פסק-דין בתיק א 42650/04

מבוא

1.         תביעת פיצויים בגין נזקי גוף.

            התובע, מכונאי רכב ועובד חברת "שגריר", הנותנת שירותי דרך למנויים, נפגע בתאונה ביום 6.2.03, בזמן שטיפל ברכבה (הלא מבוטח) של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מסוג סובארו ג'סטי מ"ר 7817987 (להלן: "הרכב"). כאמור, בהעדר ביטוח, הוגשה התביעה גם כנגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית").

            התובע נפגע בידו השמאלית; אחת מאצבעותיו נקטעה ושתיים נוספות נפגעו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה; המל"ל קבע לתובע 9.75% נכות לצמיתות, וכן הופעלה תקנה 15. התובע קיבל תגמולים בהתאם.

            הדיון פוצל, כך שתחילה התבררו נסיבות האירוע ושאלת סיווגו האפשרי כ"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). הצדדים נחלקו בשאלה האם מדובר ב"טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו", ובעיקר - האם התיקון או הטיפול המדובר היה במסגרת עבודתו של התובע ב"שגריר" או "בהתנדבות", כאקט "חברי", לאחר שסיים לטפל בתקלה לשמה נקרא.

תחולת החוק - כללי

2.         תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלהלן: " 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

3.         ההגדרה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532 (1996), נקבע אופן הבדיקה בגדרה יתברר האם האירוע עומד בהגדרה זו אם לאו. ראשית, יש לבדוק האם מתקיימת הגדרת הבסיס; במידה שנשללה אפשרות זו, יש לבדוק את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת.

            הגדרת הבסיס כוללת בחובה שבעה רכיבים: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה.

            הדיבור "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן, התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט, טעינתו של מטען או פריקתו, שהרכב עומד" (ההדגשה שלי - א.ז.).

            על הפעולה שנעשתה "למטרות תחבורה" להכניס את כלי הרכב בגדרם של אותם סיכונים שיוצרת הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום (ראו ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ (3) 819 (1996), וכן עניין עוזר הנ"ל, בעמ' 563). בבירור מטרת השימוש יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש אלא אם כן השימוש כרוך מעצם טבעו בסיכון תחבורתי (ראו גם רע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(1) 250 (2000) וכן דנ"א 1963/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן , תק-על 2000 (2) 276 (2000)).

            דרכי השימוש ברכב שיש בהן כדי להקנות לנפגע זכאות לפיצויים כוללות, על-פי ההגדרה שבחוק, גם "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". בהתאם לפסיקה, המונח "טיפול" מתייחס לפעולות המבוצעות ברכב שלא אגב תקלה בו. נפסק כי, הטיפול הוא "טיפול דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית (ראו, למשל, רע"א 1300/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, דינים עליון נח, 252 (2000)).

נסיבות התאונה

4.         לפי הנטען בכתב התביעה, קיבל התובע קריאה ממעבידתו, "שגריר", להגיע לרכב שאינו מניע; הוא הגיע למקום ופגש בבנה של הנתבעת ובאדם נוסף; לאחר שתיקן את התקלה והרכב הונע, בקש הבן מהתובע, באופן חברי, לבדוק את רצועות הרכב, שהרעישו מזה זמן; התובע עשה זאת, כשהרכב כבוי, ונפגע שעה שאותו אדם נוסף הניע לפתע את הרכב.

            התובע חוזר ומפרט גרסה זו בתצהיר עדות ראשית מיום 8.2.05. כן צירף תצהיר מאת אותו אדם נוסף, חיים רזון (להלן: "רזון"), מיום 16.3.03, המאשר את עיקרי הדברים.

5.         הנתבעת עצמה (תצהירה מיום 10.10.05), לא ראתה את האירוע עצמו. בנה, רפאל ספיר (להלן: "ספיר"), מספר בתצהירו מיום 10.10.05, כי "... ביום 6/2/2003 הגיע מר חיים רזון אשר רצה לקנות את הרכב. אמי שהייתה מבוטחת בחברת "שגריר" הזמינה מכונאי כדי לתקן את הרכב... כעבור זמן הגיע למקום התובע. מר רזון ישב בכסא הנהג והתובע שהיה רכון על מנוע הרכב מלפנים בניסיון למצוא את מקור הבעיה, נתן מידי פעם הוראות למר רזון לנסות להפעיל את הסטרטר... לאחר מספר ניסיונות, הסטרטר הופעל למספר שניות אולם נשמע רעש מוזר ממנוע הרכב. התובע אמר שמדובר ברצועה/גומייה בלויה או קרועה. אני שאלתי את התובע, אם יש לו גומייה כזו. התובע השיב כי הוא מתכוון כעת להחליף את הגומייה וכי הדבר כלול בביטוח... אדגיש כי לא ביקשתי בשום שלב מהתובע להחליף גומייה ברכב ולא התערבתי בעבודת התיקון... התובע המשיך לתת הוראות למר רזון לנסות להתניע את הרכב. בזמן אותם ניסיונות, כשאני בדיוק שוחחתי בטלפון הנייד, הסטרטר הופעל ולפתע התובע הוציא את ידו כשהיא מגואלת בדם...".

6.         התובע, רזון וספיר העידו בפניי. התובע עצמו הודה, כי למעשה הרכב לא הונע סופית, וכי היה צורך לוודא שהוא מניע שוב (עמ' 10, 11, 16 לפרוטוקול). עוד הוברר, כי לאחר שהתובע נפצע, "שגריר" שלחה מכונאי נוסף כדי להשלים את תיקון הרכב (עמ' 9 - 10 לפרוטוקול). התובע אישר גם כי הוא לא "חבר" של ספיר ולא הכיר אותו כלל (עמ' 16 לפרוטוקול). יתרה מכך - בהודעה לביטוח הלאומי (נ/1) נרשם כי "בזמן עבודה על רכב מקולקל, המנוע הופעל וחתך את ידיו".

            רזון עצמו, בעדות שהותירה עליי רושם אמין, הן בפני עצמה והן לאור העובדה שמדובר בעד נטול אינטרס, הבהיר כי מלכתחילה ראה שתוכן התצהיר לא מדוייק; לדבריו, "ישבתי בתוך האוטו, מנסה להתניע כל הזמן, ומכסה המנוע היה פתוח. ההגה מצד שמאל והרצועה בצד ימין ואין לי גישה. לא שמעתי ולא יכולתי לשמוע... לאחר כמה שניות הוא כבה עוד פעם, וניסיתי עוד פעם להניע ופתאום אני שומע צעקות..." (עמ' 17 לפרוטוקול). למעשה, גירסה זו זהה להודעה שמסר רזון במשטרה (נ/4), הודעה שהעד שב ואישר את נכונותה (עמ' 18 לפרוטוקול).

            ספיר, הבן, חזר על גירסתו (עמ' 26 לפרוטוקול), ולא מצאתי כל טעם שלא לתת לה משקל מלא.

7.         במצב ראייתי זה (אפילו אם אתעלם מנ/3 - טיוטת תביעה המפרטת גירסה שונה מפי התובע), לא ניתן לומר כי התובע עמד בנטל להוכיח שנסיבות האירוע היו כפי שהוא מתאר כעת. גם אם עניין הרצועה עלה בשיחה, לא ניתן בשום אופן לקבוע כי הוכח, אפילו לא במאזן הסתברויות, כי מדובר היה בנושא מאוחר, מנותק מהתיקון עצמו, "חברי" גרידא. עוד מסתבר, כי הרכב היה מושבת מזה זמן, וכלל לא מדובר בתיקון או בטיפול לצורך המשך מיידי של נסיעה בו.