פסק-דין בתיק א 43091/03

רקע עובדתי:

התובע הינו מבוטח שרכבו ניזוק בסופת ברד.

הנתבעת היא מבטחת הרכב בעת קרות הנזק על פי פוליסת הביטוח.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הפיצוי לו זכאי המבוטח.                    

בראשית הפרשה הציעה הנתבעת לתובע פיצוי בסך 22,920 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית, לאחר בדיקת רכבו של התובע על ידי שמאי מטעם המבטחת.

התובע שסבר שפיצוי זה אינו מספק סרב לקבלו, ומסר רכבו לבדיקת שמאי מטעמו (עידן ויקטור), שקבע ביום 6.1.03 שגובה הנזק הינו 50,620 ש"ח .

התובע פנה לנתבעת ודרש פיצוי בהתאם לחוות דעת זו, אך הנתבעת סירבה לפצותו על פי חוות דעתו של השמאי עידן ויקטור.

לאחר מכן הנתבעת הציעה כפיצוי, לתקן הרכב בשיטת "הלחיצות" ולרכוש רכבו של התובע על ידה.

 במסגרת חליפת מכתבים בין הצדדים שקדם לה דין ודברים טלפוני , כותב התובע במכתבו לנתבעת מתחילת מרץ 2003, דהיינו כחודשיים לאחר שבידיו חוות הדעת מטעמו, שהוא מסכים שרכבו יתוקן בשיטת "הלחיצות" ויירכש על ידי הנתבעת (ראה נספח ד' לכתב ההגנה).

כחודש לאחר מכן, במכתב התשובה של הנתבעת לתובע מיום 15/4/03 (נספח ה' לכתב ההגנה) כותבת הנתבעת שנענית היא לבקשתו של התובע במכתבו.

בהמשך הדברים חזר בו התובע מהסכמתו, ודרש בשנית פיצוי על פי חוות דעתו של השמאי מטעמו עידן  ויקטור. הנתבעת סירבה לפצותו בהתאם לחוות דעת זו, וטענה שהפיצוי לו זכאי התובע הוא בהתאם להסכמות שהגיעו אליהן הצדדים במסגרת חליפת המכתבים.  לאור סירובה זה של הנתבעת הוגשה תובענה זו.

טענות הצדדים:

התובע טוען שהסכמתו לכך שהרכב יתוקן ויירכש על ידי הנתבעת אינה בבחינת קבלת סילוק, אלא "הסכמה ראשונית בלבד" , קרי, לשיטת התובע לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים באשר לפיצוי לו זכאי התובע מכוח הפוליסה. לחילופין טוען התובע שזכאי הוא לחזור בו מהסכמתו גם אם יקבע שנכרת הסכם במסגרת חליפת המכתבים ,לאור אופי מערכת היחסים בין הצדדים.  לשיטת התובע, הפיצוי שמגיע לו הוא בהתאם לחוות דעתו של השמאי עידן ויקטור.

מנגד טוענת הנתבעת שנכרת הסכם כולל מחייב וסופי בין הצדדים, במסגרת חליפת המכתבים, באשר לפיצוי לו יהא זכאי התובע מכוח הפוליסה, ובהעדר עילה בדין לביטול ההסכם, המבוטח אינו רשאי לחזור בו מהסכמתו.

על כן טוענת הנתבעת שהפיצוי לו זכאי התובע הוא בהתאם לאמור במכתבו של התובע אליה (נספח ד' לכתב ההגנה).

דיון:

באשר לטענת התובע , שהסכמתו לא הבשילה לכדי חוזה מחייב, דין טענה זו להידחות.

עיון במכתבו של התובע לנתבעת (נספח ד' לכתב ההגנה) מלמד על ההפך. המבחן על פיו נבחן אם ישנה גמירות דעת הינו מבחן אובייקטיבי כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בעבר:  

"המבחן לקיומה של גמירות דעת יהיה בדרך כלל מבחן אובייקטיבי, היינו השאלה תהיה אם  בנסיבות כגון אלה היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים".

( ע"א 440/75 אשר זנדבנק ואח' נגד מלכה (מלי) דנציגר, פ"ד ל(2)  267 ) .                                                                    

במכתבו של התובע לנתבעת כותב האחרון, ברחל בתך הקטנה, שהוא מסכים שרכבו יתוקן בשיטת "הלחיצות" ויירכש על ידי הנתבעת, וזאת בעקבות דין ודברים טלפוני שהתנהל בין הצדדים לפני כתיבת מכתב זה. נוסח מכתבו של התובע ונסיבות כתיבתו, מעידים על גמירות דעתו של התובע - לאחר ניהול מו"מ - באשר לפיצוי שאותו יסכים לקבל. 

יצויין כי התובע היה מודע להבדל בין חוות הדעת של השמאי מטעם חברת הביטוח לבין השמאי מטעמו, בעת כתיבת מכתבו.