פסק-דין בתיק א 4430/02

1.       זו תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש, שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים, בטענה שהמגרשים בחלקות 23 ו- 24 בגוש 10200 בבנימינה הוחכרו לנתבעים למטרת גידולי שלחין ו/או פרדס, אך הנתבעים 1 ו- 2 העבירו את זכויות במגרש לנתבע 3 ללא הסכמת התובעת ביום 5.4.92 או בסמוך לכך, וביום 1.4.94 או בסמוך לכך הוקמו על המגרשים סככות ומבנים למגורים ותעשיה ללא הסכמת התובעת. הנתבעים 1 ו- 2 הודו כי העבירו את הזכויות אך טענו שהדבר נעשה כדין ובהתאם להסכם ולנוהג המקובל. כמו כן הכחישו הקמת מבנים על המגרשים. לטענתם, התובעת הסכימה להעברה, אך דרשה תשלומים שאינם מגיעים לה. הנתבעים הכחישו את תביעת דמי השימוש. הנתבע 3 טען כי רכש את המקרקעין, ולאחר מכן נסללה דרך בצמוד למקרקעין והופקעו 62% המקרקעין. כנגד ויתור על פיצויי הפקעה, הוסכם שיותר לנתבע להקים מחסנים וגדר, אך לאחר שהוצא צו הפסקה שיפוטי, היה המגרש נטוש. המבנים עצמם פורקו לאחר מכן. הנתבע הכחיש את תביעת דמי השימוש.

2.       אודה ולא אבוש, התנהגות התובעת בתביעה זו תמוהה בעיני. התביעה הוגשה בשנת 2002. בהחלטתי מיום 5.5.02 קבעתי קדם משפט ליום 16.6.02. בקדם המשפט, שהתקיים לבסוף ב- 2.9.02 הודיעו הנתבעים על משא ומתן. קבעתי תזכורת מעקב ליום 3.11.02 על מנת שהצדדים יודיעו את תוצאות המשא ומתן עד 7 ימים לפני כן. הצדדים לא הגיעו להסכם. לפיכך, ביום 6.11.02 ציויתי על הליכים מקדמיים עד 9.3.03. לבסוף, ביום 14.4.03 הודיע ב"כ התובעת על השלמת ההליכים המקדמיים. ביום 14.4.03 ציויתי על הגשת ראיות בתיק מוצגים שיכלול תצהירים וחוות דעת בתוך 30 יום לכל צד. התובעת לא הגישה את ראיותיה עד אשר אלה הוגשו ביום 21.7.03. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, נתתי ביום 13.1.04 החלטה לפיה עיון התצהיר התובעת מעלה כי רובו יעוץ משפטי וטענות. לפיכך, ניתנה לתובעת האפשרות לטעון מדוע לא ימחקו סעיפים אלה מתצהיר מר גרשון. עוד נקבע, כי לא הוגשה חוות דעת כדין, וניתנה אפשרות לתובעת להגיש חוות דעת כדין. במענה להחלטתי, הסכימה התובעת שימחקו מתצהירה הסעיפים שאינם מעלים טענות עובדתיות. לפיכך, לפי החלטתי מיום 17.2.04, נמחק רוב התצהיר. עוד קבעתי, שלא הוגשה חוות דעת, למרות החלטתי על הגשת ראיות, ולמרות שניתן לתובעת זמן נוסף לשם כך, ולפיכך, לא תורשה התובע להגיש חוות דעת מטעמה. קבעתי את התיק להוכחות ליום 22.4.04.

בישיבת ההוכחות ביום 22.4.04, עמד מר יגאל גרשון לחקירה נגדית. בתחילת הישיבה, ביקש ב"כ התובעת להציג את המסמכים שלא נערכו על ידי העד כרשומה מוסדית, ולצורך כך לשאול את העד שאלות נוספות. קבעתי, לאחר טיעון, כי הדבר עומד בניגוד להחלטתי על הגשת עדויות בתצהירים, ובמקרה שאתיר עדות נוספת, תהיה בכך הרחבה של מסגרת הדיון הידועה לנתבעים ויהיה צורך לדחות את החקירה הנגדית למועד אחר. לכן, נתתי לתובעת אפשרות לבחור אם להעיד את העדות ראשית ראשית נוספת או לא. התובעת בחרה שלא לשאול את העד שאלות נוספות. בנסיבות אלה, ולאור מחיקת רוב התצהיר, לא היו לנתבעים שאלות בחקירה נגדית. בשלב זה הודיע ב"כ התובעת שהוא מבקש הזדמנות נוספת להגיש ראיות, כולל תצהיר של מי שיכול להעיד על קיום תנאי סעיף 36 לפקודת הראיות. כמובן, שהדבר חייב קביעת מועד נוסף להוכחות, שבו ישמעו העד הנוסף מטעם התובעת והעדים מטעם הנתבעים. לפיכך, קבעתי כי תנאי לקביעת מועד נוסף הוא תשלום הוצאות, 2,000 ש"ח לנתבעים 1 ו- 2 ו- 1,500 ש"ח לנתבע 3. ובהעדר תשלום כאמור קבעתי שיהיה זה סוף עדויות התובעת.

