פסק-דין בתיק א 4369/05

1.         התובע, יליד 1963, שף ויועץ קולינרי במקצועו, נפגע בתאונה אשר אירעה ביום 13.11.04 עת נהג באופנוע מספר רישוי 18-246-57אשר השימוש בו  בוטח במועד הרלוונטי על ידי הנתבעת לפי פוליסת ביטוח בר-תוקף.

            אין חולק כי התאונה מהווה תאונת דרכים במובן המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בעלי הדין חלוקים בשאלת גובה הנזק בלבד. 

2.         ממקום התאונה הועבר התובע לבית חולים "העמק" בעפולה שם התלונן על כאבים בגב התחתון ובברך ימין. כן נרשמו תלונות על כאב ראש והקאות. נבדק על ידי מומחים ומשלא נמצא ממצא פתולוגי שוחרר לביתו בהמלצת מנוחה למשך חמישה ימים ושימוש במשככי כאבים לפי הצורך.

3.         התובע המשיך במעקב בקופת חולים, שם התלונן גם על כאב בכף יד ימין והומלץ על שימוש במגן יד. בצילום רנטגן לא אובחן שבר ברם בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של שורש כף היד מיום 10.2.05 אובחן שבר עקירה קטן בבסיס מסרק ראשון מימין עם שינויים ניוונים, הצרות קלה של המפרק עם סקלרוזיס קלה משני צדי המפרק ואוסטיאופיטים זעירים באזור המפרק שבין בסיס המסרק לטרפציום וסינוביטין או נוזל בכמות בינונית מקומית, ללא ממצא פתולוגי במפרק שורש כף היד. התובע המשיך במעקב רפואי בגין פגיעה זו.

4.         התובע נבדק על ידי פרופ' וולפין, אשר שימש מומחה רפואי מוסכם ואשר העריך את דרגת נכותו הצמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 בגין הגבלות קלות בשורש יד ימין ואגודל ימין .  בתשובותיו על שאלות הבהרה הוסיף המומחה כי " המגבלה בתפקוד כרוכה רק בנשיאת משאות כבדים ביד ימנית וביצוע עבודה פיסית מאומצת עם היד הימנית, ולא בחיי יום-יום רגילים".

5.         עיקר המחלוקת נעוצה בשאלת שיעור הכנסתו לפני התאונה הנדונה ומידת השפעת הנכות על כושר השתכרותו. התובע הנו שף, המתמחה לפי עדותו בייעוץ למסעדות בהקמה בבניית תפריט והרצתן בעת הצורך.

6.         עובר לתאונה עבד התובע בחברת קנקון מוצרים בע"מ (להלן: חברת קנקון), שעיסוקה ייצור מוצרי בשר ושיווקם, כאיש מכירות וככזה היה עליו גם ליתן ייעוץ קולינרי לאותם מסעדות שרכשו את מוצריה. התובע צירף תלוש משכורת של חודש אחד בלבד (חודש אוקטובר 2004) לפיו השתכר סך של 6,480 ש"ח. סכום זה בניכוי 15% מס הכנסה מסתכם בסך 5,500 ש"ח (מעוגל).

7.         לטענתו, בשנה שלאחר התאונה ובעטייה לא עלה בידו להשתלב במעגל העבודה על אף נסיונותיו לעשות כן. עבודתו בחברת קנקון הופסקה מחמת מצבו הבריאותי (ראה סעיף 6.3. לתצהיר ת/1) וכך גם במסעדות אחדות בהן ניסה את מזלו כשף (ראה סעיף 7 לתצהיר ת/1). לא זו בלבד שהמדובר בטענות בעלמא שאין להן תימוכין בראיות בלתי תלויות אלא שבחקירה נגדית התבררו כבלתי מדויקות. כך, התברר כי עבד בחברת קנקון מחודש אוקטובר 2004 עד אפריל 2005 אז סיים את עבודתו בשל " החלטת ההנהלה" (עמ' 8 ש' 1) ולא מסיבה אחרת.

8.         עוד עולה מעדותו, כי התמחותו הנה בהקמת מסעדות קרי, הכנת תפריט ולעתים גם תקופת הרצה. אופי עבודתו זו מכתיב אפוא את משך העסקתו. ובלשונו " זה לא מפעל שמגיעים כל יום ומדפיסים כרטיס" (עמ' 9 ש' 15). כך, בשנת 2005 עבד במסעדת "אוגוסטו" כחודש וחצי עד חודשיים ובמסעדת "האווז הירוק" התמקדה עבודתו בסופי שבוע ונמשכה על פני כשנה.

