פסק-דין בתיק א 44529/03

רקע

1.         תחילתה של תובענה זו היא בתאונת דרכים מיום 21.8.01 (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה בין רכב בבעלות התובע 1 (להלן: "הקיבוץ"), המבוטח על ידי התובעת 2 (להלן: "התובעת"), אשר בזמן התאונה היה נהוג בידי מר דויד לוי (להלן: "לוי"), לבין רכב הנתבע 1 (להלן: "רכבו של בירנפלד"), אשר בזמן התאונה היה נהוג בידי מר דויד ועקנין (להלן: "ועקנין").

דרך התרחשות התאונה

2.         התאונה ארעה בכביש גהה, בסמוך למחלף השבעה, עת היה רכב הקיבוץ בעצירה מוחלטת בגלל פקק תנועה במקום.  ועקנין, אשר חלף גם הוא במקום, לא הבחין בפקק התנועה שמלפניו, לא האט ו/או בלם את רכבו כמתבקש במצב הדברים, וכתוצאה מכך פגע ברכבו של הקיבוץ בחלקו האחורי.  כתוצאה מפגיעה זו, נהדף רכב הקיבוץ לעבר הרכב שנסע מלפניו וגרם לו נזקים.

המחלוקת וטענות הצדדים

3.         בדיון שנערך בפני ביום 20.2.05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, על הנתבעים לשלם לתובעת את סכום הנזק שנגרם לה, בתוספת אגרת בית משפט, שכר העד שהעידה מטעמה ושכ"ט.  בכך בעצם תמה המחלוקת באשר לאירוע התאונה גופה, ברם נותרה מחלקות בשאלה, על מי מבין הנתבעים מוטלת האחריות לשאת בתשלום כאמור, כשההכרעה בשאלה זו נגזרת מבחינת היחסים הפנימיים שבין הנתבעים, בינם לבין עצמם (להלן: "הנתבעים").

            הנתבעים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד ביניהם, שהרי אם יוכח, כי נתקיימו יחסים מסוג זה, כי אז ניתן להטיל על בירנפלד את מלוא האחריות לתשלום פסק הדין ולהיפך, וזאת בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968.

4.         לטענתו של בירנפלד לא התקיימו בין הצדדים יחסי - עובד מעביד.

בירנפלד ואביו (יעקב) מנהלים עסק בשם "המעיין", במסגרתו משווקות ומתוחזקות מערכות טיהור מים ביתיות (להלן: "העסק").

            ועקנין נקרא לתת שירות עבור העסק כסוכן עצמאי המוכר מערכות טיהור מים כאמור, ובכלל זה סוכם, כי ועקנין יפתח לעצמו תיק מול רשויות המס.  ברם עקב בעיות כאלו ואחרות שנתהוו אצל ועקנין עצמו, נמנעה ממנו פתיחת התיק כמוסכם, ולפיכך הסכים בירנפלד, באופן זמני, לשלם לועקנין את העמלות המגיעות לו בגין מכירותיו, באמצעות תלושי שכר.

            במסגרת ההסכמות בין הצדדים ומסירת רכב לידיו של ועקנין לשם ביצוע שירותו עבור העסק , חתם ועקנין על מסמך הנושא את הכותרת: "הסכם רכב - לנציג", המטיל על ועקנין את האחריות לכל נזק שייגרם לרכב, בין השאר גם לנזק העלול להיגרם כתוצאה מאירוע תאונה (להלן: "ההסכם").

            בסמוך למועד בו ארעה התאונה, בעקבות סכסוך שנתגלה בין הצדדים, נתבקש ועקנין להשיב את הרכב לעסק.  ועקנין סירב בתחילה לבקשה, ורק לאחר שהוגשה נגדו תלונה במשטרה, השיב ועקנין את הרכב כפי שנדרש ממנו. לפיכך התאונה ארעה במועד בו ועקנין החזיק והשתמש ברכב שלא כדין. 

5.         ועקנין לא יידע את בירנפלד אודות אירוע התאונה, ואילו רק עם פנייתו של צד ג' (שניזוק בתאונה) לקבלת הפיצוי המגיע לו, נודע לבירנפלד על קרות התאונה. בד בבד הסתבר, כי בנסיבות המקרה אין כיסוי ביטוחי מצד חברת הביטוח לאור העובדה, כי לא דווח לה על אירוע התאונה במועד הנדרש לכך.

6.         מאידך טוען ועקנין, לקיומם של יחסי עובד - מעביד.

            לטענתו של ועקנין, הרכב עימו ביצע את התאונה, נמסר לו על ידי בירנפלד עצמו, במסגרת עבודתו אצל זה האחרון, כשבמועד מסירת הרכב, לא נאמר לו  דבר על היות הרכב מבוטח בהגבלה לנהגים מסוימים אשר שמם נקוב על תעודת הביטוח.  לולא ידע על כך במעמד מסירת הרכב, לא היה נותן הסכמתו לשימוש ברכב זה, ולא היה לוקח על עצמו את הסיכון הכרוך בכך.

            בעניין ההסכם, טוען ועקנין, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שהרי לא יתכן, כי מעביד יטיל אחריות מסוג זו על כתפיו של עובדו.

העדים והראיות

7.         תובענה זו כפי שכבר נאמר, הוגשה בעקבות אירוע תאונת דרכים, ומתבקש, כי בתובענות מסוג זה, תיסוב המחלוקת בין בעלי הדין בדבר אירוע התאונה גופו, והנסיבות שהביאו להתרחשותו.  אולם, בתובענה זו התהפכו במעט היוצרות, ולבעלי הדין לא הייתה כל מחלוקת באשר לאירוע התאונה עצמו, וניתנה הסכמת כל הצדדים בשאלת אחריותם של הנתבעים לשאת בתשלום הנזק הכספי שנגרם לתובעים. במצב דברים זה, המחלוקת בתובענה נותרה בשאלה, על מי האחריות והחבות בנשיאת התשלום לתובעת, וזאת לאחר בחינת טיב ומהות היחסים שבין הנתבעים, בינם לבין עצמם.