פסק-דין בתיק א 43882/07

מדובר בתביעה בגין נזק לרכב כתוצאה מתאונה.

התביעה מבוססת על עדות מר שמעון דורון, שהעיד כי נהג ברכב של התובעת בכביש 6, בנתיב הימני, כאשר רכב הנתבעים 1 ו- 2, נוסע במקביל לו בנתיב השמאלי. בשלב מסויים, הרכב השני החל ל"זגזג" והוא צפר לו כדי להעיר את תשומת ליבו. לדבריו, הוא יצא מהנחה שהנהג מנמנם. הנהג לא הגיב והתקרב לגדר ההפרדה מצד שמאל ולאחר מכן סטה סטיה חדה ימינה לכיוונו וגרם לתאונה עם רכבו.

העד הוסיף כי לאחר התאונה יצא מדלת הנהג, נתבע מס' 1, שהחליף עימו פרטים ומסר לו את רישיון הנהיגה שלו. הוא הבחין שהפרטים לא זהים לבעל הרכב וכאשר שאל את הנתבע מיהו בעל הרכב, הצביע הלה על האדם שישב ברכב ליד כסא הנהג שפניו מכוסים בעיתון. מכאן הסיק כי נתבע 1 הוא הנהג והוא רשם את פרטיו בטופס ההודעה לחברת הביטוח.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שנהג ברכב, נתבע 2 כבעלים של הרכב וכמי שהתיר את הנהיגה ברכב וכנגד הנתבעת  3 כחברת הביטוח שביטחה את נתבע 1 ו/או את הרכב הנדון.

התביעה הינה לסכום הנזק (נזק למכונית + שכר טרחת שמאי), משוערך ליום הגשת התביעה בסכום של 8,353 ש"ח.

נתבעים 1 ו- 2, כופרים באחריות לתאונה וגם חולקים על הטענה לפיה נתבע 1 הוא זה שנהג ברכב.

לטענת הנתבעים, נתבע 2 הוא זה שנהג ברכב בנתיב הימני של הכביש ונאלץ להאיט את מהירות נסיעתו מאחר ומשאית שנסעה לפניו האטה את מהירות נסיעתה. באותו שלב, באופן פתאומי, רכב התובעת אשר היה נהוג ע"י מר שמעון דורון, פגע ברכבם מהצד הימני האחורי. כתוצאה מכך נגרמו לרכבם נזקים. נתבע 2 פנה לחברת הביטוח שלו ופוצה בגין הנזק. לאחר התאונה, עצרו שני הרכבים בצד ואז נתבע מס' 1, שהינו אחיו של נתבע מס' 2 ואשר ישב לידו מצד ימין, ירד להחליף את הפרטים עם הנהג הפוגע. נתבע 2 הוסיף כי לאחר התאונה העדיף כי אחיו שישב לידו ירד להחליף את הפרטים וזאת מאחר שחש בכאבים ברגלו. הנתבעים טענו כי האחריות לקרות התאונה מוטלת באופן בלעדי על נהג התובעת אשר נהג ברשלנות ובניגוד לתקנות התעבורה.

הנתבעת מס' 3, טוענת כי אין לה כל חבות לגבי האירוע וזאת לאור העובדה שברכב נהג נתבע מס' 1 שאין כיסוי ביטוחי לנהיגתו. הנתבעת מס' 3 טענה כי שילמה לנתבע מס' 2 בגין נזקיו כיוון שלא ידעה, בעת שהגיש את תביעתו כי ברכב נהג אחיו. רק לאחר קבלת התביעה הנוכחית ולאור הודעת נהג התובעת, הבינה כי האירוע אינו מכוסה מבחינתה. בנוסף, הכחישה נתבעת מס' 3 את עובדות כתב התביעה בכל הקשור לאחריות לתאונה ולנזק.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד נתבע 1 ולהדחות כנגד נתבע 2 ונתבעת 3.

ואילו הנימוקים להחלטתי:

1.         בחנתי היטב את עדותו של מר שמעון דורון, הן לגבי התאונה עצמה והן לגבי זהות הנהג והגעתי למסקנה כי עדותו הינה עדות אמת. בנקודה זו אעיר כי עדותו לגבי זהות הנהג הינה עדות של עד אובייקטיבי ונטרלי כיוון שאין לו כל אינטרס לומר דווקא שהנתבע 1 הוא זה שנהג ברכב. אני נותן אמון לעדותו כי נתבע 1 הוא זה שיצא מדלת הנהג לאחר התאונה והוא זה שמסר את הרישיון שלו ואת פרטיו לנהג התובעת.

2.         בחנתי היטב את עדותם של הנתבעים 1 ו- 2 והגעתי למסקנה כי עדותם אינה עדות אמת. שני העדים הודו בבית המשפט כי נהיגתו של נתבע מס' 1 אינה מכוסה ע"י חברת הביטוח. שני העדים העידו כי הנתבע 1 הוא זה שירד למסור את הפרטים כיוון שרגלו של נתבע מס' 2, שנהג את הרכב, כאבה. מצד שני, לא יכלו עדים אלה לתת הסבר מניח את הדעת מדוע נתבע 1 מסר לעד התובעת את רישיון הנהיגה שלו ואת מספר תעודת הזהות שלו ואת מספר הטלפון שלו ולא של נתבע 2 שלטענתם הוא זה שנהג ברכב ולכן פרטיו הם אלה שחשובים לעד התובעת. נוסף לכך, נתבע מס' 2 הסביר כי שלח את אחיו כיוון שהוא שולט טוב יותר בשפה העברית. בעדותו בפני הבחנתי כי נתבע מס' 2 שולט היטב בשפה העברית ודווקא נתבע מס' 1 ציין בתחילת עדותו לפני כי הוא לא יכול להסביר טוב כי אינו יודע טוב עברית. נתבע מס' 2 העיד בפני לגבי אופן נהיגתו עובר לתאונה ונחקר נגדית. העד התקשה להשיב לשאלות בחקירה נגדית ולאחר שבחנתי את תשובותיו הגעתי למסקנה כי עדותו אינה עדות אמת. התוצאה היא שאני דוחה את עדותם של נתבעים 1 ו- 2, גם לגבי נסיבות התאונה וגם לגבי זהות הנהג ואני מעדיף את עדותו של מר שמעון דורון על פני עדותם וקובע כי עדותו הינה עדות אמת וכי הדברים התרחשו בהתאם למה שהעיד. 

3.         כפי שציינתי, נתבעים 1 ו- 2, הודו במהלך המשפט כי רק נהיגתו של נתבע מס' 2 מכוסה ע"י נתבעת מס' 3. מכאן, שלא הוכחה התביעה כנגד נתבעת מס' 3.

4.         לאור האמור לעיל, אני קובע כי דין התביעה להתקבל רק כנגד מי שנהג בפועל במכונית של נתבע מס' 2, דהיינו הנתבע מס' 1.

5.         לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת סכום של 8,353 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, דהיינו 9.7.07, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק + מע"מ כדין וכן בצירוף שכר העד בסכום של 250 ש"ח.

            לסכום האגרה, שכר הטרחה ושכר העד, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

6.         אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר רשום.

ניתנה היום ל' בסיון, תשס"ח (3 ביולי 2008) בהעדר הצדדים