פסק-דין בתיק א 4369/02

כללי:

תביעה כספית של הבנק, התובע, כנגד לקוחותיו, הם הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") וכנגד הערבים הם הנתבעים 3, 4 ו- 5(להלן: "הערבים")

התובע הינו תאגיד בנקאי אשר הנתבעים נמנו על לקוחותיו. הערבים ערבו להלוואה שנטלו הנתבעים ביום 20.5.97 על סך 130,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה הקודמת"). הנתבעים לא פרעו את ההלוואה הקודמת. לבקשתם, מיום 17.11.00, נתן להם התובע הלוואת פריסה (להלן: "הלוואת הפריסה") לה, לטענת התובע, ערבו הערבים עפ"י כתב ערבות להבטחת חוב ספציפי על סך של 130,000 ש"ח. משלא נפרעה הלוואת הפריסה הוגשה התביעה דנא שתחילתה בסדר דין מקוצר.

כנגד הנתבעים 1 ו- 2 נטל התובע פס"ד. לפיכך, פס"ד זה עוסק במערכת היחסים שבין התובע והערבים.

טענות התובע:

מנהל סניף התובע בקרית גת, מר פרוספר, מפרט בתצהירו את השתלשלות העניינים לפיה, חשבון הנתבעים נקלע ליתרת חובה בשיעור של 130,000 ש"ח. לפיכך, מאז 20.5.97 ערבו הערבים לחוב זה, זו ההלוואה הקודמת. מאחר והנתבעים לא עמדו בחיוביהם ביקש התובע לפתוח בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים והערבים לגביית החוב. אולם, התובע נענה לבקשת הנתבעים לפריסת החוב פעם נוספת ובלבד שהביטחונות הקיימים לו, לא יפגעו.

לפיכך, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה החוב הקיים, לו ערבו הערבים עפ"י הערבות הקודמת ואשר לא נפרע, ייפרס מחדש והערבים יערבו להלוואת הפריסה.

ודוק, בערבות הקודמת ערבו הערבים לסכום של 130,000 ש"ח וכך הם ערבו גם עפ"י הלוואת הפריסה.

בתצהירו מפרט פרוספר כי הערב שלמה רצון סיפר לו על הקשיים הכלכליים שיש לנתבעים. עוד מציין פרוספר בתצהיר כי הערב רצון הוא זה שניהל את המו"מ בשמו, בשם הנתבעים והערבים הנוספים בכל הנוגע להלוואת הפריסה.

לא זו אף זו, פרוספר כותב בתצהירו כי רק לאחר שגובשו כל ההבנות חתם הערב רצון על מסמכי הערבות שהוכנו ע"י הפקידה איסנה. החתימה נעשתה במשרדו של פרוספר כאשר כל הפרטים במסמך ההלוואה מולאו למעט מספר ההלוואה ותאריך קבלתה שכן נתונים אלה ידועים רק עם הקמת ההלוואה.

לאחר חתימת רצון כאמור לעיל נשלחו מסמכי הלוואת הפריסה לסניף התובע בקרית מלאכי לחתימת הערב גולן.

באשר לטענות הערבים כי דווקא מהמועדים השונים המצוינים על גבי מסמכי הלוואת הפריסה ניתן ללמוד על כוונות ההטעיה, המרמה וחוסר תום הלב של התובע,משיב פרוספר כהאי לישנא:

הסכם הפשרה לפריסת חוב ההלוואה הקודמת נחתם ביום 23.10.00. הערבים רצון ורות חתמו על מסמכי הלוואת הפריסה לפני 7.11.00 והתאריך 19.11.00 בדף פרטי מידע לערב הוסף ע"י הפקידה איסנה לאחר שמסמכי הלוואת הפריסה הוחזרו לסניף התובע בקרית גת מהסניף בקרית מלאכי, שם חתם  הערב גולן על מסמכי הלוואת הפריסה.

לטענת פרוספר, ידעו הערבים לפחות באופן כללי על הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו הנתבעים. לא זו אף זו, לטענתו, לא נגרם כל נזק לערבים כאשר ערבו להלוואת הפריסה שהרי אם זו לא הייתה מוענקת, התובע היה פועל למימוש ההלוואה הקודמת, כבר בשנת 2000. להלוואה זו ערבו הערבים ואין הם מעלים כל טענה כנגד ערבותם שם.

הפקידה איסנה עובדת בסניף התובע בקרית גת. בתצהירה היא כותבת כי היא זו שמילאה את טפסי הלוואת הפריסה והחתימה אישית את הערבים רצון ויוסף. היא מוסיפה כי הסבירה במפורש ליוסף שהערבות להלוואת הפריסה היא בסכום זהה לערבות הקודמת.

לחיזוק טענה זו מציינת איסנה כי תחילה רשמה על גבי טופס הלוואת הפריסה כי הערבות היא על סך 200,000 ש"ח והסכום תוקן ל- 130,000 ש"ח לאחר שתשומת ליבה הוסבה לכך ע"י הערבים.

המצהירה השלישית מטעם התובע היא פקידת התובע בסניפו בקרית מלאכי, גב' מזין. עפ"י מסמכי הלוואת הפריסה חתם הערב גולן לפניה. כעולה מתצהירה אין היא זוכרת פרטים. אולם,  היא מצהירה כי כעולה ממסמכי הלוואת הפריסה חתם הערב גולן על ערבותו לפניה ביום 7.11.00 ובאותו יום היא אישרה את חתימתו. חתימת מורשה חתימה הוספה ביום 10.11.00 שכן הוא לא שהה בסניף התובע במועד חתימת גולן על מסמכי הלוואת הפריסה.

הפקידה מזין מכחישה כל אפשרות לפיה החתימה את גולן על החלק. לדבריה לו הטפסים היו מגיעים ריקים מסניף התובע בקרית גת, היא הייתה מחזירה אותם, ללא החתמת הערב.

טענות הערבים: