פסק-דין בתיק א 4261/04

1.         בפני תביעה לתשלום שכ"ט ראוי, בגין שירותים משפטיים, אשר נתן התובע, עו"ד במקצועו, לנתבע (להלן: " מרציאנו" או " הנתבע").

בין הצדדים לא נערכו הסכמי שכ"ט בכתב.

2.         התובע טען, בתביעתו, כי סוכם, ששכה"ט, אשר ישלם לו מרציאנו בגין טיפולו בתיקי הוצאה לפועל, בהם מרציאנו הינו הזוכה, יהא שכה"ט שייקבע ע"י ראש ההוצל"פ באותם תיקים.

באשר לתיקי בימ"ש, בפי התובע טענות שונות, אשר העולה מהן, במקובץ, הוא, כי לא סוכם במפורש מהו שכר הטרחה אשר ישולם עבור הטיפול בהם, וכעת דורש התובע שכ"ט ראוי.

3.         בפי ב"כ הנתבע טענה מקדמית, והיא, כי שיעור שכ"ט ראוי אינו בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, ולכן היה על התובע להוכיחו בראיות מתאימות, ובעיקר - חוו"ד מומחה. משלא הוגשה חוו"ד מומחה, דין התביעה, לשיטת ב"כ הנתבע, להידחות.

אין הדבר כך. שיעור שכ"ט עו"ד אמנם אינו בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, וביהמ"ש לא יפסוק שכ"ט ללא נתונים מספיקים, אולם אין להסיק מכך, שהעדר חוו"ד מומחה יביא, אוטומטית, לדחיית התביעה, ואין להבין זאת מהפסיקה, לרבות פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנתבע, בסיכומיו.

בע"א 9282/02 - יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד . פ"ד נח(5), 20, אליו הפנה ב"כ הנתבע, נאמר, כי תכופות נדרש ביהמ"ש לעדויות מפי מומחים בדבר השכר המקובל בנסיבות המקרה. " תכופות", נאמר - לא תמיד.

אין הכרח בהוכחה על פי חוו"ד וניתן להוכיח גם בראיות אחרות.

בפס"ד יכין חקל הנ"ל, מביא ביהמ"ש דוגמאות לאופן בו יאמוד ביהמ"ש את השכר הראוי, על בסיס הראיות המובאות בפניו, ואומר:

" בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו(4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו".

על עו"ד, המבקש מביהמ"ש לפסוק שכר ראוי עבור עבודתו, להביא בפני ביהמ"ש נתונים מספיקים, אשר על פיהם ניתן יהיה לפסוק שכר, ובענין זה יכול ביהמ"ש להסתמך גם על התעריף המינימלי האמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 (להלן: " הכללים") - ע"א (חיפה) 1190/05 - זמיר פנחס נ' דן שפריר משרד עורכי דין . תק-מח 2006(1), 11851 ,עמ' 11852, שם נאמר:

" נראה, כי אכן ראוי להוכיח את השיקולים הרלוונטיים לקביעת שכ"ט בכל מקרה ומקרה באמצעות מומחים. אלא, ש בהעדר מומחים או ראיות אחרות, ובהתבסס על העיקרון העומד בבסיס סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, נראה, כי ניתן להסתמך על התעריף המינימאלי המומלץ שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000), כפי שאכן נעשה ע"י ביהמ"ש קמא. אחרי, ככלות הכל, אילו היה מובא עד מומחה לביהמ"ש, מן הסתם היה מעיד כי ככלל גובה עו"ד שכ"ט שהנו לפחות בגובה התעריף המינימאלי המומלץ ע"י הלשכה".

(ההדגשות אינן במקור)

אומר עוד, כי ראוי שעו"ד ידאג לחתימת הסכם שכ"ט לפני שהוא מתחיל בעבודתו עבור לקוח, וכן ידאג לעדכן את ההסכם, ככל שנדרש, כאשר נוספות עבודות על אלו אשר שכה"ט לגביהן סוכם בתחילה. מי יותר מעו"ד יודע כי כך רצוי וכך ראוי לנהוג.

אולם, כאשר מתברר לביהמ"ש כי נעשתה עבודה, אשר לא שולם עבורה שכר, ואשר לא סוכם כי תיעשה בהתנדבות (ולא ניתן היה להבין כך מנסיבות הענין), וכאשר מצויים בפני ביהמ"ש נתונים מספיקים על פיהם יכול ביהמ"ש לקבוע שכר ראוי, אין "להעניש" את עורך הדין ולמנוע ממנו שכר עבור עבודתו רק משום שלא החתים את הלקוח על הסכם שכ"ט. מדיניות כזו אינה ראויה והיא אף מביאה להתעשרות שלא כדין, של הלקוח, אשר נהנה מעבודתו של עוה"ד, מבלי לשלם עבורה - ע"א 136/92 - ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ . פ"ד מז(5), 114 עמ' 125-126.

" אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת שיעורו של השכר הראוי; 14. הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע לאמור:

'חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה'.

הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין".

זה המקום לומר, כי עדותו של התובע איננה עדות יחידה, כטענת ב"כ הנתבע, שכן תביעתו נסמכת לא רק על דבריו, אלא גם על מסמכים רבים.