פסק-דין בתיק א 44414/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו במסגרת תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין 8 שיקים שמספרם 3614-3621 מיום 14/7/04 בסך כולל של 702,790 ש"ח, מהם 6 שיקים על-סך 90,000 ש"ח, שיק אחד על-סך 104,290 ש"ח ושיק אחד על-סך 58,500 ש"ח.

בתחילה הגיש הנתבע, אשר לא היה מיוצג על-ידי עורך דין, תצהיר בן מילים ספורות בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השיקים, בו הצהיר כי החוב לא שייך לו וכי השיקים נלקחו ללא אחריותו. לאחר מכן וברשות כב' הרשמת ורד, הגיש הנתבע תצהיר מתוקן המשמש ככתב ההגנה בתיק. הנתבע הצהיר כי היה חבר טוב של התובע, והייתה בין השניים "אמונה שלמה במשך השנים עוד מפרס". בהמשך הצהיר הנתבע כי הוזמן למסיבה בביתו של התובע, בה שתו הרבה, ובמהלכה ביקש ממנו התובע את פנקס ההמחאות שלו, שהיה חתום מראש לצורך התשלומים לוועד הבית. עוד הוצהר כי התובע ביקש משכנתו להשלים את הסכומים והתאריך, והחזיר לנתבע את הפנקס. בנוסף הצהיר הנתבע כי נתן לתובע את הפנקס ללא כל בעיה, כיוון שהאמין לו מאוד, ולבסוף הכחיש הנתבע בתצהירו כי הוא חייב לתובע את הסכומים המופיעים בהמחאות, וטען שמדובר ברמאות והונאה.

במהלך הדיון בהתנגדות העיד הנתבע לראשונה כי לווה מהתובע, שהינו חלפן, כספים בסכומים ניכרים, ואף הודה כי נותר לו חוב בסך של 48,000 דולר.

לפיכך, בהחלטה אשר ניתנה במסגרת ההתנגדות לביצוע השיקים, דחתה כב' הרשמת ורד את ההתנגדות ביחס לסכום של 48,000 דולר כערכו בש"ח לפי השער היציג של הדולר נכון למועד מתן ההחלטה (14/8/05), ונתנה לנתבע רשות להתגונן ביחס ליתרת סכום השיקים.

בעקבות החלטות שהתקבלו בתיק במסגרת קדמי משפט, מונתה ביתו של הנתבע כאפוטרופוס שלו, ובהמשך הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, אשר אינו חתום על ידי הנתבע עצמו אלא על ידי ביתו בלבד. בפתח התצהיר צוין כי ביתו של הנתבע מונתה כאפוטרופוס עליו עקב ירידה קוגניטיבית ותפקודית קשה של הנתבע בשל מחלת פרקינסון בה לקה. 

לגופו של עניין, קיימת חזרה בתצהיר הנ"ל על טענותיו של הנתבע במסגרת התצהיר שהגיש בתמיכה לכתב ההתנגדות, וכן נטענו טענות חדשות. בין היתר, הוצהר כי התובע עוסק בין יתר עיסוקיו במתן הלוואות, ובעבר הוחלפו בין הצדדים המחאות, אך הנתבע לא ציין זאת כיוון שהתובע הוא חבר שלו, והנתבע לא רצה שייגרם לו נזק מרשות המיסים. בנוסף הוצהר מחד, כי הנתבע נעזר בתובע מספר פעמים בסכומים קטנים כהלוואה, אך מאידך הוצהר כי הנתבע התייחס לסכומים הקטנים אשר נתנו הצדדים זה לזה כעזרה לחבר וכמתנה הדדית. בהמשך הצהיר הנתבע כי הוא חייב לתובע סכום קטן אבל לא את הסכומים שמדובר בהם.    

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כדלקמן:

1)       ביום 14/7/04 הזמין את התובע את הנתבע לביתו על-מנת לדון בהסדר חוב של הנתבע כלפיו - חוב אשר מקורו בכספים שלווה ממנו הנתבע - כאשר לפגישה הוזמן גם מר אליהו מזרחי, כדי שיהיה עד לחשבון הכספי בין הצדדים.

