פסק-דין בתיק א 4356/98

1.         זוהי תביעה כספית לתשלום סך של 118,947 ש"ח, כפי שהוצהר בעמ' 19 לפרוטוקול.

2.         התובע בעל בית מלאכה בשם "מתקנית", העוסק ביצור מוצרי מתכת.

לצורך עבודתו נזקק התובע למכונית מסחרית, באמצעותה הוא מוביל ומשווק את המוצרים המיוצרים בבית המלאכה.

3.         הנתבעת היא חברה פרטית הרשומה בישראל כדין, העוסקת בשיווק ובמכירת מכוניות.

4.         התובע רכש מהנתבעת מכונית מתוצרת G.M.C דגם ואנדורה "30 - G", שנת ייצור 1995 נושאת מס' רישוי 18-341-11 (להלן: "המכונית"). המכונית נרכשה עפ"י הזמנה  מס' 33902 במחיר 129,373 ש"ח והועברה לחזקת התובע בתאריך 27.4.95.

5.         התובע טוען, כי את המכונית החליט לרכוש מהנתבעת, כיוון שסבר שעדיף לרכוש מכונית מחברה אמריקאית בעלת שם ומוניטין, שלה רשת מוסכי שירות ברחבי הארץ ועל סמך מצגי הנתבעת, לפיהם מכונית זו נזקקת למרווחי זמן ארוכים במערך הטיפולים השוטפים שלה, וכי יש צורך להכניסה  לטיפול רק כל 12,500 ק"מ, דהיינו, פעמיים בשנה בלבד, לפי מספר הקילומטרים דבר שמביא לחסכון במספר ימי השהייה של הרכב במוסך לצורך טיפולים.

            לטענת התובע, ביום 19.12.05, שלחה אליו הנתבעת מכתב המודיע על שינוי בתוכנית התחזוקה של המכונית, לפיה יאלץ כל 5,000 ק"מ לבצע "זוג טיפולים קטנים", שאם לא כן, יגרם נזק למנוע אשר לא יוכר במסגרת האחריות.   

לטענתו, מדובר בהפרת ההתחייבות המקורית לפיה המכונית תזקק לטיפולים רק כל 12,500 ק"מ.

            עוד טוען התובע, כי בשל פגמים בייצור היו במכונית תקלות רבות, שהחלו כחודש וחצי לאחר הרכישה, שכללו, בין היתר, תקלות בגיר, החלפת זרוע, החלפת מאותת, שריפת פיוזים, בטריה שלא פעלה, החלפת רפידות, החלפת רדיאטור, החלפת משאבת הזרקה של סולר ועוד.

            לטענתו, מיד לאחר כל תקלה הובאה המכונית לתיקון במוסך פורמולה 1 בע"מ באר-שבע, אליו הופנה התובע ע"י הנתבעת, אשר ביצע במכונית תיקונים.

            עוד טוען הוא, כי באחד המקרים נמסר לתובע ע"י אנשי מוסך זה, שאינם מסוגלים לטפל בתקלה שמקורה  היה בגיר והוא פנה בשל כך למוסך "רכב דרום", המאושר אף הוא ע"י הנתבעת, ושם בוצע תיקון שנמשך שלושה ימים.

            בנוסף, במקום להחליף את הגיר שהתקלקל, סופק לתובע גיר ישן שאף הוא לא תקין, ובשל כך נאלץ להכנס למוסך מונדיאל פעם נוספת ביום 5.2.99.

            לטענתו, לאחר הרכישה החל הרכב "לבלות" במוסכים לצורך תיקונים חוזרים ונשנים. משנוכח התובע לדעת שאלו אינם מועילים, דרש מהנתבעת להחליף את הרכב ברכב חדש מסוגו או להשיב לו את כספו, וכן לפצותו בגין נזקיו, לרבות בשל השינוי במערך הטיפולים של הרכב. התובע הודיע לנתבעת, כי עם קבלת מכונית חדשה או עם השבת כספו בחזרה, ישיב הוא לנתבעת את המכונית שרכש ממנה, וכי ימשיך להשתמש בה כדי להקטין את נזקיו, שכן, אין הוא יכול להישאר ללא רכב,  כיוון שהוא זקוק לרכב לצורך פרנסתו.

            כל פניות התובע נענו בשלילה, כשכל מה שהנתבעת היתה מוכנה להציע לתובע, היה לבצע עבורו תיקונים במסגרת שלוש שנות האחריות, או למכור לתובע רכב חדש בהנחה, ולחילופין, לבצע ברכב שני טיפולי תחזוקה על חשבונה.

            בנוסף, התובע נדרש לשלם ושילם עבור החלפת זרוע של מערכת ההגה, למרות שתיקון זה היה במסגרת תקופת האחריות ולמרות שחובת תיקונו במסגרת זו היתה על הנתבעת.

            לטענתו, בגין כל יום בו הושבתה המכונית, נגרם לתובע נזק שאינו נופל מסך של 1,500 ש"ח, הכולל תשלום שכר עבודה לעובדי התובע, המשמשים כנהגי המכונית, שנותרו מושבתים מעבודה בשל השבתתה והוצאות נסיעה במוניות ששכרו הנהגים, כדי לשוב למקום העבודה ממקום השבתת המכונית בשל הליקויים שבה.

            ביום 3.1.00, כדי להקטין את נזקיו, מכר התובע את המכונית לצד שלישי, במחיר של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ביום המכירה היה שווי המכונית בשוק או לפי מחירון יצחק לוי, המקובל על הנתבעת, סך של 65,000 ש"ח.

6.         הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה טענות התובע וטענה, כי עניינה של תביעה זו  הינה בנסיון חסר תום לב מצד התובע להוציא כספים שאינם מגיעים לו, תוך התנהגות חסרת תום לב העולה כדי נסיון לעשיית עושר ולא במשפט.

            לטענתה, שגרת טיפולי התחזוקה ברכב מסוג הרכב נשוא התביעה היתה עד לשנת 1995 כזו, שבמהלך תקופה בה עבר הרכב 75,000 ק"מ, כללה תוכנית התחזוקה דרישה לבצע ברכב שלושה טיפולים קטנים ושלושה טיפולים גדולים בעלות מוערכת של כ- 4,662 ש"ח.