פסק-דין בתיק א 42871/05

מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 108,636 ש"ח, כשיפוי בגין גמלאות נכות כללית ששילם התובע לנפגע בתאונת דרכים. התביעה הוגשה מכח הסכם השיפוי שנכרת בשנת 1979 בין התובע לנתבעות ( להלן: "ההסכם").

2.         ביום 20.9.1998 נפגע יאיר כהן ( להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים, בזמן שנהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעות ( להלן: "התאונה"). לאחר התאונה שילם התובע לנפגע גמלאות נכות כללית בסכום כולל של 197,520 ש"ח. התובע טוען כי לפי ההסכם, שומה על הנתבעות לשלם לו 55% מסכום הגמלאות הנ"ל, לאמור, סך של 108,636 ש"ח. בנוסף דורש התובע כי החוב יישא ריבית פיגורים לפי הקבוע בהסכם.

3.         הנתבעות טוענות כי דין התביעה להדחות, שכן לאחר הגשת התביעה, הן שילמו לתובע סך של 30,396 ש"ח, המכסה את סכום השיפוי המגיע מהן לתובע בגין הנכות שהוסבה לנפגע בגין התאונה. במקרה דנן, הנכות הרפואית היחידה שהוסבה לנפגע מחמת התאונה היא פגיעה בכתף שמאל, פגיעה אשר בגינה קבעה הוועדה הרפואית של התובע נכות בשיעור של 20%. בגין נכות זו לבדה זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעות מכוחו של ההסכם. ייתר הנכויות מהן סובל הנפגע אינן קשורות לתאונה ואינן נובעות ממנה. במאמר מוסגר יצויין כי בתחילה טענו הנתבעות שיש להעמיד את הנכות הרפואית בגין הפגיעה בכתפו של הנפגע על שיעור של 10% בלבד, כפי השיעור שקבע המומחה פרופ' מאיר ליברגל שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנזיקין שהגיש הנפגע נגד הנתבעות, תביעה שעודנה תלוייה ועומדת בבית משפט השלום באשדוד, אלא שבסיכומיהן הנתבעות מסכימות כי מה שקובע בעניננו הוא שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של התובע.

4.         הצדדים ויתרו על הליך של שמיעת ראיות, וסיכמו את טענותיהם בכתב. לתובע ניתנה רשות להשיב על סיכומי התשובה של הנתבעות, אך הוא בחר שלא לנצל זכות זו.

5.         נקדים ונאמר כי אין חולק שבמקרה דנן הנכות הרפואית היחידה שהוסבה לנפגע מחמת התאונה היא הנכות הרפואית בגין הפגיעה בכתף שמאל, בגינה נפסקה לנפגע על ידי הוועדה הרפואית של התובע נכות בשיעור של 20%. עוד לפני התאונה סבל התובע מנכות משוקללת בשיעור של 28% בגין השמנת יתר, כאבי גב תחתון והגבלה בתנועה מחמת דורבן ברגל שמאל (ראה טופס איבחון רפואי מיום 17.9.1998, שלושה ימים קודם לתאונה). לאחר התאונה, ובלא כל קשר אליה, נגרמו לנפגע נכויות נוספות בגין אוטם בשריר הלב, צינתור וניתוח מעקפים. בסופו של דבר נקבעה לנפגע נכות רפואית בשיעור של 61% לצמיתות, החל מיום 1.11.2001, ואובדן כושר עבודה בשיעור של 65%. תשלום הגמלאות הופסק ביום 1.5.2004 עקב הגיעו של הנפגע לגיל פרישה.

6.         התובע מעלה בסיכומיו מספר טענות מרכזיות:

(א)        קיים השתק שיפוטי הפועל כלפי הנתבעות ומונע מהן לטעון כי אין להשית עליהן חבות בגין כלל הנכויות בגינן שולמה לנפגע גמלת נכות כללית;

(ב)        התובע אינו נדרש להוכיח את תביעתו באמצעות הגשתה של חוות דעת רפואית;

(ג)         אין לייחס כל משמעות לקביעתו של מומחה בית המשפט בתביעתו של הנפגע בענין שיעור הנכות הרפואית של הנפגע ובענין קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבינה;

(ד)        הנכות הכללית שנקבעה לנפגע נובעת כולה מהתאונה, שכן רק הנכות שהוסבה לו מחמת התאונה היא שהעבירה את הנפגע אל מעבר לסף של 40% נכות רפואית, המזכה בגמלת נכות כללית. אלמלא הפגיעה בתאונה, סך כל הנכויות מהן סבל הנפגע לא היו מזכות אותו בגמלת נכות.

7.         לנוכח עמדת הנתבעות בסיכומיהן, אין עוד צורך לדון בטענות השניה והשלישית של התובע, שכן הנתבעות אינן חולקות על כך שאת הנכות הרפואית בגין הפגיעה בכתפו של הנפגע, יש לקבוע לפי מה שנקבע בוועדה הרפואית של התובע, קרי, נכות בשיעור של 20%, ולא לפי מה שקבע המומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנזיקין של הנפגע. הנתבעות גם אינן חולקות על קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכתפו של הנפגע.

האם קיים השתק שיפוטי נגד הנתבעות?

8.         התובע טוען כי קיים השתק שיפוטי הפועל נגד הנתבעות ומונע מהן להשמע בטענה לפיה אין לחייב אותן בשיפוי התובע בגין נכויות שאינן קשורות לתאונה. טעמו של דבר הוא שבמסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע נגדן, בבית משפט השלום באשדוד, טענו הנתבעות בכתב הגנתן כי מכל סכום שייפסק לזכות הנפגע, יש לנכות את מלוא הגמלאות ששולמו לנפגע על ידי התובע. על טיעון זה חזרו הנתבעות במסגרת תחשיב הנזק שהגישו שם, וגם בחוות דעתו של האקטואר נערך שיערוך של מלוא הגמלאות ששולמו לנפגע על ידי התובע. מכאן שהנתבעות גילו דעתן באותו הליך, כי כל הגמלאות המשולמות לנפגע נובעות מן התאונה, ורק לצורך ההליך הנוכחי הפכו את עורן.

            הנתבעות טוענות בתגובה, כי תביעת הנזיקין של הנפגע טרם הסתיימה ועל כן טרם הפיקו טובת הנאה כלשהי בשל הטיעון שהעלו באותה תביעה. עוד טוענות הנתבעות כי הטיעון שהעלו בכתב ההגנה בתביעת הנפגע היה טיעון סטנדרטי המועלה כדבר שבשיגרה בשלבים מקדמיים של ההליך, בטרם התבררו הנתונים העובדתיים. לעומת זאת, בשלב הגשת תחשיב הנזק כבר תוקנה הטענה ונטען כי יש לנכות מסכום התביעה נגדן חלק יחסי בלבד מגמלת הנכות ששולמה לנפגע.

9.         אחד מפסקי הדין המרכזיים בסוגיית ההשתק השיפוטי הוא רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (2005)  - פורסם בנבו ( להלן: "פרשת בן ששון"). שם נקבע כי:

" הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים ... התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה  בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט ... בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר ..."

הדעה הרווחת עד פסק הדין בפרשת בן ששון היתה שתנאי לקיומו של השתק שיפוטי הוא הצלחה בהליך קודם של הצד אשר מבקשים להשתיקו. כך נפסק ברע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן (1997)  - פורסם בנבו ( להלן: "פרשת פרידמן"):