פסק-דין בתיק א 42697/05

עוד טוענת התובעת כי הנתבע 2 (להלן: " הנתבע") חתם על כתב ערבות לטובת התובעת, להבטחת קיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת.

לפיכך הוגשה התביעה, במקורה בסדר דין מקוצר, על סך 60,724 ש"ח נגד שני הנתבעים כשהיא נסמכת על כתב הערבות ועל כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת.

מאחר והנתבע לא אותר, נתן הרשם צחי אלמוג, ביום 26/2/06, היתר לתחליף המצאה באמצעות פרסום בעיתון יומי נפוץ. התובעת ביצעה פרסום בעיתון "הארץ" ולאחר שהנתבע לא הגיש במועד בקשת רשות להתגונן ניתן נגדו פסק דין ביום 7/5/06 על ידי כב' הרשם צחי אלמוג.

ביום 18/7/06 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין, לעיכוב הליכי הוצל"פ וכן בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין (בש"א 169337/06 ובש"א 169318/06) בהן טען כי לא קיבל הזמנה לדין ועל התביעה נודע לו כאשר קיבל לאחרונה אזהרה של ההוצל"פ. כן הכחיש קיומו של חוב כלשהו שלו לתובעת וטען: " לא חתמתי שום ערבות בעד החייב קרן תעשיות רהיטים בע"מ, החתימה על כתב הערבות היא מזויפת". בהמשך הסביר כי בשנות ה- 90 חתם ערבות לעסק שלו בלבד בשם קרן מטבחים, עבור הזמנות שהוא ביצע במסגרת זו, וכי בשנת 1990 (בתחילה נכתב שנת 2000 ולאחר מכן נתבקש תיקון בשל טעות) עקב מחלה קשה ולאחר שנהיה נכה סגר את העסק, לא לפני ששילם לכל הספקים כולל לתובעת. משנת 1990 עבד בחברה של אחיו, היא הנתבעת, כעובד שכיר. " השם קרן תעשיות בע"מ זייפה (צ"ל זויפה - ר.פ.א.) שכן שם החברה שבבעלותי היה קרן מטבחים".

גרסת הנתבע כפי שהיא עולה מהבקשות, מעדותו בחקירתו הנגדית במסגרת הבקשות הנ"ל בפני כב' הרשמת דאז כוכבה לוי והן בעדותו בפני היא כי הוא ניהל עסק בשם קרן מטבחים החל משנת 1973 ועד שנת 1990. עד לאותו מועד סיפקה לו התובעת סחורה. בסביבות שנת 1990 נהיה הנתבע נכה, סגר את עסקו והלך לעבוד כשכיר בחברה של אחיו קרי: הנתבעת, באופן לא רציף, מספר שעות ביום. לטענתו הוא לא חתם מעולם ערבות לנתבעת שהוא לא היה מבעלי מניותיה. כן חזר הנתבע וטען כי ככל הנראה במקום שבו היה אמור להיות רשום שמו של הגוף הנערב בכתב הערבות לא היה רשום דבר שעה שהוא חתם על כתב הערבות, ומכל מקום לא היה רשום שמה של הנתבע.

הנתבע עשה רושם שהוא נחרץ בגרסתו כי הוא לא נתן מעולם ערבות לנתבעת.

מתמצית רשם החברות עולה כי הנתבעת נוסדה ביום 9/5/90. בעלי מניותיה דוד חושן - מניה אחת וחמו שלמה - 999 מניות. מנהל החברה מיוני 1990 הוא חמו שלמה. אין בתמצית אינדיקציה לבעלויות של אחרים במניות בתקופה כלשהי, וממילא אין כל אינדיקציה לבעלות של הנתבע במניות..

לכך מצטרפת העובדה שעל כתב הערבות לא כתוב תאריך כלשהו, ולא ידוע המועד בו היא נחתמה.

לטענת התובעת, על מנת לתמוך בטענתו זו היה על הנתבע להציג כתב ערבות שהוא חתם עבור העסק שהיה בבעלותו. אינני מקבלת טענה זו. לא ברור אם לנתבע היה העתק של כתב הערבות, ואם היה - אין זה סביר בנסיבות כי במצבו ובהתחשב בחלוף הזמן והאירועים שהיו מאז, שהוא ישמור העתקו.

ביום 1/8/06 הגיש הנתבע " בקשה להגיש בקשות מתוקנות לביטול פסק דין והערכת (צ"ל הארכת - ר.פ.א) מועד" ובה טען בסעיף 11 לתצהיר שצורף לבקשה כי: " בבדיקה בחשבונות שהתובע הגיש היתרה היא 0 חוב הם ויתרו על החוב".

בתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת, וינינגר יעקב הוסיפה התובעת וטענה כי בעת שהנתבע חתם על כתב הערבות הוא הציג עצמו כמנהל החברה וניהול המו"מ, כולל הזמנת הסחורה התבצע מול הנתבע. בתצהיר שבה התובעת והסתמכה על כתב הערבות ועל כרטיס הנהלת החשבונות שלה.

עם זאת כשמר וינינגר נשאל בחקירתו הנגדית הוא העיד כי זכור לו במעורפל כי היה לנתבע עסק אחר לפני הרבה שנים. כמו כן העיד כי כשהנתבע פתח את העסק השני, הנתבעת, הוא חתם על כתב הערבות, ואולם, אין ראיה כלשהו שהנתבעת היתה 'עסק של הנתבע'. יתרה מזו משנשאל מר וינינגר על ידי הנתבע אם הנתבעת היתה בבעלות הנתבע, התחמק ממתן תשובה וכאשר נשאל אם הנתבע היה בעל מניות בחברה השיב: " אז ידעתי שאתה בעל המניות העקרי". לטענה זו אין כאמור תשתית ראייתית כלשהי.

בנוסף, בכתב הערבות רשום כי המזמין הוא "חמוי מיכאל"  ולא הנתבעת, דבר שאף הוא תומך בגרסת הנתבע.

העד מטעם התובעת לא נתן הסבר כלשהו להיעדרו של תאריך על כתב הערבות.

בתצהיר עדותו הראשית חזר הנתבע על גרסתו והוא עמד עליה בחקירתו הנגדית. הנתבע נשאל על טענתו לפיה על פי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת ישנה יתרה "אפס". גם בשל כך וגם בשל בקשתו של הנתבע לתיקון טענות הגנתו אין מקום לטענת התובעת בדבר הרחבת חזית בעניין זה בסיכומים. יתר על כן, לא ניתן להתעלם מתוכנו של מסמך שעליו השתיתה התובעת את תביעתה.

מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות האמורה עולה כי בעמודת החובה נרשם סיכום של הסכום בסך 58,261 ש"ח, וסכום זהה נרשם בסיכום בעמודת הזכות. דהיינו , יתרה - אפס.

רק בסיכומים נזכרה התובעת ליתן לכך הסבר וטענה כי לאחר שנסגרה כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת חזרו שיקים רבים המופיעים כזיכוי בכרטסת הנהלת החשבונות וכי זיכוי בסך של 46,446 ש"ח המופיע בזכות בכרטסת החברה מורכב משנים עשר שיקים שמסר הנתבע, כל אחד על סך 3,870.50 ש"ח, אשר חוללו מהסיבה שהחשבון מוגבל. לפיכך צירפה התובעת לסיכומיה העתק הקבלה שהתובעת מסרה לנתבעת על סך 46,446 ש"ח וכן העתק שנים עשר השיקים שחוללו.