9.         לגרסתו לפני התאונה השתכר 9,200 ש"ח ברוטו לחודש סכום המסתכם בסך 7,362 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה ומשוערך לחודש אוגוסט 2007. בנוסף שולמו לו מידי חודש לטענתו תשרים ("אקסטרות") בסך 2,000 ש"ח בקירוב. לאחר התאונה ירדה הכנסתו כשכיר ועמדה על 6,400 ש"ח בממוצע.

10.        קיים קושי בקבלת גרסתו הן בנוגע לסכומים ששולמו לו כתשרים והן בדבר ירידה בהכנסה.

לעניין ירידה בהכנסה צירף התובע תלושי שכר חלקיים בלבד בגין התקופה שקדמה לתאונה וזו שלאחריה, כך שלא ניתן לסמוך על עדותו היחידה לצורך קביעת ממצא בדבר גובה הכנסתו האמיתית. מה גם, שכפי שצוין לעיל התברר כי התובע לא הביא את מלוא הנתונים על עבודתו לאחר התאונה.

            נראה, כי הסיבה בגינה צירף התובע תלושי שכר חלקיים נעוצה באופי עבודתו כמפורט לעיל בגינו יתכנו תקופות ללא עבודה סדירה. יתכן כי מטעם זה גם בחר לעבוד בחברת קנקון אף כי לכאורה היתה הכנסתו שם נמוכה יותר. בחודש אוקטובר 2006 הקים התובע את חברת "איכות הבשר בע"מ" בתחום שיווק בשר. לא מן הנמנע שההכנות להקמתה חייבוהו להקטין את היקף עבודתו כשכיר. 

11.        בחברה מועסקים מרבית הזמן ארבעה עובדים, כולל התובע ובת זוגו (ראה עמ' 11 ש' 7). התובע מקבל משכורת כמנהל החברה. לפי תלושי המשכורת שצורפו הסתכמה הכנסתו בשנת 2006 בסך 4,000 ש"ח ברוטו ממוצע לחודש. אין לייחס את הירידה בגובה המשכורת לתאונה הנדונה, שהרי המדובר בעסק בהתהוותו אשר הפוטנציאל הגלום בו טרם התגבש. לטענת התובע נאלץ לשנות עיסוק בשל המגבלות שנותרו בעטייה של התאונה. אין לקבל טענה זו. הוכח, כי זמן קצר לאחר התאונה שב התובע לעיסוקו כשף ויועץ קולינרי וביצע את עבודתו כהלכה.

12.        עוד לפני התאונה ניסה התובע את מזלו בתחום השיווק, שהרי התאונה אירעה בזמן עבודתו בחברת קנקון, שם עבד כאיש מכירות. ניתן להניח אפוא כי לא המגבלות הקלות שנותרו עקב התאונה הן אלו שהניעו אותו להקים עסק משלו, אלא הדבר הנו תולדה של רעיון יזמי שהבשיל.

13.        טענת התובע לפיה בעבודתו כשף שולמו לו בנוסף למשכורתו הרגילה גם "אקסטרות" לא הוכחה כדבעי. אמנם נכון, גם הכנסה עליה לא דווח לשלטונות המס יכולה לשמש בסיס לפיצוי. אלא שבמקרה זה נדרש הטוען זאת מידת הוכחה מוגברת (ראה בסוגיה ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח פ"ד נא(3), 489 בעמ' 497).

            במקרה דנן הסתפק התובע בעדותו היחידה אף כי גם לדבריו לא היה קושי להביא ראיות נוספות, כגון עובדים אחרים בתחום -  שפים או בעלי מסעדות. המנעות זו פועלת לרעתו.

            למותר לציין, כי בהתאם להוראות סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים, לו נתקבלה טענתו היה צריך להפחית מס הכנסה מהסכום שהיה נקבע כהכנסה בלתי מדווחת.

14.        אף כי בזמן התאונה שכרו של התובע בחברת קנקון הסתכם בסך 5,500 ש"ח נטו, אביא בחשבון כבסיס להערכת הפסד כושר השתכרות של התובע לעתיד, שכר נטו בסך 7,300 ש"ח, שכן הוכח שפונטציאל השתכרותו גבוה יותר. בנוגע לעבר יובא בחשבון שכרו בחברת קנקון.