פסק-דין בתיק א 44038/99

תביעת בנק לתשלום יתרת חוב שנצברה בחשבון הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ובערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). אין חולק אשר ליתרת החוב, כפי הרשום בספרי הבנק, ולנתבעים ניתנה רשות להתגונן בשלש טענות כדלקמן:

א.         בין הנתבע לבין מנהל הסניף הוסכם כי כנגד הפקדת שיקים משוכים על ידי חברת שיל"ב (להלן: "השיקים") בסך של כ- 400,000 ש"ח יופטר מערבותו כלפי הבנק. השיקים הופקדו ונפרעו,  ומכאן שיש להפטיר את הנתבע מערבותו.

ב.         החשבון חויב במספר שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לספקים שונים שלה, זאת חרף העובדה שהנתבע הורה, כך על פי הטענה, לפקידת הבנק שלא לכבד ולא לפרוע את השיקים.

ג.          החשבון חויב בריבית חריגה, למרות שנתנה הוראה על ידי מנהל המחוז לזכותו בהפרשי הריבית החריגה.

יודגש כבר כעת כי הן בתצהיר העדות הראשית והן בסיכומים הרחיבו הנתבעים את החזית וטענו טענות הגנה, אשר נדחו בהחלטה הנותנת רשות להתגונן. פרקליט הבנק התנגד להרחבת החזית, פרקליט הנתבעים הכריז כי אין בטענות כדי להרחיב חזית, אלא הן נועדו רק על מנת להבהיר את נקודות המחלוקת ועל כן לא אתייחס לטענה כלשהי המהווה הרחבת חזית.

דיון:

א.         הפטר הנתבע מערבותו כנגד הפקדת השיקים.

למרות שבבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי הוסכם שהוא יופטר מהערבות כנגד הפקדת שיקים בסכום של 400,000 ש"ח, הרי בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 9) ובחקירתו הנגדית הודה כי סכום השיקים שהופקדו עולה כדי הסך של 361,796.72 ש"ח. בין כך ובין כך אין בהגנה ממש, ואנמק;

1.         טענת הנתבע אינה מגובה במסמך כלשהו שירמוז או שיאשש את דבריו. מנגד אין בטענה הגיון כלכלי כלשהו וחזקה על בנק כי לא יגיע להסכמה עם ערב להפטיר אותו מערבותו לחוב של תאגיד מסוגה של הנתבעת מבלי שיפרע החוב במלואו או מבלי שתועמד לרשות הבנק בטוחה אחרת. בהתאם לעדותו של הנתבע, מלבד ערבותו לחובות הנתבעת היא לא העמידה לבנק בטחונות או בטוחות אחרות כלשהן (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 22-25). לטענתו, הבנק סמך על שמו הטוב ועל כן, למעט ערבותו,  לא דרש בטחונות אחרים לחובות הנתבעת. בנסיבות אלה לא יתכן, ובוודאי שלא ניתן להסתמך רק עדותו של הנתבע, על מנת להגיע למסקנה המתבקשת על ידו כי הוסכם שהפקדת השיקים תפטיר אותו מערבותו, שעה שבחשבון הבנק עוד עמדה יתרת חוב, לאחר פרעון השיקים, בסכום העולה כדי 200,000 ש"ח.

2.         בבקשת הרשות להתגונן הועלו על ידי הנתבע, בתצהירו, שתי טענות אשר לנסיבות הפקדת השיקים, כאשר טענה אחת אינה מתיישבת עם רעותה. מצד אחד נטען כי כנגד הפקדת השיקים יזוכה חשבון הנתבעת בהלוואה (סעיף 22 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן המתוקנת). מנגד נטען  בסעיפים 36, 37 לאותו תצהיר כי הנתבע הגיע להסכמה עם מנהל הסניף כי כנגד הפקדת השיקים הוא יופטר מערבותו. למותר לציין כי שתי הטענות אינן עולות בקנה אחד.  הטענה הראשונה כי כנגד הפקדת השיקים תועמד לנתבעת הלוואה לכיסוי יתרת חובה בבנק מתיישבת עם מוצגים ת/1 - ת/3; מסמכים אלה הינם בקשות לקבלת אשראי מיום 31.12.97 ומיום 2.1.98 בסכום כולל של 385,000 ש"ח. מנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, הוא תדפיס תנועות חשבון של הנתבעת, לחודשים דצמבר 97 וינואר 98, עולה כי במועדים שנחתמו בקשות האשראי הופקדו השיקים בחשבון. מכאן ניתן להסיק כי השיקים הופקדו כנגד מתן הלוואה לכיסוי חובות הנתבעת בחשבונה ולא כנגד הפטר ערבותו של הנתבע מהערבות בחשבון.

3.         עדותו של הנתבע אשר להסכמה בדבר הפטר החוב אינה מתיישבת עם שיחה שניהל עם מנהל הסניף בסוף שנת 1997, אותה טרח להקליט ולהביא כראייה. בהתאם לעדותו של הנתבע השיחה התקיימה בתחילת חודש דצמבר 1997 (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 13-23). באותה שיחה מבקש הנתבע "למשוך את מנהל הסניף בלשונו" ולהוציא ממנו הודאה בקשר להחזרי סכומים בהם חויב החשבון כתוצאה מחיוב בריבית חריגה. בתחילת השיחה משוחחים הצדדים על השיקים אולם הנתבע לא אומר, ואפילו לא ברמז, כי הם ניתנו על מנת להפטיר אותו מערבותו. יש בדבריו של הנתבע, במהלך אותה שיחה, כדי ללמד על כך שהשיקים ניתנו על מנת לכסות, ככל הניתן, את יתרת החוב בחשבון הנתבעת ולא יותר מכך (עמ' 1 לשיחה שורות 22-26).

אם היה ממש בטענה כי הוסכם כי הפקדת השיקים תפטיר את הנתבע מערבותו, אין ספק שהיה טורח להקליט את מנהל הסניף ולעורר שאלה זו בעדיפות הרבה יותר גבוהה מאשר שאלת חיובי הריבית. הערבות הינה על כל ומלוא חובות הנתבע לבנק בעוד שסכום חיובי היתר, לכל היותר, לא עלה על כ- 70,000 ש"ח. לכן אין כל ספק כי הטענה בדבר הפטר הערבות נולדה בשלב המשפט ולצורכי המשפט.

4.         בתשובה לשאלה מדוע הנתבע לא דרש ממנהל הסניף אישור בכתב על הפטר מערבותו כנגד הפקדת השיקים, השיב "סמכתי עליו באמונה שלמה" (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 11). מנגד, מהעדויות עולה כי הנתבע  לא סמך על מנהל הסניף, מזה מספר שנים הוא שם לב שהחשבון מחויב בריבית בשעור העולה על השעור המוסכם, כך לטענתו, עקב כך הוא מחליט להקליט את מנהל הסניף, כל זאת באותה תקופה שהוא העיד עליה כי סמך על מנהל הסניף באמונה שלמה.

אשר על כן יש לדחות הטענה בדבר הפטר הערב כנגד הפקדת השיקים.

ב.         חיוב החשבון בשיקים לגביהם ניתנה הוראת ביטול.

הנתבע טוען להתרשלות של הבנק בכך שלא קיבל את הוראתו שלא לפרוע שיקים לגביהם ניתנה הוראת ביטול. לצד התרשלות יש להוכיח נזק והנתבע לא הוכיח כי כתוצאה מפרעון השיקים נגרם לנתבעת נזק כלשהו. חזקה על הנתבעת כי היא משכה את השיקים בתמורה עבור טובין או שירותים שסופקו לה ועל כן היה על הנתבעים להוכיח כי אותה תמורה נכשלה, בין אם כשלון חלקי ובין אם כשלון מלא, ואם התמורה נכשלה באופן חלקי, מהו שיעורו. בתשובה לשאלות בחקירה נגדית התברר כי עבור חלק מהשיקים קיבלה הנתבעת תמורה מלאה ועל כן, כמובן, לא נגרם לה נזק כלשהו בגין פרעונם ועל החלק האחר ניתנה תמורה חלקית, כך על פי עדות הנתבע, ולגביהם לא הוכח מהו שיעור התמורה בה לא זכתה הנתבעת, המהווה את היקף הנזק. ואדגים;

