פסק-דין בתיק א 42639/03

עסקינן בתאונת דרכים בצומת ( להלן: "הצומת" ), מיום 12/9/02 בשעה 20:00 לערך                        ( להלן: "התאונה" ), בין רכב התובעת, טנדר צבאי ( להלן: "הטנדר הצבאי" ) לבין רכב הנתבעים, משאית פול-טריילר, בעלת שתי מכולות, שאורכה הכולל הינו כ - 17 מטרים ( להלן:   "המשאית" ) .

נתבע 1 ( להלן: "הנתבע" ) הוא שנהג ברכב הנתבעים במועד התאונה.

נתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת" ) היא בעליו של רכב הנתבעים.

נתבעת 3 היא מבטחת רכב הנתבעים במועד התאונה.

לפני קרות התאונה ארעה תאונה נוספת בסמוך למקום התאונה ( להלן: "התאונה הראשונה" ) .

עקב התאונה הראשונה, בזמן התרחשות התאונה, היו בצומת אמבולנס ורכב משטרה, שהגיעו למקום כדי לטפל בתאונה הראשונה. 

בעת התאונה המשאית היתה בעצירה מלאה, כשהיא בולטת לתוך הכביש וחוסמת את רוב רוחבו. הטנדר הצבאי, שנסע לאחר שקיעת השמש, בכביש מפותל, הגיע לצומת לאחר עיקול בכביש, ונסע במהירות שאינה פחותה מ 60 קמ"ש.

נהג הטנדר הצבאי הבחין במשאית רק כשהיה במרחק של עשרות מטרים בודדים ממנה, התנגש בגלגל השמאלי של הקבינה של המשאית, ונפגע בחלקו הימני קדמי של הטנדר הצבאי.

טענות התובעת וצד ג'

1. טוענות התובעת וצד ג' שהטנדר הצבאי נסע בנתיב הימני, בכביש דו סטרי, בו נתיב אחד בכל כיוון.  הנתיב בו נסע הטנדר הצבאי, התעקל ימינה בעלייה שלאחריה ירידה קטנה, באופן שאינו מאפשר לראות את המשך הכביש, בהתאם נהג הטנדר הצבאי הפחית מהירות נסיעתו.

הטנדר הצבאי נסע עם אורות נמוכים מכיוון שנסע מולו רכב בנתיב הנגדי.                                            

המשאית, פנתה בצומת ימינה, מדרך צדדית, לכביש בו נסע הטנדר הצבאי.                                 

במהלך הפניה נעצרה המשאית עקב מחסום, חסמה את רובו של הכביש על שני נתיביו, ונשארה עומדת בצומת במשך כ- 5-6 דקות.

נהג הטנדר הצבאי בהגיעו לצומת, הבחין לפתע, במשאית העומדת מולו, במרחק  כ- 30 מ' ממנו, בצומת החשוך, ללא תאורה או אמצעי אזהרה אחר, וחוסמת את שני הנתיבים בכביש, באופן שמכולה אחת חסמה את שני הנתיבים, בעוד שהמכולה השנייה נגררה אחריה תוך הפרעה לתנועה. נהג הטנדר הצבאי בלם והסיט הרכב שמאלה במטרה למנוע התאונה, אך לא צלח, והטנדר הצבאי נפגע בחלקו הימני - קדמי.

בהתאם טוענות התובעת וצד ג', כי שמשנסע הטנדר הצבאי במהירות סבירה התואמת לתנאי הדרך, והמשאית חסמה הכביש בעודה מצויה בעלטה, ללא אורות, כך שלא ניתן להבחין בה, הרי שהאחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על נהג המשאית.

ומדגישות ומציינות התובעת וצד ג' שלא הייתה כל תאורה בצומת, ושלא ניתן היה להבחין באורות כוחות ההצלה שהיו במקום, עקב גודלה של המשאית, שחסמה את הדרך ואת שדה הראייה.  

2. עוד טוענות התובעת וצד ג', שטענת הנתבעים, שהמשאית נכנסה לצומת ונעצרה בו, בהוראת שוטר, מהווה הרחבת חזית אסורה, משאין לה זכר בכתב ההגנה של הנתבעים. 

לטענתן גרסה זו נולדה רק ביום 22/5/05, עת נחתם תצהירו של מר גוטליב ( נהג משאית,שעמדה מאחורי משאית הנתבעים ), כשנתיים לאחר הגשת התביעה.

3. כן טוענות התובעת וצד ג', שהתאונה הראשונה התרחשה דקות ספורות לפני התאונה. מטבע הדברים עסקו כוחות הביטחון וההצלה, בדקות הראשונות להגעתם, בפינוי הפצועים מהתאונה הראשונה. במהלך זמן זה ארעה התאונה. על כן לטענתן אין בסיס לטענת הנתבעים להתרשלות של צד ג' ( המשטרה ), מכיוון שטיפול בפצועים הינה המטרה הראשונה של כוחות ההצלה, הקודמת להסדרת התנועה. ומציינות שבמקום התאונה הייתה ניידת סיור אחת בלבד.