פסק-דין בתיק א 43162/04

מבוא

1.         המנוח, מר אברהם מוסקוביץ ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1960, מצא את מותו בתאונת דרכים שארעה ביום 11.8.03 (להלן: "התאונה").

הנתבעות מודות בחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק")  והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

            המנוח הותיר אחריו אישה ושלוש בנות, הן התובעות 5-2, כדלקמן:

            התובעת מס' 2, אילה מוסקוביץ, אלמנת המנוח (להלן: "האלמנה"), ילידת 1960.

            התובעת מס' 3, דנה מוסקוביץ, ילידת 14.5.85.

            התובעת מס' 4, מיה מוסקוביץ, ילידת 29.11.90.

            התובעת מס' 5, עמית מוסקוביץ, ילידת 17.6.97.

            על פי צו ירושה מיום 16.3.04 (נספח ז' לתצהיר האלמנה, ת/6), התובעות 5-2, הינן יורשותיו של המנוח.

בנסיבות העניין, קיימת זהות בין התלויות במנוח ליורשותיו. התובעים עתרו בסיכומיהם, לפסיקת נזקיהם, בגדר תביעת העזבון, בגין הפסד הכנסות המנוח ב"שנים האבודות", ויצויין כי על פי העקרונות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' צרור ואח', תק-על 2006 (3) 2260 (2006) (להלן: "הלכת צרור"), אכן ברוב המקרים בהם מתקיימת זהות בין התלויים במנוח ליורשיו, תהא תביעת העזבון גבוהה מתביעת התלויים.

המחלוקת מתמקדת בהערכת גובה הכנסתו של המנוח, אשר עבד, במשך כ- 11 שנים, כמנהל מכירות של חברת יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (להלן: "U.M.I") וכארבעה חודשים, עובר לתאונה, התפטר מעבודתו. לטענת התובעים, המנוח התפטר מעבודתו כיוון שמיצה את עצמו והתכוון להשתלב בתפקיד ניהולי  אחר ומנגד, לטענת הנתבעות, המנוח עזב את עבודתו שכן רצה להקדיש את עצמו, לעיסוק במוסיקה.

            כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה שכרה  ותוחלת חיי עבודתה של האלמנה אשר עובדת  כדיילת אוויר, בחברת התעופה האמריקאית "קונטיננטל".

            עבודתו  ושכרו של המנוח

2.         כאמור, המנוח עבד, במשך כ- 11 שנים, עובר לתאונה, כמנהל מכירות באולם התצוגה הראשי של חברת U.M.I.            המנוח התפטר מעבודתו, בסוף חודש אפריל 2003 ומאז ועד ארוע התאונה, לא עבד.

בתצהירה מיום 13.3.05, ת/6 (להלן: "התצהיר הראשון"), ציינה האלמנה כי המנוח ניהל מו"מ מתקדם, עם מספר חברות ביניהן חברת פלאפון תקשורת בע"מ, לשם קבלת תפקיד ניהולי במסגרתה וכי כשנה טרם התפטרותו, סיים המנוח קורס מדריכי טיולים בחו"ל, לרבות שלב התמחות במדינות במרכז אירופה, מטעם חברת "רימון טיולים" (תעודת סיום קורס מדריכי טיולים, צורפה כנספח ד' לתצהיר ת/6).

האלמנה הוסיפה והגישה תצהיר משלים, אשר נחתם ביום 29.3.06, ת/7 (להלן: "התצהיר המשלים"). במסגרת התצהיר המשלים, הוסיפה האלמנה ופרטה בהרחבה כי עובר לתאונה, המנוח חש שמיצה את  עצמו במקום עבודתו וביקש למצוא לעצמו, מקום עבודה אחר אשר יציב בפניו אתגרים חדשים. האלמנה ציינה כי המנוח פנה לחברת "מי עדן", על מנת לבחון אפשרות להשתלב בניהול מערך המכירות שהחברה תכננה להקים בשוויץ וניהל מו"מ עם חברת פלאפון, בעניין העסקתו במשרה ניהולית במסגרתה. האלמנה הוסיפה וציינה כי המנוח היה חובב מוסיקה מושבע, עסק בכתיבה והלחנה ואף הקים להקה משל עצמו אך לא ראה בכך עיסוק אלא תחביב בלבד. האלמנה ציינה כי המנוח לא התכוון לעסוק במוסיקה, כמשלח יד אלא התכוון להמשיך בקריירה ניהולית. בחקירתה הנגדית, אישרה האלמנה כי המנוח הקים להקה בשם "מעלית לקומה העשרים" וכי הוא היה הסולן והרוח החיה מאחורי הלהקה ואף כתב והלחין, חלק מהשירים (עמ' 24 לפרוטוקול). יחד עם זאת, חזרה האלמנה וטענה כי המנוח התכוון להשתלב בעבודה אחרת, במקביל לעיסוקו במוסיקה, כשם שעסק במוסיקה והופיע עם להקתו גם במקביל לעבודתו ב- U.M.I (עמ' 28 לפרוטוקול) .

3.         עוד העידו מטעם התובעים, מר אבי ארוך, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברת U.M.I (להלן: "מר ארוך") וגב' פלורין כבירי (להלן: "גב' כבירי"), שעבדה עם המנוח בחברת U.M.I. 

            מר ארוך, תאר בתצהירו את נסיבות התפטרותו של המנוח וציין כי: "בתחילת שנת 2003 שוחח עימי אבי ז"ל ואמר לי שהוא מרגיש כי מיצה עצמו בתפקידו כמנהל מכירות ב- U.M.I וכי ברצונו לסיים תפקידו בחברה ולחפש לו תעסוקה הולמת במקום אחר".

מר ארוך, הוסיף וציין בתצהירו כי ידוע לו שהמנוח עסק במוסיקה וכי הבין שבדעתו היה להמשיך ולעסוק בתחום זה, במקביל לעבודתו כמנהל, כפי שעשה כל השנים (סעיף 7 לתצהיר, ת/1).

בחקירתו הנגדית, חזר מר ארוך ואישר כי ידע על עיסוקו של המנוח במוסיקה, וכדבריו: "הוא סיפר שבתוך תחומי ההתעניינות שלו, המסיקה שלו תופסת מקום נכבד. הוא הוציא דיסק וגם נתן לי לשמוע אותו. מדי פעם היה מופיע עם להקה. ללא ספק תחום ההתעניינות מחוץ לשעות העבודה היה מוסיקה" (עמ' 10 לפרוטוקול).