פסק-דין בתיק א 42445/05

בפני תביעה על סך של  436,871 ש"ח שהוגשה בסדר דין מקוצר. המדובר בתביעת המוסד לביטוח לאומי נגד חברות ביטוח,  מכוח הסכם משנת 78 ותוספת מיום 12/11/90 (להלן: "ההסכם") לפיו מחויבת חברת הביטוח בשיפוי התובע בשיעורים הנגזרים מהגימלאות ששולמו וישולמו.

טענות הצדדים

טענות התובע

הנתבעות חתמו על הסכם על פיו התחייבו לפצות את התובע באותם מקרים בהם הוא אחראי לפצות נפגעים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, והן גם עשויות להיות אחראיות לפצות את התובע לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)  התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

בתאריך 1.11.98 נפגע מר ברנס הרצל ת.ז. 5686563 (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב מ.ר. 2806702 (להלן: "התאונה"). עקב התאונה פנה הנפגע לתובע בתביעה לתשלום קצבת נכות כללית וכן לקצבת ניידות.

בעקבות תביעה זו נבדק הנפגע ונקבעה זכאותו לפי 84% נכות רפואית ולפי 75% אי כושר. כמו כן נקבעה לו זכאות לקצבת ניידות לפי 50%

כתוצאה מהתאונה שאירעה לנפגע שילם לו התובע וישלם בעתיד גמלאות לפי החוק. 

סה"כ גמלאות הנכות הכללית ששולמו (נכון למועד הגשת הדרישה) בצירוף הצמדה 317,038 ש"ח. סה"כ גמלאות הניידות ששולמו (נכון למועד הגשת הדרישה) בצירוף הצמדה 27,241 ש"ח.

היוון הגמלאות לעתיד (נכון למועד הגשת הדרישה) בצירוף הצמדה 388,331 ש"ח.

סה"כ הגמלאות ששולמו וישולמו הוא  732,610 ש"ח.

עפ"י ההסכם הנתבעות חייבות לשלם לתובע 55% מסכום זה, קרי  402,936 ש"ח.

התובע פנה לנתבעת 1 ביום 13/9/04, בדרישה לפירעון חובן של הנתבעות עפ"י סעיף 6 להסכם ובהתאם למכתבו של מנכ"ל אבנר אל הנתבעות מיום .27.11.90 .

עפ"י סעיף 6 להסכם על הנתבעות לשלם לתובע את דרישתו תוך 45 יום ממועד הדרישה, וכל איחור בתשלום יחייב את הנתבעות בתשלום ריבית בגובה הריבית המכסימלית בצורף 20% ריבית נוספת על הריבית הנ"ל.

עקב אי תשלום מלוא הדרישה במועד, ובהתאם להסכם, חייבות הנתבעות בתשלום ריבית מקסימלית בצרוף ריבית פיגורים, ולפיכך עומד חוב הנתבעות בגין הריבית עד ליום הגשת התביעה על הסך של 436,871 ש"ח.

טענות הנתבעות

כאמור התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולכן הגישו הנתבעות בקשה למחיקת כותרת שבה נטענו הטענות הבאות:

הנתבעות חולקות הן על עצם חבותן לשלם לתובע והן על שיעורו של הסכום הנתבע. הנתבעות טענו כי התאונה דנן מהווה תאונת עבודה אשר ארעה ברכבו של המעביד. הנפגע היה עצמאי ונפגע בתאונת דרכים שעה שנהג ברכבו שלו, במסגרת ו/או לצורך עבודתו ו/או בדרכו מביתו למקום עבודתו ו/או בנסיבות לפיהן מהווה התאונה תאונת עבודה על פי חוק. בנסיבות אלו ושעה שהנתבעות הינן מבטחות רכבו של הנפגע הרי בפועל הינן גם מבטחות "המעביד" של הנפגע ונוכח הלכת אלגריסי , אין לתובע, אשר נכנס בנעליו של הנפגע, עילת תביעה כנגד הנתבעות.

בנוסף, טענו הנתבעות כי  אין קשר בין נכויותיו של התובע ו/או רובן לבין התאונה, ועל כן, נוכח הלכת פרלה עמר, אין התובע זכאי לשיבוב בגין התגמולים ששולמו על ידו עבור נכויותיו של הנפגע אשר אין קשר בינן לבין התאונה.