פסק-דין בתיק א 43470/06

רקע עובדתי

מר שמשון הורן(להלן: "הנאמן")מונה לתפקידו כנאמן למבקשת חברת א.ש. רהט הנדסה בע"מ (בהקפאת הליכים)(לשעבר) ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע החל מיום 15.03.06 ועד ליום 20.12.06. במסגרת תפקידו זה התקשר הנאמן ועל פי אישור בית המשפט המחוזי עם קבלני משנה לצורך השלמת ביצוע פרוייקטים לבניית בתי ספר בישובים מצפה רמון ועתניאל במימון מפעל הפיס.

חברת תעשיות אבני הנגב בע"מ (להלן: "טוענת 1") היתה קבלן משנה כאמור וככזו הגיעו לה כספים מהמבקשת באמצעות הנאמן ואף הועברו לה כספים על פי הוראות של בית המשפט המחוזי. במהלך תקופת פעילותו של הנאמן התקבלו אצלו הודעות עיקולי צד ג' שהטילו הטוענים 6-2 על כספי הטוענת 1 שברשותו. הנאמן דאג להשאיר ברשותו סכום כסף המתאים לכיסוי סכום צווי העיקול כאשר בשלב מסויים הובא לידיעתו ו/או הומצאה לו המחאת זכות של הטוענת 1 לטובת חברת מ.א. אבני הנגב בע"מ (להלן: "הטוענת 7") על כספי הטוענת 1 שברשותו ולפיכך בשל אי הבהירות ביחס למעמד הנושים השונים הגיש הבקשה.

בתחילת ההליך נטען על ידי הנאמן שהסכום שברשותו משועבד לטובת ערבויות טיב בקשר לפעולת הטוענת 1 בפרוייקטים והעתידות להסתיים ביום 10.4.07. בתאריך 24.5.07 הפקיד הנאמן בקופת בית המשפט את הסכום הכולל בגין כל העיקולים ע"ס 293,972 ש"ח.

דיון

הטוענים מתחלקים אם כן לשתי קבוצות. הקבוצה האחת כוללת את הטוענים 6-2 אשר הטילו עיקולי צד ג' כאמור לעיל. הטוענים 6-2 עשו כן במסגרת תיקי הוצאה לפועל שפתחו לביצוע שיקים שמסרה להם הטוענת 1 והטוענת 2 עשתה כן במסגרת תביעה כספית  שהגישה כנגד הטוענת 1. צווי העיקול הומצאו לנאמן בין התאריכים 4.5.06 עד  27.6.06 (ראו ריכוז של מספרי התיקים ומועדי ההמצאה בנספח ג' לתצהירי הטוענת 7 שנערך ע"י הנאמן).

אל מול קבוצה זו עומדת למעשה רק הטוענת 7 אשר לטענתה המחתה לה הטוענת 1 את זכותה לקבל כספים מהנאמן והמחאה זו גוברת על זכותם של המעקלים.

מן העדויות והראיות שבפני עולה שאין למעשה מחלוקת ממשית באשר לזכותם  של הטוענים 2-6 להטיל את העיקולים.דהיינו לא נסתרה טענתם של אלה שהעיקולים הוצאו על סמך חוב שחייבת להם הטוענת 1. אמנם מטעם הטוען 3 מר אנטון אפשטיין הוגש תצהיר של אחד בשם פתחי אורי ולא של הטוען עצמו, על אף שמי שרשום כזוכה בתיק ההוצאה לפועל שפתח טוען זה הוא הטוען עצמו , אולם מר פתחי אורי הסביר את נסיבות פתיחת התיק על שם הטוען 3 בעוד שהוא למעשה זה שעבד מול הטוענת 1, הנעוצים במצבו הכלכלי כאשר מנגד מר אלשייך אדם שהעיד מטעם הטוענת 7 לא מכחיש את החוב של הטוענת 1 למר פתחי (ע' 17 ש' 6). יודגש כי הטוענת 1 לא הגישה כל הודעת פרטים מטעמה ואף לא תצהיר.