ביום 26.4.04 הודיעה התובעת שבין הצדדים מתנהל משא ומתן וביקשה אורכה עד ל- 30 יום לאחר פגרת בית המשפט. קבלתי את הבקשה וקבעתי מעקב ביום 13.10.04. ביום 11.10.04 הודיעה התובעת שוב שמתנהל משא ומתן בין הצדדים, וביקשה הארכת מועדים. נעניתי לבקשה לקבעתי מעקב ליום 9.1.05. שוב הוגשה בקשה כזו ביום 11.1.05 וקבלתי אותה וקבעתי מעקב ליום 11.4.05. ביום 12.4.05 קבעתי כי התובעת לא תורשה להעיד עדים נוספים ועל הנתבעים להודיע אם הם מבקשים להעיד עדים. ביום 15.5.05, בהעדר הודעה מטעם הנתבעים,  קבעתי קדם משפט ליום 20.6.05. התובעת ביקשה דחיית הדיון, וזה התקיים בסופו של דבר ביום 10.10.05. בישיבה זו הדיע ב"כ התובעת כי קיימת הסתברות קרובה למדי שהתיק יסתיים בפשרה, וביקש לדחות את התיק לחצי שנה. דחיתי בקשה זו וקבעתי כי גם הנתבעים, שלא הודיעו דבר, לא יורשו להביא עדים מטעמם. לפיכך קבעתי את התיק לסיכומים. בסופו של דבר, עד 12.2.06 הוגשו סיכומי הצדדים.

בנסיון אחרון להמנע ממתן פסק דין ובמקומו לאשר הסכם פשרה, זימנתי את הצדדים לתזכורת ליום 12.3.06. איש מהצדדים לא הופיע. לפיכך, ניתן פסק דין על פי הראיות והטענות שבתיק.

3.       התובעת טוענת שעל פי ההסכם, מטרת החכירה היא שלחין או פרדס. הסכם החכירה לא הוגש כראיה בתיק בית המשפט, והנתבעים לא הודו שזו מטרת החכירה. לפיכך, אני דוחה את הטענה שכך קובע ההסכם, בהעדר הוכחה.

4.       התובעת טוענת שאין מחלוקת שהנתבעים 1 ו- 2 העבירו את המקרקעין לנתבע 3 ללא הסכמת התובעת. זה אינו נכון. הנתבעים הודו בהעברה אבל הטענה היתה שהההעברה היתה בהסכמת התובעת. התובעת לא הוכיחה שלא נתנה הסכמה, ונטל ההוכחה עליה. לפיכך, אני דוחה את הטענה הזו בהעדר הוכחה.

5.       התובעת טענה שאין מחלוקת שהנתבעים הקימו מבנים. יש ויש מחלוקת. מועד הקמת המבנים הנטען הוא לאחר שהנתבעים 1 ו- 2 העבירו את המגרשים לנתבע 3 ועל ברור שהנתבעים 1 ו- 2 לא הקימו מבנים. הנתבע 3 אכן הודה שהקים מבנים ולאחר מכן הרס אותם. אין ראיה שהדבר היה אסור עליו לפי הסכם החכירה (בשולי הדברים נציין שעל פי ההסכם המצוי בתיק כראיה שלא הוגשה, מותר עקרונית להקים  מבנים), מכיוון שהסכם החכירה כלל לא הוצג.

6.       לפיכך, התובעת לא הוכיח כלל שהסכם החכירה הופר. על כן, אני דוחה את התביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבעים.

7.       ממילא נופלת גם התביעה לדמי שימוש ראויים. ואולם, אף אם היה מוכח שהנתבעים הפרו את ההסכם, לא היה די בכך, שכן יש להוכיח את שווי דמי השימוש הראויים. למרות אורכות שניתנו, לא הגישה התובעת חוות דעת מטעמה ענין זה. אין די באמירה סתמית בתצהיר מפי מפקח מקרקעין שאינו מחווה דעתו ועדותו היא עדות סברה.

8.       על פי האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים 1 ו- 2 הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכמו כן תשלם לנתבע 3 הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום י"ב באדר, תשס"ו (12 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: