פסק-דין בתיק א 44008/04

מבוא

1.         התובע מכר לנתבעים דירה ברמת השרון. בין הצדדים הוסכם כי תישמר לתובע החזקה הבלעדית במחסן הנמצא בבנין, אשר הוצמד לדירה בלשכת רישום המקרקעין. לימים מכרו הנתבעים את הדירה לצד שלישי, אשר תפס את החזקה במחסן. התובע טוען כי הנתבעים מסרו לצד השלישי את החזקה במחסן, ומכאן התביעה.

רקע עובדתי

2.         ביום 12.6.1987 נחתם חוזה מכר בין התובע לנתבעים (להלן: "החוזה"), לפיו מכר התובע לנתבעים את זכויותיו בדירה ברח' גולומב 11 ברמת השרון (להלן: "הדירה"). הואיל ולתובע היתה חזקה בלעדית במחסן שנמצא בקומת הקרקע של הבנין (להלן: "המחסן"), שהזכויות בו הוצמדו לדירה (ראה נסח רישום נ/2) והוא ביקש להמשיך ולשמר את חזקתו במחסן, נקבע בס' 16 לחוזה כי התובע יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק באופן בלעדי במחסן והנתבעים התחייבו להמנע מכל הפרעה לשימוש שיעשה התובע במחסן. בס' 16(ד) לחוזה נקבע:

            "במידה והקונים יעבירו זכויותיהם לגבי הדירה לצד ג' כלשהו בתמורה ו/או ללא תמורה, מתחייבים הקונים להעביר זכויותיהם כאמור באופן שתשמרנה כל זכויותיהם של המוכרים כאמור בסעיף זה גם כלפי רוכשי ו/או מקבלי הזכויות בדירה מהקונים וזכויות המוכרים עפ"י סעיף זה לעיל תחייבנה גם חליפיהם של הקונים."

            כמו כן נחתם נספח לחוזה ובו נקבע:

            "מוסכם בין הצדדים שלקונה או מי שיבוא במקום הקונה הזכות לבטל את החזקה הבלעדית במחסן שיש למוכרים על פי סעיף 16 לחוזה ובתנאי שהקונה או מי שיבוא במקומו ישלם למוכרים סך - 20,000 $ (עשרים אלף דולר ארה"ב). במקרה והקונים או מי שיבואו במקומם יממשו את הזכות כאמור בנספח זה תבוטל הערת אזהרה שנרשמה לפי סעיף 16 אם אמנם תרשם הערת אזהרה."

3.         אין חולק כי בשנים שחלפו מאז נכרת החוזה נותרה החזקה הבלעדית במחסן בידי אביו של התובע, אשר איחסן במחסן מטלטלין שונים.

4.         ביום 13.6.2001 מכרו הנתבעים את הדירה לרענן ודפנה קריב (להלן: "קריב"). במבוא לחוזה המכר שנכרת בין הנתבעים לקריב (להלן: "חוזה קריב"), נאמר, בין השאר:

            "והמוכר מביא לידיעת הקונה את קיומו של נספח לחוזה מכירת הדירה על פיו רכש המוכר את הדירה ביום 12.6.87, בנוגע למחסן (סעיף א' לעיל) והציגו בפניו, הקונה מאשר כי הנספח הוצג בפניו והוא מקבל על עצמו קיום האמור בו, ככל שמחייב הדין."

5.         למרות האמור בחוזה קריב ובנספח הנ"ל, נטלו קריב את החזקה במחסן באופן חד צדדי, ורוקנו אותו מתכולתו.

6.         התובע טוען כי הנתבעים מסרו לקריב את מפתחות המחסן שהיו ברשותם ובכך גרמו לאובדן חזקתו במחסן ולאובדן הציוד שהיה במחסן. בענין זה מסתמך התובע על מכתב בא כוחו של קריב מיום 9.1.2002, ובו נטען כי קריב קיבלו את המפתח למחסן מידיה של הנתבעת 1. יצויין כי בס' 6 למכתב זה, לאחר שב"כ קריב כפר בזכויותיו של התובע במחסן, הוצע לתובע לקבל חזרה לידיו את החזקה במחסן:

"אף על פי כן, משום דרכי שלום ומתוך רצון להימנע מהתדיינות משפטית, ובלא למעט כהוא זה מטענתם כי אין למרשך כל זכות במחסן שבנדון, מוכנים מרשי, לפנים משורת הדין, לאפשר למרשך לקיים חזקה במחסן שבנדון."

