פסק-דין בתיק א 43379/05

1.         התובע הינו בעל זכויות החזקה והבעלות בדירה ברח אדמונית 107/1 בלוד (להלן " הדירה"). זו נבנתה על ידי הנתבעת ונרכשה על ידי  צד ג', אשר מכר אותה לתובע.

החזקה בדירה נמסרה לתובע ביום 10.2.97.

2.         ביום 10.2.04 הגיש התובע בפעם הראשונה את תביעתו כנגד הנתבעת (יצוין כי הנתבעת דהיום אינה זו שכנגדה הוגשה התביעה). תביעה זו נמחקה ביום 8.11.04 והוגשה מחדש ביום 17.8.05.

3.         טענות הנתבעת להתיישנות עילת התביעה נבחנו, ונדחו.

4.         לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של מומחה מטעמו, אשר הצביע על ליקויים בדירה שעלות תיקונם כ-70,000 ש"ח. הנתבעת חלקה על ממצאי מומחה זה וכמקובל, מונה על ידי בית המשפט מומחה (ובמקרה זה- מומחית),  בתחום ההנדסה ושמאות הבניין.

5.         הצדדים ויתרו על הגשת תצהירים וחקירות עדים והסתפקו בסיכומים.

6.         המומחית, הגב' בלה כדריה קבעה כי עלות תיקון הליקויים בדירה הינה 10,914 ש"ח כולל מע"מ. עוד הוסיפה המומחית וקבעה כי אם יידרש התובע לתקן ליקויים אלו באמצעות קבלן מזדמן מטעמו, יאלץ לשלם פי שתיים מעלות התיקון על ידי הנתבעת.

7.         בסיכומיהם, קיבלו הצדדים את ממצאי המומחית ואין צורך להכביר מילים על כך כי נהגו על פי ההלכה הפסוקה  המעניקה משקל יתר למומחה בית המשפט (ולעניין זה ראה עא 99 / 3056 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא נו (2) 936, עמוד 948-949 ) : "במצב זה שבו לא נתערערה חוות-דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט, אין פסול בכך שבית-המשפט יהא נוטה לאמצה, אדרבה:

" משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [3], פיסקה 4 של פסק-הדין).

8.         התובע טוען כי הנתבעת אינה זכאית לתקן בעצמה את הליקויים בדירתו, ולכן יש להכפיל את הסכום שקבעה המומחית, על מנת לאפשר לו לבצעם בעצמו.

9.         הנתבעת טוענת כי מעולם לא נקראה לדירת התובע ולא ניתנה לה ההזדמנות, על פי חוק המכר(דירות) תשל"ג- 1973 (להלן " החוק"). 

10.       סעיף 4ב' לחוק  קובע כי " התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך פרק זמן סביר."

11.       השאלה מתי נותרת הזכות לתיקון לקבלן ואימתי היא מוצתה, נקבעת על פי הנסיבות : " במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין, אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר  מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית." (ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה פד' נ(2), 858).

12.       בעניינינו, היו המוכר וצד ג' ערים לליקויי הבניה בדירה והצהירו על כך בס' 3 ב' לחוזה שביניהם: " המוכר יפנה לחברה על מנת שהחברה תפעל לתיקון הליקויים הקיימים ושהובאו לידיעתו ע"י הקונה, וזאת מבלי להטיל את אחריות התיקון על המוכר".

13.       בשנת 2003 פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לבצע תיקונים על פי הדו"ח ההנדסי שצירף לדרישתו. הנתבעת בדקה את הדירה על פי חוות הדעת . בתשובתה מיום 23/6/03 שללה הנתבעת את מרבית טענות התובע : חלקם הוכחשו על ידה, האחרים יוחסו לתחזוקה לקויה של הדירה, לגבי מרביתם נטען כי חלפה תקופת האחריות לתיקון, ורק לגבי תיקון אחד או שניים, הסכימה הנתבעת לתקן והורתה לתובע לתאם עימה מועדים לצורך כך. מוסכם על הצדדים כי בסופו של יום לא בוצעו תיקונים ככל שהם בדירת התובע.

14.       השוואה בין חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט לבין מכתבו של מר ראובן זילברמן, מנהל מח' שירות לקוחות של הנתבעת מלמדת כי  גם המומחית שללה את מירב טענות התובע. עיקר העלות בחוות דעתה נובע מעבודות פיתוח, שהנתבעת הודתה בהן.

15.       לטענתה של האחרונה, הואיל והתובע התחמק מתיאום מועד וסירב לאפשר לה לבצע את עבודות התיקון שהודתה בהן, אין לחייבה בעלויות הגבוהות מאילו שהיו נגרמות לה אילו תיקנה את דירת התובע בעצמה.

16.       הנני מקבלת טענה זו. התובע הודה כי הינו טרוד בענייני בריאותו וכבר צוין כי תביעה קודמת שלו  נמחקה. גם הפעם, נאלצה המומחית מטעם בית המשפט להמתין זמן רב לשכר טרחתה. בחוות הדעת כתבה כי  " חצר הדירה מוזנח מאד, לא ניתן לפתוח את דלת היציאה לחצר, מאחר וישנם הרבה לכלוך ועשבים. מחוסר טיפול ואחזקה של הדירה אשר לא מאוכלסת מספר שנים". כל אלו תומכים בטענה כי התובע, אשר המתין כשש שנים עד פנייתו לנתבעת,  לא טרח להבטיח את ביצוע התיקונים שדרש.

17.       לאור כל זאת הנני קובעת כי מתוך הסכום של 9,450 ש"ח שקבעה המומחית, את סכום עבודות הפיתוח בסך 2,500 ש"ח תשלם הנתבעת בצירוף מע"מ, וללא עלויות נלוות נוספות.