פסק-דין בתיק א 43171/05

בני הזוג סימה ויוסף גורל (להלן - התובעים או גורל) הגישו תביעה כספית על סך 28,000 ש"ח נגד מנחם ויס (להלן - נתבע 1 או מנחם), בעל עסק בשם "חסם 82" לשיווק ומכירת דלתות, ונגד חב' חסם שיווק דלתות פלדה (1998) בע"מ, העוסקת בשיווק דלתות ומכירתן (להלן - נתבעת 2 או חב' חסם), וזאת בגין מצג שווא, הפרת חוזה להספקת דלתות עקב איחור בהספקתן והתקנה לקויה של הדלתות.

טענות התובעים

במסגרת שיפוצים שערכו התובעים בביתם, ביקשו להזמין דלתות אצל חב' חסם, שהיא חברה ידועה בתחום הדלתות ולבעלי המקצוע שלה יצא מוניטין רב. קרוב משפחה המליץ בפניהם על מנחם, כמומחה בנושא דלתות וכנציג חב' חסם ולכן פנו אליו, כדי שיספק וירכיב את הדלתות שייבחרו על ידם. מנחם הגיע לביתם, הציג עצמו כנציג חב' חסם, לקח את מידות הדלתות והזמין אותם לבקר בסניף של חב' חסם בחולון, על מנת להתרשם מהדלתות. ביום 27/6/04, ביקרו בסניף ובמהלך ביקורם נהג מנחם במקום כבעל בית, הזמין אותם לשבת ולסגור את העסקה ואף הוצג כנציג חב' חסם, על ידי אדם בשם אברהם אמגר (להלן - בבר), שהוא גיסו של מנחם ובעל זיכיון בסניף חב' חסם בחולון. במועד זה הזמינו התובעים 11 דלתות מתוצרת חב' חסם ושילמו למנחם 3 שיקים על סך 4,650 ש"ח כל אחד, שנרשמו לפקודת חסם. מאחר והבהירו למנחם, כי התקנת הדלתות דחופה, הבטיח מנחם, שתוך 21 ימים יסופקו הדלתות. במועד ההזמנה לא קיבלו קבלה או חשבונית בגין התשלום ועד ליום הגשת התביעה לא קיבלו חשבונית ותעודת אחריות כנדרש.

לטענת התובעים, התברר להם בדיעבד, כי מנחם הטעה אותם מאחר ואינו עובד או נציג של נתבעת 2, אלא בעל עסק עצמאי ואת השיקים שמסרו עבור נתבעת 2 ועל שמה, הסב לחשבונו. הדלתות לא נמסרו לתובעים לאחר 21 ימים כמובטח אלא רק לאחר למעלה מ- 5 חודשים, בתחילת דצמבר 2004. כל זמן שהדלתות לא הותקנו, נאלצו התובעים ובני משפחתם להתגורר בבית ללא דלתות, דבר שגרם להם לסבל עקב היעדר פרטיות, אותו הם מעריכים בסך של 8,000 ש"ח (2,000 ש"ח לחודש). לבסוף, כאשר התקין מנחם את הדלתות, אף שהדלתות היו מתוצרת חב' חסם, התקנתן היתה גרועה. בהתבסס על חוות דעת המהנדס מאיר ברכה, עלות ההחלפה והתיקון של הדלתות, היא בסך  20 אלף ש"ח כולל מע"מ.

נגד נתבעת 2 טוענים התובעים, כי שיתפה פעולה עם נתבע 1, העמידה את אולם התצוגה ואת משרדיה לרשותו ואפשרה לו להציג עצמו כנציגה ובכך תרמה להטעייתם. נציג נתבעת 2, בבר, שהוא גיסו של מנחם, סייע לו ליצור מצג שקרי כאילו הוא פועל מטעם נתבעת 2, וגרם לתובעים לרכוש את הדלתות אצל מנחם. נתבעת 2 אחראית לנזקיהם של התובעים מאחר והיא אחראית למצג שיצר נציג מטעמה. כמו כן טוענים התובעים, כי נתבעת 2 מאפשרת למנחם להשתמש בשם "חוסם 82", שיש בו כדי להטעות לקוחות לחשוב, שמדובר בחב' חסם ולכן עליה לשאת באחריות בגין נזקיהם, שנגרמו עקב התקשרותם עם מנחם.

טענות נתבע 1

התובעים הופנו אליו על ידי קרוב משפחתם עוזי לוי, שהוא לקוח מרוצה של נתבע 1. מעולם לא הציג עצמו בפני התובעים כנציג או שלוח של נתבעת 2. הוא אומנם עבד בעבר אצל נתבעת 2 כמתקין ומדריך למתקינים חדשים וכמבקר איכות טכני ארצי, אך החל משנת 1992 עוסק הנתבע בשיווק ומכירת דלתות פלדה של חברות שונות. הנתבע פועל כעוסק מורשה ונקרא "חוסם 82" ועובדה זו לא הוסתרה מפני התובעים. פניית התובעים התייחסה לדגם ספציפי של דלת אשר מיוצר ע"י שריונית חסם ומשווק על ידי נתבעת 2. במועד ההתקשרות לא התבקש נתבע 1 להתקין את הדלתות אצל התובעים והתובעים ביקשו לרכוש אצלו דלתות ללא התקנה. הפגישה שנערכה עם התובעים בסניף נתבעת 2 בחולון נבעה מכך, שכל הזמנה של דלת מתוצרת שריונית חסם באזור בו מתגוררים הרוכשים חייבת להיעשות דרך הסניף האזורי ובמקרה זה, סניף חולון. כמו כן, התובעים ביקשו לראות את דגם הדלת, וזה הוצג בתצוגה של חב' חסם בסניף חולון.

