פסק-דין בתיק א 43336/04

1.    אסי יונה, התובע מבקש לחייב את הנתבעים - אחותו, רחל עוקבי ומי שהיה בעלה, יואב עוקבי - בתשלום חוב בגין הלוואה שנתן להם בשנת 1995.

לגרסתו, במועדים שונים בשנה זו הוא הלווה לבני הזוג עוקבי סכום של 85,000 ש"ח שמתוכם הוחזרו לו 25,000 ש"ח בלבד. 60,000 ש"ח נוספים שהולוו, לא הוחזרו, והתובע מעמיד את התביעה שהוגשה בגינם בספטמבר 2004  על סכום של  127,797 ש"ח.

2.    כתב התביעה אינו מזכיר הלוואה "לשיעורין" בסכום כולל של 85,000 ש"ח אלא מתייחס להלוואה בסכום של 60,000 ש"ח בלבד. מצורף לו מסמך בכתב ידה ובחתימתה של הנתבעת, שאינו נושא תאריך ומתייחס אף הוא לסכום של 60,000 ש"ח. המסמך האמור סומן נ/1  וזה נוסחו:

"לאסי יונה

אני מאשרת שבעלי ואני לוינו ס"כ של  60,000 ש"ח בתאריך בחודש יוני 95 והתחיבנו להחזיר את ההלואה ישר עם דרישה ראשונה שהכסף צמוד למדד".

הנתבעת, מסתבר, מסרה לתובע לא רק את המסמך נ/1, אלא גם שיק בסכום של 60,000 ש"ח משוך על החשבון המשותף שלה ושל בעלה באותם ימים - הנתבע כאן, וחתום על ידה בלבד. השיק שזמן פירעונו הוא 15.11.99, הוסב על ידי התובע לדודתו הגב' צביחה מזרחי; הוצג לפירעון ב-3.12.99 והוחזר על ידי הבנק הנמשך בציון "אכ"מ".

הנתבעת לא התגוננה כנגד התביעה. בפתח הדיון  ב-16.10.2005, משהתבקש כנגדה פסק דין, אמרה: " אני יודעת שאני חייבת כסף ואין לי מה להגן על עצמי".   

3.    להגשת התביעה קדמו שני מכתבי דרישה מטעם התובע באמצעות בא כוחו (אז).

הראשון מ-27.2.2001, מופנה אל שני הנתבעים; מעמיד אותם על העובדה שהשיק לא נפרע בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון ודורש מהם לשלם את " סכום מלוא חובכם למרשי, לרבות את השיק הנ"ל".

תגובת הנתבע באמצעות באת כוחו אז על מכתב זה הייתה דרישה להצגת השיק לעיונו באשר הוא מעולם לא חתם עליו  - מה שנכון, ו"הודעה" שהוא אינו חייב לתובע  " ולו אגורה שחוקה". את הדרישה של התובע לפירעון השיק מסביר הנתבע בכך שהתובע ואחותו - אז עדיין אשת הנתבע, " עשו יד אחת" על מנת " לקבל ממנו כספים שלא כדין בבחינת עשיית עושר ולא במשפט".

במכתב הדרישה השני, מיום 12.4.2001, מאשר בא כוח התובע שהנתבע אכן אינו חתום על השיק, אך קובע ש"מאחורי" השיק הלוואה בסכום של 60,000 ש"ח שניתנה על ידי התובע לנתבעים עוד לפני שדרכיהם נפרדו, וכי הנתבעת " ניסתה לסיים את הפרשה" בכך שמסרה לתובע שיק בגובה ההלוואה. הנתבע נדרש שוב לשלם את החוב.

על מכתב זה הנתבע לא הגיב. בחקירתו הסביר, שכל שהיה לו לומר, כבר נאמר בתגובה למכתב הדרישה הראשון.

4.    עוד לעניין העובדות:

התובע טוען שבשנת 1995 שפצו הנתבעים את ביתם ומטעם זה נזקקו לסיוע כספי ממנו.

הנתבע מאשר שאכן נעשו שיפוצים אך טוען שהוא אינו זוכר אם הדבר היה ב-1995 דווקא "אולי שנתיים אחרי או שנתיים לפני" (פרוטוקול מה-21.2.2006, עמ' 33) ;

ב- 22.9.1998 בוצעה, בהוראת הנתבע, העברה של 25,000 ש"ח מחשבונה של הילה עוקבי, בתם של הנתבעים, לחשבונו של התובע .

התובע טוען שההעברה הזו בוצעה כתשלום על חשבון החוב בעקבות פניותיו החוזרות אל הנתבעים הואיל והוא עצמו בנה אז בית;

הנתבע אומר בתצהירו שהוא אינו זוכר מדוע הועברו הכספים לתובע, אך בכל מקרה אין מדובר בהחזר חוב.

הוא מעלה בכל זאת השערה שהכסף הועבר לתובע משום שהוא היה אז " בהליכי בנייה" ואחותו-אשת הנתבע בקשה לסייע לו.