פסק-דין בתיק א 42958/00

1.         נשוא התביעות: 6 שיקים, ע"ס 7,500 ש"ח כל אחד מהם, משוכים על ידי הנתבעת, לפקודת חברת יש שם הפצה בע"מ (להלן - הפצה), שהוסבו לתובעים, הוצגו לפרעון וחוללו (להלן - השיקים).

            התובע 1 (להלן - לאומי) אוחז ב-5 שיקים, שזמני פרעונם: 31/1/98, 28/2/98, 31/3/98, 31/4/98, 31/5/98.

            התובע 2 (להלן - הבינלאומי) אוחז בשיק אחד, זמן פרעונו:  31/6/98.

2.         הנתבעת טוענת לכשלון תמורה. על פרטי המקרה העיד בעלה, ויקטור רוזוליו. רוזוליו ניהל בזמן הרלבנטי עסק למכירת מוצרי חשמל (להלן - העסק). הפצה היתה בשעתו היבואנית של מוצרי אמנה, ורוזוליו נהג מעת לעת לרכוש ממנה מקררים לעסקו. השיקים ושניים נוספים באותו סכום (זמני פרעונם: 31/7/96, 31/8/98), סה"כ: 60,000 ש"ח, ניתנו לסוכן הפצה במסגרת רכישת 14 מקררים, שהיו אמורים להיות מסופקים לעסק בחודש ינואר 1998. המקררים לא סופקו, מאחר והפצה נכנסה להליכי כינוס נכסים באותו חודש.

            התובעים אינם חולקים על עובדות אלה וטענת כשלון התמורה לא הוכחשה, למעשה.

3.         סחירותם של השיקים לא הוגבלה באופן כלשהו והתובעים הם האוחזים בהם.

            משכך, מתמקד הויכוח בשאלה, האם למרות כשלון התמורה, יכולים התובעים להפרע מהנתבעת, אם כאוחזים בעד ערך ואם כאוחזים-כשורה?

4.         להפצה היה חשבון הן בלאומי והן בבינלאומי, באמצעותם ניהלה את עסקיה. בשניהם קיבלה אשראים, כאשר השיקים שקיבלה מלקוחותיה סוחרו לבנקים כבטחון, בין שאר הבטחונות, שניתנו כנגד מתן האשראים (סעיף 6 לתצהיר מנהל סניף לאומי, אלי פרג'י; סעיף 3(ג) לתצהיר מורשית החתימה בסניף הבינלאומי, יעל לאובר).

            האשראי מהווה "ערך" במובן סעיף 26 ל פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - ה פקודה), (ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, פ"ד מב(1) 294, 297).

            מכאן, שהתובעים הינם אוחזים בעד ערך בשיקים.

5.         סיחור השיק לאוחז בעד ערך וקודם לכישלון התמורה, מקנה לאוחז זכות לאכוף אותו על המושך, גם אם אירע לאחר מכן כישלון תמורה (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595, 598).

            רוזוליו מסר את השיקים לסוכן הפצה ביום 12/11/97 (עמ' 25 לפרו').

            המקררים היו אמורים להיות מסופקים במהלך חודש ינואר 1998 (תצהיר רוזוליו, סעיף 11.1). משמע, כשלון התמורה אירע בחודש ינואר 1998.

            מתי סוחרו השיקים לתובעים?

6.         הבינלאומי הציג את טופס הפקדת השיק, בו הוא אוחז (נספח ג' לתצהיר לאובר). לאובר הסבירה בעדותה (עמ' 35 למעלה), כי מסמך זה נעשה בדרך כלל על ידי לקוחות עסקיים, שממלאים בו את כל הפרטים הדרושים, מביאים אותו לבנק ופקיד הבנק בודק אותו ומקבל אותו.

            בטופס מופיעים פרטיו של השיק הנדון (השורה האחרונה בו).

            הטופס נושא תאריך: 17/11/97, ובו חותמת של הבינלאומי מאותו תאריך.

            מכאן, שסיחור השיק נעשה קודם לכשלון התמורה.

7.         באשר ללאומי, התמונה מסובכת יותר.