פסק-דין בתיק א 43173/06

כללי

בפני תביעה כספית ע"ס 222,377 ש"ח, נכון למועד הגשתה, 24.7.06.

התביעה הוגשה כנגד שני הנתבעים יחד ולחוד.

הנתבעת 1 לא התגוננה כנגד התביעה וכפי שנמסר מצבה הכלכלי בכי רע.

כנגד הנתבעת 1 ניתן צו פירוק במסגרת תיק פש"ר 1809/05 בביהמ"ש המחוזי בת"א, ביום 8.5.06.

נותרה תלויה ועומדת המחלוקת בין התובעת לבין הנתבע 2.

במסגרת זו הגישו שני הצדדים תצהירי עדות ראשית.

בהמשך לישיבת יום 29.10.07 הודיעו שני הצדדים על הסכמתם, כי פסה"ד ינתן על יסוד הכתב ולפי המצאי בתיק. כלומר, כתבי הטענות ותצהירי הצדדים.

אשר על כן הנני להכריע בהתאם.

עמדת התובעת

התובעת עוסקת בהשכרת כלי רכב. הנתבעת 1 (שתקרא להלן: " הנתבעת") היא חברה בע"מ שעיסוקה בשעתה היה אבטחה. הנתבע 2 (שיקרא להלן: " הנתבע"), היה מנהלה של הנתבעת. 

לטענת התובעת, התקשרה עמה הנתבעת באמצעות הנתבע בחוזים שונים לשכירת כלי רכב לתקופות בלתי קצובות. כלי הרכב נמסרו באמצעות עובדי הנתבעת אשר נשלחו לקבלן ואשר חתמו על הסכם שכירות.

לטענת התובעת, התחייבו הנתבעים 1-2 כלפיה יחד ולחוד לשאת במלוא התשלומים בגין כלי הרכב דנן. סך החוב הנטען בגין 8% המפורטים בסעיף 4 לכתב התביעה, מגיע, לטענת התובעת,  לכדי סכום של 161,436 ש"ח.

בנוסף נמסרו שיקים לכיסוי חובות קודמים בסכום של 50,000 ש"ח, עשויים על ידי הנתבעת בצירוף חותמת הנתבעת.

במישור האישי כלפי הנתבע, טוענת התובעת כי הנתבע אחראי לתשלום החוב היות והתחייב כלפי התובעת לשאת בכל חיובי השכירות.

מעבר לכך טוענת התובעת כלפיו טענות של הרמת מסך. לגרסתה, הנתבע יצר מצג שווא כלפיה באשר לביצוע התשלומים. התובעת הסתמכה על מצג השווא הזה ולכן נטלה אשראי ונאותה להמשיך ולהשכיר את הרכבים. כבעל השליטה בנתבעת, יש לראות בנתבע 2 כאחראי אם לא במישור החוזי, אזי מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

גרסתה של התובעת נתמכה בתצהירי עדות ראשית מטעמה.

מר איתן שריקי שהוא עובד התובעת הצהיר כי התובעת ערכה חוזה בכתב עם הנתבעת או הנתבע. ההתקשרות בין הצדדים הייתה מבוססת  על הסכם בעל פה ובעיקר על מילתו והתחייבותו של הנתבע . ראו סעיפים 3-4 לתצהיר מר שריקי. מר שריקי ציין כי הוא היה בקשר ישיר עם הנתבע יחד עם עובדים אחרים בתובעת.

תצהיר נוסף לתמיכה בתביעה ניתן על ידי הגב' שרון מור. תצהירה אישר את הרשום בספרי התובעת באשר לגובה החוב.

עמדת הנתבע

הנתבע 2 הכחיש את התביעה.  לגרסתו, הוא היה רק אחד מהבעלים של הנתבעת. אין הוא חייב מאומה לתובעת, שכן מעולם לא התחייב בשמו הפרטי עבור חובות הנתבעת 1.

הנתבע טען, כי לא חתם על כתב התחייבות ואף לא מסר בעל פה התחייבות אישית אשר כזו, כל חוזי השכירות, וכל השיקים שצורפו כנספחי התביעה הם שיקים של הנתבעת ואין הם מצביעים על חיוב אישי של הנתבע.