יוצא אם כן שהשאלה העיקרית העומדת לדיון בתיק זה היא האם הוכיחה הטוענת 7 כי הומחו לה כדין הזכויות של הטוענת 1 כלפי הנאמן והאם הוכיחה היא שהמחאה זו קדמה במועדה למועד המצאת העיקולים לידי הנאמן אם ימצא שיש ליתן להמחאה תוקף בנסיבות הענין.

 לגרסת הטוענת 7 כפי שעולה מתצהירו של מר אלשייך ג'אגר (אדם), האחראי על התקשרויות עם קבלנים בטוענת 7 (להלן: "אלשייך") ומתצהירו של מר דוד חימי,יועץ פיננסי וכלכלי של הטוענת 7 (להלן: "חימי") , מסיבות הקשורות באי העברת הכספים מהנאמן לטוענת 1,נכנסה הטוענת 1 לקשיים כספיים והיתה זקוקה למימון להמשך ביצוע העבודות מול הנאמן  והפעילות שלה . על כן פנתה הטוענת 1 אל הטוענת 7 על מנת שתסייע לה במימון ביצוע הפרוייקטים וזאת בדרך של תשלום הוצאותיה השונות לקבלנים ולספקים,תשלום שכר עבודה ומימון עלויות הפרוייקטים ובתמורה לכך דרשה הטוענת 7 כי הטוענת 1 תתן לה המחאת זכות בלתי חוזרת כלפי הנאמן וכלפי המבקשת באמצעות הנאמן לקבלת כל הכספים שלהם תהא זכאית הטוענת 1 בפרוייקטים. המחאת הזכות ניתנה בע"פ עוד במהלך שנת 2005 ובהמשך ביום 15.3.06 נחתמה הודעה בכתב על המחאת הזכות. מר אלשייך טוען בתצהירו כי הוא יידע אישית את הנאמן על המחאת הזכות, עוד קודם למועד שבו ניתנה המחאת הזכות בכתב , ובפגישות בנוכחות הנאמן ואחרים , הדברים צויינו על ידו במפורש. כעולה מהנהלת החשבונות של הטוענת 7 והתנועות הכספיות שבין החברות קיימת נכון ליום עריכת התצהיר יתרת חוב בסך 643,122 ש"ח של הטוענת 1 כלפי הטוענת 7 הנובעת מהמימון הכולל שניתן על ידי הטוענת 7 לספקים של הטוענת 1. עוד מוסיף מר אלשייך כי הטוענת 7 שילמה שיקים של הטוענת 1 שלא כובדו. בנוסף בוצעו לטענת מר אלשייך באמצעות הטוענת 7 תשלומים נוספים כגון אחזקת רכבים, הוצאות טלפונים,תשלומים לעובדים,שירותי משרד,הנהלת חשבונות שירותי הובלה שירותי ניהול וכו' בסכום המוערך על ידי הטוענת 7 בכ-500,000 ש"ח. סכומים אלה לטענתו לא באו לידי ביטוי בספריה של הטוענת 1 אלא ישירות בספרי הטוענת 7 ובין החברות אמורה להתבצע התחשבנות נוספת בענין זה.

לאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים ונספחיהם ושמעתי את העדים ושקלתי את נתוני תיק זה הגעתי למסקנה שיש לדחות את עמדת הטוענת 7 ולהורות על חלוקת הכספים בין הטוענות 6-2  וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית יש לציין כי עד חשוב מבחינת הטוענת 7 לא נתן את גרסתו כלל וזהו מר אמיר אלשייך (להלן: "אמיר"). מתברר מן הראיות שבפני כי בעל המניות היחידי והמנהל היחידי בטוענת 1 ובטוענת 7 הוא אמיר. עוד נתברר כי מי שחתום מטעם שתי חברות אלה על המחאת החוב עליה מדבר מר אלשייך הוא אמיר. איני מקבל את טענת ב"כ הטוענת 7 כי מאחר ומר אלשייך העיד באופן ברור כי כל העובדות ידועות לו באופן אישי וכי הוא היה מעורב במהלכים השונים, לא היה מקום לעדות של אמיר בענין זה וכי הטוענים מנועים מלהעלות טענה בענין מאחר ולא חקרו את עדי הטוענת בענין זה. כך למשל, אמיר יכול היה להסביר מדוע חתימותיו מופיעות על שתי המחאות זהות האחת שלא נושאת תאריך אך חתומה בחותמת נתקבל של יום 11.5.06ע"י המשרד בו עובד הנאמן והשניה נושאת את התאריך 15.3.06 החתומה בחותמת נתקבל של יום 11.6.06 ע"י המשרד בו עובד הנאמן. אלשייך בתצהירו אינו מציין ב"רחל בתך הקטנה" כי ההמחאות נחתמו בפניו. בנוסף יש לציין שאותו אמיר שחתם על השיקים לטוענים שבפני הוא זה שגם חתם על המחאת הזכות הנטענת. דהיינו מחד הוא מקבל שירות/עבודה מספק ונותן לו כנגד שיק כמי שזכאי לקבל שכר ומצד שני עושה מעשה אשר בסופו של דבר מאיין את מקור הכספים ממנו אמורים לכבד את השיקים. על כן ראוי היה לשמוע את גרסתו להתנהלות זו אשר על פניה מצביעה על כוונה להונות את הנושים.

הכלל הוא כי בעל דין אשר אינו מביא לעדות עד החשוב לענינו, חזקה היא שלו היה מביא עד זה לעדות היתה עדותו פועלת לרעת אותו בעל הדין.

על אף נסיונה של הטוענת 7 להראות בתצהירים מטעמה כי ישנה הפרדה בינה לבין הטוענת 1 הרי שמן העדויות עולה כי ישנו ערבוב בין החברות המעיד על התנהלות שלא בתום לב כלפי הטוענים האחרים. כך נטען בסעיף 15 לתצהירו של אלשייך כי המשרדים של שתי החברות הן בכתובות שונות וכי משרדיה של הטוענת 1 נמצאים בתל שבע ואילו משרדיה ומפעל הבלוקים של הטוענת 7 מצויים באופקים כשקודם לכן היו בבאר שבע. והנה כאשר ניגש מר אברהם שלי המצהיר מטעם הטוענת 5, שעדותו מהימנה עלי בנקודה זו, לתל שבע גילה כי שם יש מפעל בלוקים וכששאל לזהות המנהל נאמר לו שהוא לא יושב במקום אלא במשרדים באיזור תעשיה בבאר שבע ליד מכתשים, מסרו לו מספר טלפון ולשם הוא הגיע בסופו של דבר (ע' 12 ש' 19-17).  אלשייך בעדותו ציין כי כשנה וחצי לפני עדותו, שהיתה בחודש פברואר 2007, היו משרדיה של הטוענת 7 באזור התעשיה בבאר שבע (ע' 19 ש' 8). זאת ועוד, חימי עצמו העיד כי שתי החברות משתמשות באותם שירותי משרד (ע' 22 ש' 6). אותו חימי אף נתן יעוץ גם לטוענת 1 (ע' 22 ש' 10) ומבחינתו לא רלבנטי אם בא להעיד מטעם הטוענת 1 או מטעם הטוענת 7 (ע' 22 ש' 21-11). חימי העיד כי כאשר יש הנהלת חשבונות שמבצעת פעילות לשתי החברות קשה לייחס הוצאות לכל חברה בנפרד בשל היותן חברות קשורות כנ"ל לגבי הוצאות טלפון שירותי ניהול שניתנו וכו' וכי בדרך של התחשבנות מנסים לייחס הוצאות והכנסות לכל חברה (ע' 21 ש' 29-16). על כן טענת אלשייך בסעיף 16 לתצהירו כי "החברות מנוהלות בנפרד לחלוטין" אין לה על מה לסמוך .