עוד טוען נתבע 1, כי הסיבה לאיחור במסירת הדלתות היתה מחסור במלאי של פח מצופה בגוון הצבע שהוזמן על ידי התובעים. לאחר שהודיע להם, כי הצבע אינו נמצא במלאי בחרו בצבע אחר אך גם הוא לא היה קיים במלאי של החברה המייצרת. עקב כך, הוצע לתובע 2 לבטל את ההזמנה תוך השבת מלוא הסכום ששולם אולם הוא הסכים להמתין. גם כאשר הגיע הפח בצבע המבוקש לארץ, נוצר עיכוב נוסף עקב שביתה שהיתה בנמלים. גם במועד זה הוצע לתובע 2 לבטל את ההזמנה אך הוא סירב.

התקנת הדלתות בוצעה על ידו בצורה הטובה ביותר וכמחווה של רצון טוב. הוא לא היה מחויב להתקנתן מאחר והתובעים שילמו רק עבור רכישת הדלתות. הבעיה שנוצרה במידות הדלתות ב-8 מתוך 11 הפתחים, נוצרה באשמת התובעים, שביצעו במסגרת השיפוץ בבית, שינוי בגודל הפתחים לאחר שבוצעה המדידה, שבהתבסס עליה הוכנו הדלתות.

באשר לטענת התובעים, כי לא נמסרה להם חשבונית מס, טוען נתבע 1, כי חשבונית מס הוצאה על שם התובע 2 והחשבונית צורפה לכתב ההגנה.

טענות נתבעת 2

לטענת נתבעת 2, דין התביעה נגדה להידחות, שכן היא אינה מכירה את התובעים, הם לא התקשרו עימה בחוזה ולא רכשו ממנה את הדלתות. נתבע 1 הוא סוחר עצמאי בענף הדלתות, שרוכש דלתות מכל החברות המייצרות ולוקח את לקוחותיו לאולמי תצוגה, על מנת שיתרשמו ממגוון הדלתות הקיימות. התובעים לא פנו לנתבעת 2, אלא ישירות לנתבע 1. הזמנת הדלתות בוצעה ישירות מול נתבע 1, כאשר התובעים ידעו באופן ברור מי היא חב' חסם ובכל זאת בחרו לפנות לנתבע 1, על מנת לחסוך בעלויות. נציגי נתבעת 2 מוסרים כרטיסי ביקור של החברה, ההזמנות בחברה נעשות על גבי טפסי החברה, על החשבוניות והקבלות מופיע הלוגו של חב' חסם והמדידות מתבצעות על ידי נציגים של חסם. פעולות אלה לא בוצעו במקרה דנן והדבר מעיד, כי ההזמנה לא בוצעה אצל חב' חסם.

באשר לטענת התובעים, כי בבר יצר מצג לפיו מנחם הוא נציג החברה, טוענת נתבעת 2, כי בבר אינו הבעלים של חב' חסם ואינו בעל זיכיון בה ומשמש כאיש שירות בסניף חולון. כמו כן, מעולם לא שיתף פעולה עם נתבע 1 ביצירת מצג כלפי התובעים.

מטעם התובעים, הגישו תצהיר עדות ראשית התובעים בעצמם והוגשה חוות דעת המהנדס מאיר ברכה. מטעם נתבע 1, הגישו תצהירי עדות ראשית הנתבע 1 בעצמו, מר מזון רונן והמהנדס גיא יוסף הגיש חוות דעת. מטעם נתבעת 2, הגישו תצהירי עדות ראשית מר אברהם אמגר, עובד חב' חסם ודניאל אמגר, מנהל חב' חסם.

דיון

אין חולק, כי חלק מהדלתות שסופקו על ידי נתבע 1 לא תאמו את הפתחים בבית גורל. כמו כן אין חולק, כי הדלתות לא סופקו תוך 21 ימים, אלא תוך 5 חודשים. המחלוקת היא באשר לארבע סוגיות עיקריות: ראשית, האם נתבעת 2 אחראית לנזקי התובעים מאחר והוטעו לחשוב שהם רוכשים את הדלתות מחב' חסם. שנית, האם רכישת הדלתות ממנחם כללה את התקנתן. שלישית, מי אחראי לליקויים שהתגלו בדלתות ורביעית, מהו הנזק שנגרם לתובעים.

אחריות נתבעת 2

האם יצרה נתבעת 2 מצג לפיו, מנחם הוא עובד שלה ושהעסקה מתבצעת עם חב' חסם, בעוד שבפועל התקשרו התובעים עם "חוסם 82"?

לטענת התובעים, הם ביקשו לרכוש דלתות מחב' חסם, אולם אין מחלוקת, שהתובעים לא התקשרו לחב' חסם, אלא למנחם, כאשר הופנו אליו על ידי קרוב משפחה. קרוב משפחה זה לא הובא לעדות ולא ידוע כיצד תיאר את מנחם, האם כנציג של חב' חסם או כסוכן עצמאי.