(1)        שיק על סך 17,000 ש"ח שנמשך לפקודת חן חומרי בניין, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הנתבעת קיבלה תמורה מלאה עבורו (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 22, 23). שיק על סך 10,000 ש"ח לפקודת רב בריח, הנתבע העיד כי קיבל  מוצרים פגומים. זוהי טענה שאינה יותר מאשר כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, וגם היא נטענת באופן סתמי. ספק אם היתה מעמידה לנתבעת הגנה כנגד רב בריח, ובוודאי שאין היא יכולה להוות הגנה המבקשת להוכיח נזקים ספציפיים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מפרעון השיקים. הוא הדין לגבי השיקים האחרים שנפרעו ומיותר לחזור על אותה מתכונת בדבר העדר הוכחת הנזק כשלכל היותר העיד הנתבע על כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, וגם זאת באופן ערטילאי וסתמי לגבי כל שיק ושיק (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-31). אם היה ממש בטענות בדבר אי קבלת תמורת השיקים, היתה הנתבעת טורחת להציג בפני בית המשפט כרטסת הנהלת חשבונות אל מול כל אחד ואחד מהספקים, והנתבע הודה כי כרטסות כאלה נמצאות בידיו (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 1-3). אם היה ממש בטענות היה הנתבע מציג כתבי תביעה או לכל הפחות מכתבי התראה שנשלחו לאותם ספקים. הימנעות מהבאת מסמכים אלה מלמדת על "רצינות" טענת הגנה זו.

(2)        הנתבע מבקש לסמוך הגנתו זו על מכתבים ששלח בפקס, כך לטענתו, לפקידת הבנק המורים לה שלא לכבד את השיקים. הנתבע צרף לתצהירו את נספחי ה' המתימרים להיות העתקים של אותם מכתבים. אלה אינם מכתבי מקור ופרקליט התובעת התנגד להגשתם באופן שהוגשו. התנגדות זו, בנסיבות הענין, הינה התנגדות ראויה, שכן המכתבים אינם נושאים תאריך כלשהו. אם ביקש הנתבע להראות כי מכתבים אלה שוגרו לבנק לפני מועד פרעון השיקים, היה טורח להמציא אישור בזק בדבר מועד ביצוע התקשורת בין משרדי הנתבעת לבין סניף הבנק. ראיה כאמור לא הובאה. יתר על כן, הנתבע העיד כי מקור המסמכים  נמסר על ידו בתחילת המשפט לחברת תשואות לצורך הכנת חוות דעת. לטענתו, הוא פנה לחברה על מנת לקבל את המקור ושם נאמר לו כי המסמכים אבדו לתשואות (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15,16). לא הובא איש מטעם תשואות להעיד כי מקור המסמכים נמסר לחברה וכי אלה לא נמצאו על ידה. הימנעות מהבאת עד חיוני מצביעה על ניסיון הסתרת העובדות מעיני בית המשפט.

לא זאת כי אם אף זו, בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע כי נהג מדי פעם להורות לפקידת הבנק שלא לכבד שיקים שמשכה הנתבעת ולאחר מכן היה שולח פקסים כדוגמת הפקסים נספח ה' לתצהירו (סעיף 15 לתצהיר). יחד עם זאת, לא טרח הנתבע להציג ולו דוגמא אחת של מכתבים כדוגמת אותם מכתבים אשר על פיהם כיבד הבנק את הוראותו. מנגד העידה פקידת הבנק, ארנה בלצר, אשר טיפלה בחשבונה של הנתבעת, כי כל הוראותיו של הנתבע בוצעו על ידה וכי אם היו מגיעים אלה הפקסים הנטענים היה הבנק מכבד הוראה זו.