פסק-דין בתיק א 43630/03

האחד: מערכת של שלושה חוזים שלפיהם התחייב הנתבע לשלם לתובע תשלומי שכר חודשיים בתמורה לביצוע הערכה אסטרטגית ומבצעית מחודשת של מיזמים קיימים ושל כאלה שיהיו לחברה בהולנד, בבולגריה ובישראל. תמורת החודש הראשון הוסכם שישולם שכרטרחה בסך 50,000$, ותמורת כל חודש נוסף - 30,000$. בכל הנוגע לדמי הודעה מוקדמת על סיום החוזה בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2000 נחתם בין הצדדים, ביום 03/12/00, ההסכם השלישי והאחרון (להלן: ,,ההסכם השלישי"), לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע בעבורם סך של 90,000$ במועד מכירת 10% ממניות החברה, אך בכל מקרה לא יאוחר מיום 31/03/01.

סך 90 אלף הדולר או חלק ממנו לא שולמו לתובע, ומכאן תביעתו.

השני: בהתאם להסכם השלישי, התחייב הנתבע לשלם לתובע עמלה בסך השווה ל2% ממחיר מכירת 10% ממניות החברה למשקיע שימצא, אך בכל מקרה לא פחות מסך 150,000$, אם תחליט החברה להפסיק את החוזה עם התובע לפני יום 31/02/01 או אם תחליט שלא למכור את אותם עשרה אחוזים ממניותיה.

הסכום האמור לא שולם לתובע חרף מאמציו - כך עלפי הטענה - לגייס משקיע שירכוש את המניות.

השלישי: עשיית עושר ולא במשפט. עילת תביעה זו נזנחה בשלב הסיכומים, ולפיכך לא אתייחס אליה.

הנתבע מצדו טען טענות הגנה שונות, אך גם כאן אתייחס רק לאלה שנטענו בסיכומיו:

1.         השתק: התובע הגיש כבר תביעה לתשלום הסכומים נשוא תביעה זו נגד 'סקיי ^-גייט' בהולנד, וזו נדחתה שם. לפיכך, נטען, הוא מושתק מלהגיש תביעה נגד הנתבע באופן אישי.

2.         העדר יריבות: הנתבע חתם בשם החברה, ולא התכוון להתחייב כלפי התובע באופן אישי לשלם את הסכומים הנקובים בהסכם השלישי.

3.         בעת חתימת הנתבע על ההסכם השלישי הוליך אותו התובע שולל. יש לציין שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, שם נטען כי התובע לא עמד בציפיות מזמיני השירות ממנו ולא עמד ביעדים שהוצבו לו ערב תחילת מתן השירות.

4.         העמלה בסך 150,000 הדולר הייתה אמורה להשתלם לתובע רק אם הייתה מכירה של המניות בפועל, וכזו לא הייתה. הנתבע מעולם לא התחייב לשלם לתובע עמלה זו, בין אם תהיה מכירה ובין אם לאו. התובע הוא זה שנכשל במציאת משקיעים לחברה, ולא הייתה לו בלעדיות בתיווך המכירה.

5.         שיהוי.

ד י ו ן

מטעם התביעה העיד התובע. מטעם ההגנה לא הובאה עדות כלשהי: הנתבע הגיש אמנם תצהיר עדות ראשית, אך הוא נמנע מלהתייצב לחקירה עליו, ומשכך אין לפני ביתהמשפט עדות כלשהי שתתמוך טענותיו למעט זו של התובע. בהקשר זה יוער כי חמישה ימים טרם המועד שנקבע להבאת ראיות, היינו ביום 20/12/07, הגיש הנתבע בקשה לקביעת מועד נוסף לשמיעת עדותו, מן הטעם שביום שלאחר מועד הדיון שנקבע הוא מוזמן לארמון האליזה בפריס לפגישה עם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי. הבקשה נתמכה בתצהירו. באותו יום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, מהנימוקים שפורטו בה, ובין היתר נכתב שם כי הדיון יסתיים עד שעות הצהריים ועלכן יוכל הנתבע להספיק להגיע לפגישה, שנועדה להתקיים למחרת היום. שלושה ימים מאוחר יותר, ביום 23/12/07, הגיש הנתבע בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה את בקשתו, והודיע בה כי הוא נמצא כבר מחוץ לגבולות המדינה, ולכן אין לו כל דרך להגיע לדיון. התובע התנגד לשתי הבקשות.

אם כן, ביום הדיון לא התייצב הנתבע בביתהמשפט. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו השנייה הואיל וכאמור, היה ניתן לקיים את הדיון - אשר נקבע חודשים רבים מראש - ולהספיק להגיע לפגישה עם הנשיא. לפיכך החלטתי לקיים את הליך הראיות כולו ביום 25 בדצמבר מבלי להמתין לנתבע.

למחרת הדיון, ביום 26/12/07, הגיש התובע ,,הודעה דחופה בדבר חשד לשיבוש עשיית משפט על ידי מר ז'אן פרידמן ובקשה לצירוף ראיה נוספת לתיק". והנה התברר, מפרסומים נרחבים בכל אמצעי התקשורת, כי ביום 25 בדצמבר, הוא מועד הדיון, נחת הנשיא הצרפתי במצרים לצורך ביקור בן שלושה ימים. יוצא אפוא כי ביום שנועד לפגישה בין הנתבע ובין הנשיא בארמון האליזה - לפי תצהירו של הראשון - שהה האחרון במצרים. הנתבע לא ראה לנכון להגיב לבקשת התובע, גם לא לקראת המועד שנקבע לדיון במעמד הצדדים בה. ואוסיף כי טענת הנתבע על כי ביתהמשפט לא קצב זמן להגשת תגובתו לאו טענה היא, שכן אם נקבע דיון במעמד הצדדים ממילא נקצב פרקהזמן להגשת תגובתו - לא יאוחר מהמועד שנקבע לדיון - ובכל אופן היה עליו להתייצב לדיון. הנתבע ביכר שלא לעשות כן. התיאור ,,זלזול בהליכי ביתהמשפט" מתגמד לנוכח התנהגותו.

ולגופו של עניין:

1.         ההתחייבות לתשלום סך 90 אלף הדולר היא התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובע. כך עולה מעיון בהסכם הראשון (נספח א לתצהיר התובע) ובהסכם השלישי (נספח ג) (על השני לא חתם הנתבע, אך אף ^-עלפי שהתובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הנתבע התחייב עלפיו, אלך בדרך המקלה עם הנתבע ואתן דעתי רק לשני ההסכמים שעליהם אכן חתם).