2)       באותו מעמד ביקש התובע שיוחזרו לו כספי ההלוואה, אך הנתבע טען כי אין בידו כספים מזומנים, והוא יכול להחזיר את החוב בפריסה ולתת שיקים.

3)       לאחר שסוכם סכום החוב, הזמין התובע את שכנתו בדירה הסמוכה, הגב' ריקי מצא, כדי שתמלא את הפרטים בשיקים באופן קריא וברור.

4)       הנתבע מסר לגב' מצא את פנקס השיקים כשהוא נקי, ללא חתימה וללא סכום, ובזמן כתיבת השיקים הסתכל הנתבע היטב מהם הסכומים שנרשמו בהם, ווידא שהשיקים ממולאים בדיוק בסכומים שסוכמו עימו קודם לכן.

5)       לאחר שהשכנה יצאה מהדירה, הוסיף הנתבע את חתימתו על השיקים ומסר אותם לתובע, כאשר בתמורה החזיר התובע לנתבע שיקים ישנים שהיו ברשותו.

התובע הגיש תצהירי עדות ראשית נוספים של מר אליהו מזרחי ושל הגב' ריקי מצא לתמיכה בגרסתו. המצהירים הנוספים הנ"ל הצהירו, בין היתר, כי לא הבחינו בסימנים המעידים על כך שמסירת השיקים נעשתה בכפייה, והוסיפו כי לא היו ויכוחים או חילופי דברים בין הצדדים, אלא הכל נעשה בהסכמה ובהבנה. כמו-כן הצהירו כי לא הבחינו שמי מהצדדים היה שיכור, וכן טענו שהצדדים הבינו היטב מה קורה.

הצדדים עצמם לא התייצבו לדיון ההוכחות, ובאי כוחם התייחסו להעדר ההתייצבות, וכן העלו בשמם טענות שונות. כמו-כן נחקרו המצהירים מטעם התובע.

במהלך הדיון ובעקבות טענות הצדדים, התייחס בית המשפט לעניין אי תשלום המחצית השנייה של האגרה על-ידי התובע, ובהחלטה שהתקבלה לאחר הדיון ביום 24/1/08, נקבע כי משניתן פסק דין חלקי וחלוט כנגד הנתבע בתיק, תינתן החלטה בנוגע לעיתוי תשלום המחצית השנייה של האגרה במסגרת פסק הדין.

לאחר הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

דיון

בפני תביעה שטרית לביצוע שיקים, אשר הנתבע אינו מכחיש כי הוא חתום עליהם, אלא נטען כי הסכומים הרשומים בהם מולאו במרמה ובהונאה כאשר הנתבע היה שתוי. משכך, אין בפני בית המשפט טענת זיוף, ולפי החזקה הקבועה בסעיף 19(א) לפקודת השטרות, התובע כמחזיק בשיקים, רשאי היה להשלים בהם את הפרטים החסרים כרצונו. חזקה זו חלה במקרה דנן אף ביתר שאת, הואיל ומדובר בצדדים קרובים לשטר והנתבע עצמו הודה כי מסר את השיקים כשהם חתומים על החלק לידי התובע שהיה חבר שלו, וכאשר הנתבע לא הצהיר במפורש אם וכיצד הוגבלה ההרשאה שנתן לתובע בנודע לשימוש בשיקים.

באת כוח הנתבע הפנתה בסיכומיה לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות וטענה כי על פי סעיף זה, אם הוצאת השטר נעשתה עקב רמאות, עוברת חובת הראיה אל התובע. אלא שמלשונו של הסעיף הנ"ל ומהפסיקה אשר פירשה אותו, עולה כי הנטל להוכיח שהוצאת השטר פגועה ברמאות מוטל על הנתבע, ורק אם עלה בידיו להוכיח זאת עובר הנטל אל התובע (ראו ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת, פ"ד לג(1), 304, בעמ' 306-307). ואכן, במסגרת קדם המשפט הראשון הורה כב' השופט יפרח כי על הנתבע להגיש את תצהירו תחילה.

אשר על כן, הנני קובע כי הנטל להוכחת התביעה מוטל על הנתבע.