פסק-דין בתיק א 44273/03

1.      התובעת הינה משתלה העוסקת בהקשחת שתילים, על מנת שיעמדו בנסיעה הלוקחת זמן ממושך. הנתבעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, בשיווק ומכירה של תוצרת חקלאית בעולם. מר יהודה רייס, העד מטעם הנתבעת העיד, כי הנתבעת היא נציגה של החברה הבינלאומית בישראל.    

2.      בחודש ינואר 1999, התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם לאספקת 300,000 שתילי בננות מוקשחים, שאמורים היו להגיע לגואטמלה (להלן: "השתילים") בתמורה לסך של 126,000 $ ארה"ב (להלן: "ההסכם"), (ר' תצהיר עדותו של מנהל הנתבעת והעתק ההסכם, המצורף כנספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת וכן ר' סעיף 4 לתצהיר מנהל התובעת ונספח ת/1 המצורף לו).

3.      בהתאם לתנאי ההסכם, המחיר שנקבע לשתילים היה מחיר CIF. דהיינו, מחיר הכולל את עלות הביטוח של המשלוח עד למועד מסירתו ללקוח וכן כי חובת הביטוח היא על הספק, לענייננו התובעת (ר' סעיף 4 לתצהיר עדותו של מנהל הנתבעת והודעתו של מנהל התובעת בעמ' 2 בשורות 12-9).

4.      אין מחלוקת, כי התובעת לא עמדה בהתחייבותה ולא ביטחה את המשלוח (ר' דברי מנהל התובעת בעמ' 2 שורות 18-9 לפרוטוקול).

5.      התובעת לא ביצעה בעצמה את תהליך ההקשחה, אלא פנתה לקיבוץ מורן, על מנת שיבצע זאת עבורה.

6.      ביום 23.5.99 בוצע משלוח אווירי של 42,000 שתילי בננות באמצעות חברת ק.ל.מ. נתיבי אוויר מלכותיים הולנדיים (להלן: "ק.ל.מ.") מנתב"ג לגואטמלה.

7.      המשלוח הגיע לגואטמלה ביום 25.5.99.

8.      חברת Frutera Del Pacifico S.A. (להלן: "הלקוח"), שהזמינה את השתילים מאת הנתבעת, דאגה לשחרר את המשלוח מהמכס, כיומיים לאחר הגעת המשלוח לגואטמלה.      

9.      הנתבעת טוענת, כי השתילים הגיעו לגואטמלה רקובים ולכן לא שילמה לתובעת בגין השתילים. לבד ממשלוח זה בוצעו עוד משלוחים וגם עבורם לא שילמה הנתבעת, כיוון שלטענתה, גם הם הגיעו רקובים.

10.  הטענה הראשונה של התובעת היא, שהנתבעת לא הוכיחה כי השתילים הגיעו רקובים ולכן עליה לשלם עבורם.

11.  לעניין זה, לא כתב המצהיר מטעם התובעת, מר בן צור, בתצהירו מיום 28.10.04 דבר, אלא הסתפק בהעלאת טענת הנתבעת ללא התייחסות לגופה של הטענה. אולם בתצהיר אחר מיום 25.9.01, שהגיש במסגרת הליך בוררות, שבו תבע קיבוץ מורן, אשר ביצע, כאמור, את תהליך ההקשחה, את התובעת לתשלום בגין הקשחת שתילי הבננות, הצהיר מר בן צור כך:

"הנזק למשלוח, התבטא בריקבון של השתילים. עם פתיחת האריזות הרלבנטיות, נדף ריח רע... משמעות הריקבון והריח, הינם שאלו נגרמו בעטיה של בקטריה."

בהמשך התצהיר מסביר מר בן צור באריכות, את הגורמים לנזק ותולה את האשם לנזק בדרך האריזה והעבודה של קיבוץ מורן.

12.  כאשר נשאל מר בן צור בחקירתו הנגדית על הגירסה השונה, שנתן בתצהיר בבוררות, כאשר היה הוא הנתבע, נתן בן צור הסבר, שאינו מיישב את הסתירה (עמ' 4-5 לפרוט'). שהרי לו היה מוכח כי השתילים הגיעו ללא נזק, כפי שנדרש מן התובעת להוכיח בבוררות, הרי שהיה עליה לשלם לקיבוץ מורן בגין עבודתו. אולם התובעת נאחזת בטענת הנתבעת, כי נגרם נזק, על מנת שלא לשלם לצד שלישי. מכאן שהיא קיבלה את טענת הנתבעת כי נגרם נזק למשלוח.

13.  הדיון שעורך ב"כ התובעת בסוגיה, האם מדובר בהודאת בעל דין או בהודאת חוץ, אין לה כל משמעות, משום, שכאשר לא יושבה הסתירה בין שתי הגירסאות, הרי שאין לקבל את גירסת התובעת כי השתילים הגיעו ללא נזק.

14.  מכאן שאני דוחה את טענת התובעת כי לא נגרם נזק למשלוח.

15.  כעת משקיבלתי, כי נגרם נזק למשלוח, הרי שאין כל סיבה שהנתבעת תשלם בגין משלוח שהגיע, כשהוא ניזוק.

16.  אגב, גם הטענה, כי הנזק נגרם באשמת המקבל, אשר הצליח לשחרר את המטען לאחר יומיים אינה יכולה לעמוד לתובעת, משום שמר בן צור בעצמו כתב בתצהיר, שהגיש לבוררות, כי תהליך נכון של הקשחה צריך היה להחזיק מעמד אף יותר משלושה ימים מבלי שיטופל (ר' סעיף 21 לתצהיר שהוגש בבוררות).

17.  אשר לטענה לגבי 7,780 השתילים המוזכרים בסעיף 10 לתצהירו של מנהל התובעת ובסעיף 12 לתצהירו של מר רייזס, הרי שמר רייזס כתב בתצהירו במפורש, כי הייתה כמות נוספת של שתילים שהגיעו פגומים במהלך ספטמבר 1999 לענין זה, לא הובאה כל ראיה לסתירת העדות והוא אף לא נחקר על כך בחקירה הנגדית.