פסק-דין בתיק א 42827/05

רקע 

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 50,000 ש"ח  אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. ביסודה של תביעה זו טוענת חברת - נפתלי המכון לזיהוי כתב יד גרפולוגיה משפטית בע"מ (להלן:"התובעת") לפיצוי כספי בשל מעשיה הרשלניים / הפרת החוזה של חברת - מ.ג.מ - פרסומים בינלאומיים בע"מ (להלן :"הנתבעת") .

טענות התובעת :

טוענת התובעת כי מזה שנים, מפרסמת היא את שרותיה במדריך לשכת עורכי הדין כך שמודעת הפרסום במדריך השתרעה על כחצי עמוד וזאת בהתאם למוסכם בין הצדדים ובתמורה ששולמה לנתבעת.

לטענת התובעת, עם פרסום המדריך והוצאתו לאור ע"י הנתבעת בשנת 2004, נדהם נציג התובעת לגלות כי המודעה הגדולה אינה מופיעה במדריך, ובמקומה מופיעה מודעה קטנה, חסרת נוכחות ובולטת כפי שהתבקש.

לדידה המודעה הקטנה איננה יכולה להוות תחליף למודעה הגדולה. יתרה מכך, המודעה הקטנה איננה שוות ערך למודעה הגדולה.

טוענת התובעת, כי מייד כשהתברר לתובעת על התקלה הנדונה, התקשר נציג התובעת למנכ"ל הנתבעת והלה טען בפניו, כי אכן מדובר בתקלה מצערת ואכן אין מקום לתשלום בגין המודעה, והנתבעת תפצה את התובעת בפרסום ללא תמורה במדריך הבא.

לטענתה במעשים שפורטו לעייל, הפרה התובעת הפרה יסודית את החוזה עימה, בכך שפעלה בחוסר תום לב קודם לחוזה, בקיומו ולאחריו.

כתוצאה מהפרה זו  נגרמו לתובעת "הפסד רווחים" עתידיים של 75,000 ש"ח, אשר היא העמידה בסך 50,000 ש"ח לצורכי אגרה ובכדי להיכנס לשערי "סדר דין מהיר".

טענות ההגנה:

טוענת הנתבעת, כי שני המרכיבים העיקריים של העילה החוזית לפיצוי חסרים והם : קיומו של חוזה והתגבשות של נזק.

במסגרת פעילותה וסמוך להוצאתו לאור של מדריך חדש נוהגת הנתבעת לפנות לנותני השירותים שפרסמו אצלה מודעות בעבר ולהזמין אותם באמצעות טופס סטנדרטי להציע פרסום נוסף של מודעה, וזאת ללא כל התחייבות מצידה לפרסם את המודעה. נותן שירותים המעוניין בפרסום ממלא את הטופס הכולל את פרטיו ואת פרטי המודעה ושולח את הצעתו בחזרה לנתבעת. אם בוחרת הנתבעת לקבל את ההצעה היא תפרסם את המודעה במדריך הבא שייצא לאור. פרסום המודעה בהתאם להצעת נותן השירותים מהווה קיבול בדרך של התנהגות של ההצעה ומקים חוזה בין הצדדים לפיו על נותן השירותים לשלם את התמורה שהוסכמה בין הצדדים בגין פרסום המודעה, אם זו אכן התפרסמה.

לטענת הנתבעת, באף שלב משלבי המגעים הטרום חוזיים שבין הנתבעת לבין נותני השירותים, לא נוהגת הנתבעת להתחייב בפני נותן השירותים לפרסם את מודעתו או מודעה כלשהי. הטעם לכך נעוץ בכך שהנתבעת אינה מתחייבת מראש לפרסם את המודעה המוצעת לה והנתבעת רוצה להבטיח שלא כל מודעה תתפרסם במדריך אלא רק מודעות ההולמות את מטרותיו של המדריך.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי לא גבתה כל תשלום בגין הפרסום. התובעת לא שילמה דבר  בגין המודעה שפורסמה והחיוב שנשלח לה בטעות בוטל.

באשר לנזק שטוענת לו התובעת -  טוענת הנתבעת, כי לתובעת לא נגרם נזק כלשהו בגין  אי פרסום המודעה הגדולה ומכל מקום התובעת לא ביססה את נזקה הנטען במידה הסבירה הנדרשת על פי דין.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 קובע, כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול. הצעה וקיבול הן איפוא הצהרות רצון, אשר מפגשן יוצר חוזה. שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהוו חוזה, והן גמירות דעת ומסוימות.

תנאי ראשוני ויסודי ליצירת חוזה הוא גמירת דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה מסוים. בתנאי גמירת הדעת באה לידי ביטוי הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה. מקום שהצדדים לא הגיעו לידי גמירת דעת, לא יוכל בית משפט ליצור אותה בדיעבד (ראה ע"א 392/80 קדר נ' אתרים פ"ד לו (2) 165, 162).

משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר, ומתוך בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו.