פסק-דין בתיק א 43264/04

א. כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה שראשיתה בקשה לביצוע שני שטרי חוב (להלן - " השטרות"), האחד ע"ס 25,000 ש"ח, והשני ע"ס 20,000 ש"ח, שזמן פירעונם ביום 28/12/01, וביום 28/12/02 (בהתאמה), שהגיש התובע כנגד הנתבעות תוך הפחתת 15,000 ש"ח מסכומי השטרות, בגין הפרת הסכם שכירות שנחתם עימו, ובגין נזקים שנגרמו כפועל יוצא מן ההפרה (להלן - " הסכם השכירות" או " ההסכם").

2.         אין מחלוקת כי השטרות ניתנו ע"י הנתבעת 1 לתובע להבטחת קיום התחייבויותיה עפ"י הסכם שכירות דירה שנמצאת ברחוב אלתרמן 18 ראשון-לציון. הסכם השכירות נחתם ביום 28/12/01, ולפיו תקופת השכירות היתה לשנה אחת בלבד, שהחלה ביום 1/1/02 והסתיימה ביום 31/12/02.

3.         הנתבעת 1 טענה בהתנגדות כי התובע לא פירט את העובדות המשמשות עילה, ולא נטענו טענות כנגדן, השטרות לא הוצגו לפרעון, ולא נשלחה הודעת חילול. לגופם של דברים נטען, כי אינן חייבות לשלם לתובע הסכום הנתבע, מכיוון שהסכם השכירות לא כולל אופציה לשנת שכירות נוספת (להלן - " תקופת הארכה"), ובתום תקופת השכירות הסכימו הצדדים להאריך תקופת השכירות מדי חודש בחודשו עד למציאת דירה חלופית, תוך מתן הודעה מראש של 30 ימים טרם עזיבה. לטענתה, ההסכם הוארך בעל פה ולמעשה לא ניתנו לתובע כל ערבויות לקיומו.

הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי לא חתמה על תיקוני התאריכים לפיהם הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, היינו עד ליום 31/12/03, וששילמה את דמי השכירות עד לתקופה בה החזיקה בדירה. כמו-כן, הדירה הושכרה לצד ג' מיום 5/11/03 בדמי שכירות גבוהים יותר. כן נטען, כי סיידה את הדירה בסמוך לעזיבתה, ושטיפלה בעצמה בשינוי פרטי המחזיק בנכס במסגרת טיפול גמר חשבון בעירייה.

בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה, כי עד ליום 30/9/03 שילמה הנתבעת 1 דמי השכירות, מיסי עירייה, וועד בית וגז, והחשמל שולם עד ליום 23/10/03.

4.         באשר לנתבעת 2, הרי שלטענתה השטרות ניתנו לתובע במסגרת הסכם השכירות למשך שנה אחת, ומשפג תוקף ההסכם, פג גם תוקפם. לטענתה, לא ניתנה לה הודעה על הארכת תקופת השכירות ועל שינוי תנאי השכירות, וממילא לא הסכימה לשינויים, ולפיכך אינה מחוייבת עפ"י השטרות בגין תקופת הארכה.

5.         לאחר שניתנה לנתבעות רשות להגן, הוגשה ע"י התובע תביעה מתוקנת בהסכמת הנתבעות, ובה נטען, כי התובע אוחז בשטרות בחתימת הנתבעת 1 ובערבות בעלה ובערבות הנתבעת 2. כן נטען, כי ע"ח השטרות הנתבעות לא שולם כל סכום, לא היתה חובת הצגת השטרות לפירעון, ונשלחה הודעת חילול, לכן, הנתבעות חייבות לשלם סך 30,000 ש"ח, בגין הפרת הסכם השכירות שהוארך בהסכמה ושנחתם עד לסוף שנת 2003, ובגין נזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה.

ב. דיון והכרעה

6.         בדיון העידו בפני התובע, הגרפולוגית גב' שפרוני, המהנדס מר יעקב ברוכים מטעם התובע, וכן מר יעקב ברדה, ומר אשין שוקי מטעם הנתבעות והנתבעות בעצמן, וחזרו על עיקר טענותיהם בתצהירי העדות. בתום הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

7.         השאלות המרכזיות אשר שנויות במחלוקת הן:

א.      האם הוארך חוזה השכירות בשנה נוספת מיום 1/1/03 ועד יום 31/12/03, או שמא הוארכה תקופת השכירות בע"פ על בסיס חידוש מדי חודש, ומתן הודעה של חודש מראש על עזיבה?

ב.      האם זוייפו חתימות הנתבעת 1 לצד תיקוני התאריכים שנעשו בהסכם?

ג.        האם חלה הערבות בתקופת ההארכה, והאם אי מתן הודעה לנתבעת 2 בדבר השינוי בהסכם, מביאה לפקיעת ערבות הנתבעת 2?

ד.      האם הוכחו/נסתרו טענות לנזקים וחובות כספיים ושיעורם שחלים על הנתבעות ובקשר להסכם השכירות?

8.         באשר לשאלת הארכת החוזה, הרי שעדותה של הנתבעת 1 החל בבר"ל ועד לחקירתה בבית המשפט, נתגלתה כעדות לא עקבית, משתנה מעת לעת, בהתאם לצורך, וסותרת את עצמה, כך למשל העידה בבר"ל: " אני לא זוכרת שנערך, יכול להיות שנערך אבל זה לא היה הסכם" (פרוטוקול יום 24/3/04, עמ' 1), בהמשך העידה: " אני אומרת שהסכם השכירות לא חודש... הסכמנו בינינו שהסכם השכירות יוארך בשנה" (שם, עמ' 2).

מאידך, בבית המשפט העידה: " אני מסכימה איתך שאמרתי שחוזה השכירות יוארך בשנה וכך הוסכם על פה וכך היה" (פרוטוקול יום 10/12/06, עמ' 29).

ניסיון הנתבעת 1 לאיתור שוכר חלופי מצביע על כך שטענתה לזכות ליציאה בכפוף להודעה מוקדמת של 30 יום בלבד, אינה עומדת בפני עצמה, והיו דרישות והסכמות נוספות בעניין, שכן אחרת לא מובן עיסוק הנתבעת 1 במציאת שוכר חלופי.

אני מעדיף בעניין זה את עדות התובע, ולפיה החוזה חודש לשנה, ועל בסיס תנאי ההסכם המקורי.