7.         התובע טוען בס' 12 לתצהירו כי "הנתבעים ידעו ואף יידעו את צד ג' בעובדה כי המחסן נשאר בבעלותי וכי כל מכירה שנעשית הינה בכפוף למעמד הבעלות שלי במחסן וכי הנתבעים אף ציינו זאת בהסכם המכירה שנחתם בינם לבין צד ג'." טענה דומה הועלתה בס' 9 לכתב התביעה.

8.         התובע מציין בכתב התביעה כי על הנתבעים לשלם לו סך השווה ל- 20,000 דולר בגין שווי המחסן, וכן סך השווה ל- 18,000 דולר בגין ציוד שהיה במחסן ונעלם. דא עקא, בתצהירו של התובע אין אימות לטענה בענין גובה הנזק שנגרם לו, אלא אך ורק הפניה למכתב הדרישה ששלח בא כוחו.

9.         חשוב לציין כי הן מכתב התביעה והן מתצהירו של התובע עולה כי טענתו היחידה של התובע נגד הנתבעים היא בגין מסירה פיזית של החזקה במחסן לידי קריב (ראה ס' 5, 6, 9ו- 12 לכתב התביעה). רק בסיכומיו הועלתה לראשונה הטענה כאילו גרמו הנתבעים לפקיעת זכותו המשפטית במחסן, משום שלא דאגו לשריין זכות זו במסגרת חוזה קריב. טענה זו עומדת בניגוד גמור להודאת התובע הן בכתב התביעה והן בתצהירו, לפיה "הנתבעים ידעו ואף יידעו את צד ג' בעובדה כי המחסן נשאר בבעלותי וכי כל מכירה שנעשית הינה בכפוף למעמד הבעלות שלי במחסן וכי הנתבעים אף ציינו זאת בהסכם המכירה שנחתם בינם לבין צד ג'." על כן, מדובר בשינוי חזית שאין להתירו.

10.        לנוכח האמור לעיל, השאלה היחידה המצריכה הכרעה היא האם מסרו הנתבעים לקריב את החזקה במחסן. בשאלה זו נדון כעת.

האם מסרו הנתבעים את החזקה במחסן לידי קריב

11.        כדי לבסס את תביעתו, שומה היה על התובע להוכיח כי הנתבעים מסרו את החזקה במחסן לידי קריב. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. התברר כי לתובע אין כל ידיעה משל עצמו בענין זה, והוא נסמך אך ורק על מכתב בא כוחם של קריב מיום 9.1.2002, בו נטען כי הנתבעת 1 היא שמסרה את מפתחות המחסן לידי קריב. בא כוחם של קריב לא זומן לעדות, וגם קריב עצמם לא זומנו לעדות. מדובר איפוא בעדות שמיעה כפולה: בא כוחם של קריב כותב דברים שאמרו לו קריב. טוען התובע בסיכומיו, כי לא היה לקריב אינטרס שלא לומר את האמת בענין זה. טענה זו אינה נכונה: לקריב בהחלט היה אינטרס לטעון כי הורשו להכנס למחסן על ידי הנתבעים, כדי להצדיק את מעשם זה. גם אם הייתי מוכן להניח כי לקריב היה אינטרס לומר אמת בענין זה, אין בכך כדי להכשיר את עדות השמיעה הכפולה בענין מסירת המפתחות לידיהם. בית המשפט פוסק בסופו של דבר על פי ראיות קבילות, והשערות בעלמא או כללי הגיון אינם תחליף לראיות של ממש, מקום שאין כל קושי להשיגן, למשל, על ידי זימונם של קריב לעדות.

12.        אל מול טענתו של התובע, שלא הוכחה, העיד הנתבע 2 כי מעולם לא היתה בידי הנתבעים החזקה במחסן וממילא לא היו יכולים למסור את החזקה לקריב. הנתבע 2 העיד, ועדותו לא נסתרה, כי "לא נתנו מעולם את המפתחות לקריב..." (ע' 12 לפרוטוקול) וכי מעולם לא ניתנו לו או לאשתו מפתחות המחסן: "לנו לא השאירו מפתח, נקודה, לא נתנו לנו מפתח" (ע' 13 לפרוטוקול).

            עוד העיד התובע, ועדותו לא נסתרה, כי: