פסק-דין בתיק א 42531/04

בפני תביעה כספית בסך של 43,755 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בבדיקת חשבונות בנקים, חיובי ריבית וביצוע עבודות כלכליות עבור גורמים שונים.

הנתבעים 2-1 הינם אחים הפועלים כקבלני בניין במסגרת הנתבעת 3.

התובעת טוענת כי ביום 08/02/00 חתמה עם הנתבעים על הסכם ולפיו תבדוק את חשבון הבנק של הנתבעים בבנק הפועלים. על פי סעיף 7 להסכם התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת במעמד התחלת הפרוייקט מקדמה בסך של 11,700 ש"ח ובסיום בדיקת החשבון ישלמו הנתבעים את היתרה שתגיע בסך כולל לסך של 10,000$ בתוספת מע"מ.

התובעת טענה כי משסיימה את בדיקת החשבון העבירה ביום 13/08/01 את דו"ח הממצאים לרו"ח מטעם הנתבעים מר עזרא וייס, שבהתאם לכך ערך חוות דעת שבהסתמך עליה הגישו הנתבעים תביעה כספית על סך של 1,150,000 ש"ח כנגד הבנק.

התובעת טענה כי עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם וכי הנתבעים הפרו אותו משסירבו לשלם לה את יתרת החוב חרף פניותיה הרבות של התובעת.

בכתב הגנתם הודו הנתבעים כי שילמו לתובעת סך של 11,700 ש"ח וטענו כי ביום 06/12/00 שילמו לתובעת סך נוסף של 11,700 ש"ח חרף העובדה כי לא סיימה את עבודתה.

כן טענו הנתבעים כי הגיעו להסכם בע"פ עם מנהל התובעת ולפיו יתרת התשלום תשולם לאחר שהנתבעים יזכו בתביעה שהגישו כנגד הבנק ויקבלו את ההחזר.

הנתבעים טענו כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שסיימה את עבודתה לאחר שנה וחצי ולא תוך 90 יום כפי שהתחייבה.

הנתבעים מציינים כי התביעה הוגשה בשיהוי של כשלוש שנים לאחר מסירת העבודה ובכך מתחזקת טענת הנתבעים כי התובעת זכאית ליתרה רק לאחר גמר העבודה.

בנוסף מציינים הנתבעים כי  בהתאם לסעיף 7(א) להסכם התובעת לא פירטה את מספר שורות הבנק ולכן לא ברור מהי התמורה הכספית לה זכאית.

כמו כן העלתה הנתבעת טענת קיזוז לפיה יש לקזז מסכום התביעה 105,000 ש"ח בגין השתהותה של התובעת בהגשת העבודה.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים. ומששמעתי את עדויותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה כפי שהוגשה בפני להתקבל חלקית וכפי שיפורט להלן:

טענת הנתבעים לפיה סיכמו בע"פ עם מנהל התובעת כי יתרת התשלום תשולם לתובעת רק לאחר שהנתבעים יקבלו את ההחזר המגיע להם מהבנק ולא ידעו כי התחייבו בכתב אחרת דינה להידחות.  וכפי שקבע כב' השופט זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור (פד"י יט 113): "בדרך כלל הדין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא ".

הנתבעים מנסים לטעון כנגד תוכן המסמך, בעשותם כן, טוענים בעצם כנגד מסמך בכתב, והלכה היא בדיני הראיות כי טענה שכזו יש להוכיח במסמך שבכתב (ראה סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחי העותומאני).

עדותו של הנתבע 2 לא הייתה - בלשון המעטה - אמינה עליי, ולא השתלבה עם מהלכם ההגיוני של הדברים. בתחילה נטען כי ביום 06/12/00 הגיעו הנתבעים יחדיו לפגישה עם מנהל התובעת ולאחר מכן הוכח כי רק הנתבע 2 היה נוכח בפגישה, (עמ' 6 לפרוטוקול). כמו כן תמוהים דבריו בקשר למכתבי התראה שנשלחו לו: בתחילה לא זכר ו/או ידע אם התקבלו מכתבים מהתובעת, ולגבי המכתבים שהודה שקיבל טען כי לא מצא לנכון להגיב אלא רק בבית המשפט. הנתבע 2 אף העיד כי השיב לתובעת על מכתביה טלפונית אך לא צירף את דף פירוט השיחות להוכחת ביצועם והדבר משמש לחובתו.

טענת הקיזוז אותה העלו הנתבעים חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 לאור נ. בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, בעקבות ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו(518 ,(3),וכן לאור ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765),  יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה. הפסיקה קובעת בנוסף כי טענת קיזוז שלא הומחשה במידת האפשר, בית המשפט לא יתחשב בה. אין ספק שפירוט כזה לא נעשה בתביעה שבפני.