פסק-דין בתיק א 44510/04

1.         התובע, עורך דין במקצועו, הגיש נגד הנתבעת לבית משפט השלום בחיפה, תביעה על סך 50,000 ש"ח. להלן תמצית כתב התביעה ותצהיר העדות הראשית של התובע:

א.         הנתבעת, חברת ביטוח, ביטחה את התובע בביטוח אחריות מקצועית.

ב.         בעקבות תביעה שהוגשה נגד התובע על ידי צד ג', הפעיל התובע את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית והנתבעת נתנה לתובע הגנה משפטית בבית משפט השלום בחיפה (ת.א  6384/98). פסק הדין שניתן ביום 5.4.01, חייב את התובע לשלם לצד ג' סך של 72,000 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך לפי הוראות פסק הדין מגיע לסך של כ-  100,000 ש"ח ליום מתן פסק-הדין ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל על סך 100,620 ש"ח.

ג.          התובע פנה לנתבעת וביקש ממנה למהר ולהגיש ערעור על פסק הדין, שהטיל דופי במקצועיותו של התובע ובשמו הטוב. הנתבעת גרסה, כי אין בסיס להגשת הערעור וביקשה לשלם את חלקה על פי פוליסת הביטוח לתיק ההוצאה לפועל. עוה"ד של הנתבעת הפנתה את התובע להוראות סעיף 5 לפוליסת הביטוח, ואכן ביום 29.5.01 הפקידה הנתבעת בתיק ההוצאה לפועל סך של 50,455 ש"ח כאשר הסכום אשר התחייבה לו על פי הפוליסה היה גבוה ב- 7,000 ש"ח מסכום זה.

ד.         התובע, אשר נותר לבדו, נאלץ לחפש לעצמו, בפרק זמן קצר שיאפשר הגשת ערעור במועד, ייצוג הולם. לעזרתו נחלצה עוה"ד שרה אהרוני, אשר הגישה את הערעור במועד. בגין הערעור שילם התובע אגרה בסך 1,063 ש"ח וכתנאי להגשת הערעור הפקיד התובע ערבות בנקאית, שעלותה היתה בסך 300 ש"ח.

ביום 5.11.01 ניתן פסק דין במסגרת הערעור (ע"א 2381/01), וכצפוי, בית המשפט המחוזי החליט ברוב דעות, כי הערעור יתקבל וכי הכספים שהתובע הפקיד או מי מטעמו, יוחזרו לו.

ה.         רק לאחר מתן פסק הדין בערעור התעוררה הנתבעת וביקשה לקבל חזרה לידיה את הכספים שהפקידה בתיק ההוצאה לפועל ושהועברו בינתיים לב"כ של התובע בת.א. 6384/98, עורך דין עופר פולק (להלן- עו"ד פולק).

ו.          עו"ד פולק, בשיתוף עם ב"כ הנתבעת, למרות החלטת בית המשפט המחוזי ולמרות החלטה מאוחרת יותר של יו"ר ההרכב, כב' השופט ביין, לפיה על יו"ר ההוצאה לפועל להחליט למי אמורים להיות מוחזרים הכספים, סירב  להשיב לתובע את הכספים שהופקדו בתיק ההוצאה לפועל.

ז.          עוה"ד אהרוני הגישה בקשה לתיק ההוצאה לפועל לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ("פסק דין שבוטל או שונה") ואילו עו"ד פולק והנתבעת בחרו בהליך של טען ביניים בבית המשפט השלום בחיפה, אצל כבוד השופט ש' לבנוני, אשר נתן את פסק הדין הראשון.

ח.         בשלב זה, בשל סכסוך עם עוה"ד אהרוני על תשלום שכר טרחה נותק הקשר בינה לבין התובע. התובע שילם לעוה"ד אהרוני את שכרה בסך 29,250 ש"ח (כולל מע"מ). עוה"ד אהרוני דרשה סך של 40,000 ש"ח (נספח י' לסיכומי התובע) והסתפקה בסכום זה המתייחס לערעור בלבד, כפי שרשום על גבי החשבונית (נספח יא' לסיכומי התובע).

