פסק-דין בתיק א 43560/04

בתיק זה הוגשה תביעה כספית על סך 15,970 ש"ח.

בתיק ניתן ביום 23.1.05 פסק דין בהעדר הגנה; ביום 13.2.08 ולאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין, בוטל פסק הדין הנ"ל, והתיק נקבע  לדיון לפניי.

ביום 17.3.08 ובהעדר התייצבות הנתבעת, ניתן פסק דין על מנלאו סכום הבתיעה כנגד הנתבעת (להלן: " פסה"ד השני").

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין השני, והבקשה לביטולו נקבעה לדיון.

בדיון שהתקיים לפני במסגרת הבקשה ביום 2.10.08 הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"), וזאת בגבולות שבין 7,000 ש"ח לבין 9,000 ש"ח, תוך שבית המשפט ישקול במסגרת שיקוליו את העובדה שהנתבעת שילמה 3,000 ש"ח כהוצאות.

משכך, ולמען הסר ספק, אני מורה על ביטול פסק הדין השני.

 בת"א (מחוזי ירושלים) 5303/03 רדיו קול רגע-שירותי העמקים בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.07, פורסם במאגר נבו) אמר כבוד השופט שפירא דברים אלו באשר לפסיקה לעניין סעיף 79א לחוק בתי המשפט:

" רעיון הפשרה הינו עתיק יומין, כמו שאמרו חז"ל: "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', טו).

דווקא הרעיון של חלוקת הסיכון באופן של מיצוע הסכום הנתבע, בבחינת "הפשרה הקלאסית" ("משפט שלמה"), לעיתים נושא אופי לגנאי, באשר כשדיינים, בזמנו, לא היו בקיאים בדין, היו מציעים לחצות את הסכום. מכאן המושג "דיינו בחצצתא", אותו מפרש רש"י: " אין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה" (בבא בתרא קלג, ב).

לעיתים העידוד לעשות שימוש בכלי זה של פסיקה לפשרה, נובע מטעמי יעילות, במטרה להקטין את העומס הרובץ על בתי המשפט, על מנת להתרכז בסכסוכים הקשים (ראו יעקב טירקל, אחד לדין ואחד לפשרה, שערי משפט ג', תשס"ב, 15). אולם לעיתים שני הצדדים נוטים לסיים את ההליכים ביניהם בדרך זו מסיבות השמורות עימם. ישנם מקרים שהצדדים יפנו להליך זה בסוף ההליך, לאחר שכל העדים העידו והראיות הוגשו, זאת מן הטעם שכל צד חושש שמא לא הוכיח, או לא הדף את טיעוני הצד שכנגד, ועתה מבקש הוא שלא ליטול סיכון לתוצאה.

 
כך גם בהליך לפי סעיף 79א לחוק. בית המשפט אינו מוגבל לד' אמותיו של הדין המהותי, אלא שת לבו גם לעקרונות ושיקולי מוסר, חירות, צדק ושלום בין בעלי הדין (ראו א' ברק, על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

מכאן נקבע בפסיקה שבהליך זה אין חובה לנמק את קביעת הסכום שנפסק.

בע"א 1639/97 איגירפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1), 337), נקבע כי בית המשפט רשאי בגדרו של סעיף 79א לקבל עמדת צד אחד במלואה ולדחות את עמדת הצד השני."

על סמך כל החומר שלפניי,  תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 7,500 ש"ח , וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה.

בהתאם להסכמת הצדדים, מסכום פסק הדין יש להפחית את הסכום של 2,000 ש"ח ששולם על ידי הנתבעת על חשבון פסק הדין, ולפיכך יתרת הסכום עומדת על סך 5,500 ש"ח (להלן: " היתרה"). 

היתרה תשולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים של 1,000 ש"ח כל תשלום החל מיום 14.11.08 ובכל 14 לחודש שלאחריו והתשלום האחרון על סך 500 ש"ח (לאור הודעת הנתבעת בדיון כי תוכל לשלם את סכום פסק הדין בתשלומים חודשיים  של 1,000 ש"ח).

אם לא תעמוד הנתבעת בתשלום היתרה, על פי פריסת התשלומים כאמור במלואם ובמועדם ישא סכום היתרה ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (9.6.04) ועד לתשלום בפועל (בניכוי תשלומים ששולמו - אם שולמו), ויצטרפו לסכום זה גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של  1,800 ש"ח.