פסק-דין בתיק א 43782/05

מבוא

1.         בפניי תביעה של עירית הרצליה ( להלן: "העיריה") לתשלום חוב מים בסך של 145,075 ש"ח. התביעה מכוונת כלפי סולל בונה בע"מ ( להלן: "סולל בונה"), בהיותה הקבלן שבנה את פרוייקט המרינה בהרצליה, בו נרשמה צריכת המים נשוא התביעה.

2.         העיריה טוענת כי סולל בונה צרכה 29,785 מ"ק של מים מאז יום 7.11.2002, עת הותקן מד מים חדש בפרוייקט, ועד ליום 25.2.2004, כאשר העיריה מדדה בפעם הראשונה את הקריאה במד המים.

3.         סולל בונה טוענת כי חיוב המים הוא מופרז בעליל ובלתי סביר על פניו, לנוכח העובדה שבחמש השנים בהן נבנה הפרוייקט היתה צריכת המים נמוכה לאין שיעור. סולל בונה טוענת כי העיריה הפרה את חובתה החוקית לבצע קריאה של מד המים מדי חודשיים, ועל כן אין היא יכולה להבנות ממחדלה שלה. סולל בונה מעלה את ההשערה כי מד המים שהתקינה העיריה לא היה חדש, ולכן גם לא היה מאופס, וממילא היא נדרשת לשלם בגין מים שלא צרכה. עוד מעלה סולל בונה את האפשרות שמד המים לא היה תקין.

4.         העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת.

ביום 25.11.1997 התקינה העיריה את מד המים הראשון בפרוייקט, שמספרו 540520 ( להלן: "המד הראשון"). המד הראשון פורק ביום 28.11.2002 וקריאתו היתה 20,790 מ"ק. נתון זה עולה מתוך מכתבו של מרדכי יוגב, מנהל מחלקת מדידות מים של העיריה ( להלן: "יוגב"), מיום 19.11.2006.

מד המים החדש, נשוא התביעה, שמספרו 26768696 ( להלן: "מד המים") הותקן ביום 7.11.2002. מד המים יוצר בשנת 2002 (ראה צילום נספח ו' לתצהיר העיריה).

בימים 6.8.2003 ו- 19.8.2003 ניתנו טפסי 4 לפרוייקט, משמע, הבניה הסתיימה הלכה למעשה וניתן היה להתחיל לאכלס את הדירות.

בחודש דצמבר 2003 גילתה העיריה כי מחמת טעות כלשהי, לא בוצעו קריאות של מד המים מאז הותקן.

ביום 8.2.2004 בוצעה לראשונה קריאה של מד המים. הקריאה הראתה צריכת מים של 29,484 מ"ק.

ביום 25.2.2004 בוצעה קריאה שניה, שהראתה צריכה של 30,300 מ"ק.

מאז חודש ספטמבר 2003 התחילו דיירים שונים להתאכלס בפרוייקט. בכל דירה הותקן מד מים פרטי. עד לחודש דצמבר 2003 הותקנו כבר 25 מדי מים פרטיים לדירות שאוכלסו. סכום הקריאות של מדי המים הפרטיים, נכון ליום 25.2.2004, היה 515 מ"ק. על כן, כדי לחשב את חלקה של סולל בונה בצריכה הכוללת של המים, הפחיתה העיריה מתוך הקריאה הכוללת של 30,300 מ"ק, את הצריכה הפרטית בשיעור של 515 מ"ק. העיריה הגיעה למסקנה כי ההפרש- כמות של 29,785 מ"ק, משקף כל כולו צריכת מים של סולל בונה. על כן נדרשה סולל בונה לשלם עבור צריכה של 29,785 מ"ק.

5.         העיריה טוענת כי הצריכה שנמדדה במד המים משקפת את צריכת המים שנעשתה בפועל והיא תואמת את השימושים בנכס. היא מצביעה על מספר אינדיקציות לביסוס טענה זו: מדובר במד מים חדש, שקריאתו היתה אפס בעת ביצוע ההתקנה; לא היו נזילות כלשהן בצנרת; מד המים הוא מכשיר מדידה מדוייק; מד המים הותקן בעיצומה של הבניה, בעת שבוצעו עדיין עבודות פיתוח, בדיקת לחצים בצנרת המים, הקמת גינה; הקמת ספא; בריכת שחיה; ניקיון דירות, מחסנים ומרתפים. כל אלה מצדיקים את צריכת המים הגבוהה; העיריה טוענת כי גם לאחר שניתן טופס 4 בחודש אוגוסט 2003, היו עדיין פעולות בניה שונות שצרכו מים. לטענתה, בדרך כלל, רוב צריכת המים נעשית בסמוך לפני תחילת האכלוס; עוד טוענת העיריה כי צריכת המים הנמוכה בין השנים 1997- 2002 אינה משקפת את צריכת המים הסבירה, שכן הבניה בוצעה בהפסקות גדולות.

6.         סולל בונה טוענת כי צריכת המים המיוחסת לה היא בלתי סבירה בעליל. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שבמשך חמש שנים תמימות, בין השנים 1997- 2002 נמדדה צריכת מים של 20,790 מ"ק בלבד, קרי, ממוצע של 4,158 מ"ק לשנה, ועל כן אין זה סביר לייחס לה צריכת מים של 29,785 מ"ק בגין תקופה כה קצרה 13 חודשים, החל מחודש נובמבר 2002 וכלה בחודש דצמבר 2003. (במאמר מוסגר יצויין כי הלכה למעשה, ובניגוד לנטען על ידי סולל בונה, החיוב בגין 29,785 מ"ק מתייחס לתקופה של 15 וחצי חודשים, ולא 13 חודשים, שכן מדובר בצריכה שבין יום 7.11.2002 לבין יום 25.2.2004).

            סולל בונה טוענת כי אין זה סביר לייחס לה צריכת מים כה גבוהה דווקא בתקופה שבה הבניה הסתיימה הלכה למעשה, רובה ככולה. לאחר קבלת טופס 4 בחודש אוגוסט 2004 לא היה צורך לבצע עבודות בניה כלשהן.

            ראיה נוספת לאי סבירותה של הצריכה המיוחסת לה, כך טוענת סולל בונה, היא שמאז יום 7.11.2002, עת הותקן מד המים, ועד חודש ספטמבר 2005, נמדדה צריכת מים כוללת של כ- 71,000 מ"ק. אין זה סביר שהצריכה בין החודשים נובמבר 2002- פברואר 2004, כאשר הבניינים היו מאוכלסים באופן חלקי בלבד, תהא כ- 50% מהצריכה הכוללת בכל התקופה, כולל אכלוס של 194 יחידות דיור, לרבות הפעלת בריכה, מזרקות, ג'קוזי, סאונה וכו'.

            אינדיקציה נוספת לאי סבירותו של החיוב, אליבא דסולל בונה, ניתן למצוא בעובדה שבין יום 8.2.2004 לבין יום 25.2.2004 נמדדה צריכה של 816 מ"ק מים, למרות שהפרוייקט כבר היה מאוכלס באופן ניכר. מכאן שאם ניישם חישוב מחמיר לחובתה של סולל בונה, לפיו מאז הותקן מד המים ועד שנעשתה הקריאה הראשונה, הצריכה היתה בקצב של 816 מ"ק ל- 15 יום, גם בתקופה שהפרוייקט טרם אוכלס, הרי שממוצע הצריכה השנתי יעמוד על 19,584 מ"ק בלבד.

            סולל בונה מוסיפה וטוענת כי העיריה הפרה בריש גליי את חובתה החוקית לבצע קריאה של מד המים אחת לחודשיים, כאמור בתקנה 6 לתקנות המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשנ"ד- 1994, וכן את הוראת תקנה 53 לתקנות מדידת מים (מדי מים), התשמ"ח- 1988. מטרתן של הוראות אלה היא לעודד חסכון במים, למנוע בזבוז מים, שימוש לרעה וצריכת ייתר, וכן ליתן לצרכן אמת מידה לדעת מהו היקף צריכת המים שלו והאם קיימת נזילת מים. סולל בונה טוענת כי אין לאפשר לעיריה להבנות מתוצאות רשלנותה שלה ולהתעשר שלא כדין על חשבונה של סולל בונה.

            סולל בונה מוסיפה וטוענת כי אין כל ראיה לכך שמד המים אכן היה מד חדש שלא נעשה בו שימוש קודם לכן. אין גם כל ראיה לכך שלא היו נזילות בצנרת.