתה כתופרת ומוכרת בחנות למוצרי טקסטיל  , ואם לשתי בנות ,נפגעה בתאונת עבודה שארעה ביום 24.12.2001 . לטענתה, במהלך עבודתה בחנות לממכר וילונות ומוצרי טקסטיל ברח' סוקולוב 26 שבבעלות הנתבע , נפלה לפתע מתקרת החנות ישירות על כתפה השמאלית מנורה כבדת משקל עשויה נירוסטה, וכתוצאה מכך נפגעה ישירות בכתפה השמאלית ,ובפועל גם בשכמה השמאלי בעורף השמאלי ובראשה מאחור .

לטענת הנתבע ,נסיבות האירוע נותרו עלומות על אף שהתובעת יכולה הייתה בנקל להביא עדויות ונמנעה מלעשות כן . ,ומשכך בפנינו עדות יחידה של בעל דין ,ללמדך על הזהירות שיש לנקוט בהתייחס לעדות זו כעולה מהוראות סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971 .

כאן המקום לציין כי,עדותה של התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה בפניי ראויה לאמון המלא בכל מרכיביה.

בניגוד לסברת הנתבע בדבר היקף התהיות אשר נטען, וכעולה מתוך כלל חומר הראיות לא נותר ספק בדבר קרות התאונה כפי שתואר על ידי התובעת .

יתרה מכך,באם בסוגיית אי הבאת עדים עסקינן,לא ברור מדוע לא צורפה קבלה בדבר התקנת המנורה שלטענת הנתבע היו מסוג "ספוטים" שלשיטתו הינם מנורות קטנות וקלות משקל ,או לכל הפחות מדוע לא הוצגו תמונות של המנורות שנטען כי הותקנו בחנות.  

במאמר מוסגר אף אחזור על דבריי כפי שהועלו בפרוטוקול מיום 14.3.2007 בעמ' 139 שלמעשה עד ההגנה מר ממן יעקב אינו חולק על כך כי האירוע אירע, מה גם בתצהירו המהווה את עדותו הראשית ,נעדרת התייחסות ישירה לתאונה ונסיבותיה .

מה עוד , שעיון במסמכים הרפואיים, ממלא אחר דרישת החיזוק לצורך פסיקה על סמך עדותה היחידה של התובעת . ,כך  למשל בטופס הפניה לביצוע בדיקת CT, MRI , בהפניה לפיזיותרפיה וכן בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהוגשה לביטוח לאומי ,חזרה התובעת על טענותיה, ללמדנו כי עדותה התאפיינה בעקביות ובהתאמה מלאה ומושלמת שלא מותירה ספק ויש ללמוד מכך על מהימנותה של התובעת .

ואם לא די בכך , אישור הנתבע כמעביד על קרות התאונה, מדבר לחובת הנתבע, אף אם אינם בגדר הודאה המחייבת את הנתבע "כמאה עדים" אלא "הודאה מחוץ לכותלי בית המשפט" שאיננה אלא "ראיה כשאר הראיות ובין שאר הראיות", שרשאי בעל הדין לסתור אותה (ראה ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פד"י יח(1), 563), נדרשת עדות בעלת משקל, כדי לסתור את האמור בהם .

לא נעלמה מעיני העובדה כי הנתבע לא נכח בזירת האירוע בעת שארעה התאונה, יחד עם זאת ,אם היו בפיו טענות כנגד נסיבות אירוע התאונה הדרך הייתה בפניו להביא ראיות כדי לנסות לסתור את טענות התובעת  .

לציין עוד כי, אם הנתבע הצליח לעמוד בסיכומיו על "סתירות" בעדותה של התובעת , הרי לאחר שקלול חומר הראיות יוצא כי המדובר באי התאמה מועטת ושולית השזורה בעדות שהתאפיינה כאמור בעקביות ובהתאמה ,ולנוכח זאת התרשמתי כי התובעת הרימה את נטל הוכחת תביעתה  באשר לאירוע התאונה ,כנדרש במאזן ההסתברות .

לסיכום לאחר ששקלתי את הראיות שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת, שעדותה מהימנה בעיני, יצאה ידי חובתה להוכיח כי עבדה אצל הנתבע, וכי התאונה ארעה, כטענתה, עת נפלה מנורה כבדה על כתפה השמאלית  . הנתבע חתום על אישור מעביד; זו הודאת בעל דין, אמנם ניתנת לסתירה, אך היא לא נסתרה .

אומר כי, אין לזקוף לחובת התובעת רשלנות תורמת, באשר לא רובצת לפתחה כל תרומה לקרות התאונה .

כעולה מדו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לה את הנכויות שלהלן:

אי כושר מלא : מיום התאונה ועד ליום 23.6.2002 .

נכות זמנית בשיעור 40% : מיום 24.6.2002 ועד ליום 30.11.02 

נכות זמנית בשיעור 30%: מיום1.12.02 ועד ליום 31.3.03 .

החל מיום 1.4.2003 נקבעה נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10% , כן הופעלה תקנה 15 בשליש  .

מומחה מטעם התובעת פרופ' אנגל ,בדק את התובעת והעריך את נכותה בשיעור 10% ובתוספת 5 % מכח תקנה 15 היינו בשיעור כולל של 15% .

מנגד מומחה מטעם הנתבע פרופ' נרובאי קבע את נכותה של התובעת בשיעור 2.5 % .