בסעיף 11 לתצהירו מציין אלשייך כי המחאת הזכות ניתנה עוד במהלך שנת 2005 (הכוונה להמחאה בע"פ). חימי בתחילה ציין כי הוא העלה את הרעיון לבצע המחאת זכות אך לא היה מעורב בעריכתה זאת בסוף שנת 2005 ובעקבות דרישת הבנק (ע' 25 ש' 11,13,18,19) אך בהמשך כשהוגש לו המוצג ט/1 לא זכר אם המחאת הזכות היתה לפני או אחרי 29.1.06 שהוא התאריך המופיע על המוצג ט/1 שהינו הודעה על המחאת זכות על דרך השעבוד שעשתה או התכוונה לעשות הטוענת 1 לטובת בנק הפועלים בע"מ בקשר לכספים המגיעים מן המבקשת. זאת ועוד, לא סביר שהמחאת הזכות הנטענת התבצעה כבר במהלך 2005 מאחר ובסוף שנה זו היתה קיימת יתרת זכות משמעותית בסך 388,000 ש"ח לטובת הטוענת 1 אצל הטוענת 7 (כרטסת נספח ו(1) לתצהיר חימי).

חימי העיד כי הכרטסת מבטאת גם סכומים עתידיים שהטוענת 7 אמורה לשלם לספקים של הטוענת 1 או חובות שלה (ע' 24 ש' 20-18). אם כך לא ברור במה שונים אותם ספקים מהספקים/הטוענים שבפני ובמה שונה הנשיה של הטוענים שפני מהנשיה של הספקים האחרים. לא ניתן כל הסבר לכך והדבר מעיד על חוסר תום לב של הטוענות 1 ו-7 אשר נוהגות בכלי המשפטי של המחאת זכות כבמנוף לא ראוי להתחמק מתשלום חובות.

יצויין כי נכון ליום 11.5.06 כבר הספיקו הטוענים 5-3  להמציא לנאמן את צווי העיקול . אף הנאמן ששלח מכתבים לטוענים השונים ליידע אותם על  המחאת הזכות שלח אותם לאחר שנתקבלה אצלו ההמחאה השניה ביום   11.6.06 אשר כאמור עליה מופיע לפתע תאריך עריכה 15.3.06. טענת אלשייך כי את ההמחאה הראשונה המציא  לנאמן בחודש מרץ 2006 לא בוססה דיה מאחר ועובדה היא שמכתבי הנאמן יצאו רק בשלב מאוחר יותר. יש כאן נסיון ברור להונות את הנושים. יש לתהות כמובן מדוע המכתבים לא יצאו בחודש מאי לאחר שקיבל הנאמן את ההמחאה הראשונה. שיהוי זה בהוצאת המכתבים עד לאחר קבלת ההמחאה השניה עם תאריך עריכתה מעלה שאלות נוגות באשר למעורבותו של הנאמן  בפרשה אולם ענין זה לא יקבל היבט אופרטיבי לאור המסקנה אליה הגעתי.

זאת ועוד, אלשייך העיד כי טוענת 1 יצרה המחאת זכות על דרך שיעבוד על כל הכספים המגיעים לה מהמבקשת לטובת הבנק (ט/1). המסמך ט/1 נושא כאמור תאריך 29.1.06. עולה התמיהה כיצד שיעבוד זה שנרשם ברשם החברות, כנטען ע"י אלשייך, מסתדר עם המחאת זכות בלתי חוזרת של הטוענת 1 כלפי הטוענת 7 ?! תשובתו של אלשייך לכך כי "זה בנק אחד"  (ע' 17 ש' 19)  סתומה ובלתי ברורה ויש בה ,אם ניתן לדלות ממנה רציונל מסוים, כדי להעיד על סלקטיביות מגמתית חסרת תום לב בהתנהלות שבין שתי החברות .