ט.         לאור החלטתו של כבוד השופט ש' לבנוני מיום 5/5/03 לפיה, יש לו סמכות לדון בטען הביניים וכי עליו להכריע ביחס של חלוקת הכספים באותה מסגרת דיוניות שהיתה בפניו, ביקש התובע רשות לערער על החלטה זו מבית המשפט המחוזי וכמו כן פנה שוב ליו"ר הוצאה לפועל בחיפה וביקש ממנו להכריע בשאלה, למי היו צריכים להיות מועברים הכספים. משסרב יו"ר ההוצאה לפועל להחליט, נאלץ התובע להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי על סירובו. בכל אחד מהערעורים של התובע הוא שילם אגרה בסך 541 ש"ח. כמו כן, נאלץ להמציא ערבות בנקאית שעלותה היתה, 150 ש"ח.

י.          במסגרת הערעור על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל הציע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י. כהן), כי הכספים יוחזרו באופן זמני לידי התובע אלא שגורלם יקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, שאמור היה לדון בבקשת רשות לערער על החלטת כב' השופט לבנוני. ביום 11.11.03 "המליץ" בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' רזי), כי הכספים יוחזרו לידי הנתבעת וזכויות התובע לתביעה יישמרו. פסק דין ברוח זו ניתן בסופו של דבר והסכום שהופקד בלשכת ההוצאה לפועל הוחזר לידי הנתבעת.

יא.        משהסירה הנתבעת מעצמה את האחריות להמשך ניהולם של ההליכים ולתוצאות הערעור, ויתרה על כספים אלה, שהרי התובע נטל על עצמו את האחריות לכל חיוב נוסף שיכול היה להיות מוטל עליו עקב הערעור. יתרה מזאת, הנתבעת נותרה חייבת לתובע סכום נוסף של 7,000 ש"ח להשלמת התשלום על פי הפוליסה והתובע, בפעולות שנקט, העשיר את קופת הנתבעת בסכום זה.

יב.        בסעיף 28 לכתב התביעה מפרט התובע את ההוצאות שהוצאו על ידו בניהול ההליכים, שאת השבתם הוא דורש מהנתבעת, בסך 42,465 ש"ח וכן, פיצויים בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. לצרכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך 50,000 ש"ח.

יג.         הנתבעת חייבת לפצות את התובע, מחמת הפרת חובתה החוזית להגן עליו כמתחייב מהפוליסה או לחלופין, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

2.         ביום 18.2.04 הגישה הנתבעת, לבית משפט השלום בחיפה, כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד,  להלן תמציתם:

א.         התובע הוא אשר חב לנתבעת סכומים לא מעטים בגין הליכי נפל, שכפה עליה ללא הצדקה.

ב.         על פי פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בת.א 6384/98 חויב התובע בתשלום בסך 94,029 ש"ח, ביחד ולחוד, עם נתבעת נוספת באותה תביעה, גב' פיירברג. הנתבעת שילמה את חלקה על פי פסק הדין בסך 50,455 ש"ח, לאחר שהפחיתה את דמי ההשתתפות העצמית, בסך השווה ל- 10,500$.

ג.          הנתבעת לא התנערה מטיפול בתיק אלא עשתה שימוש לגיטימי בסעיף 6 לפוליסת הביטוח. לנתבעת שיקול דעת בלעדי להחליט כיצד לנהל את ההליך והאם להגיש ערעור על פסק הדין. כמו כן הובהר לתובע, כי דרכו אינה חסומה מלהגיש ערעור באופן עצמאי ואין הנתבעת נכונה לשאת בכל ההוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה מנקיטה בהליך האמור. סעיף 5 לפוליסה, אליו מפנה התובע, אינו רלוונטי למקרה דנן.