פסק-דין בתיק א 42416/04

1.         התובעת השכירה רכבים לחברת א.ש. תקשורת לווינים בע"מ אשר הנתבע הינו מנהלה.

            בגין השכרת הרכבים נותרה החברה חייבת סך של 116,171 ש"ח.

            לטענת התובעת ערב הנתבע לפרעון החוב עפ"י שני כתבי ערבות שחתם ביום 29.10.02 והסדר פריסת חוב מיום 3.11.02.

            הנתבע הכחיש כי חתם כערב לחובות החברה וטען כי המסמכים מזויפים וכבטחון לחיובים נתנה  החברה ערבות בנקאית ע"ס 12,000 ש"ח שאין מחלוקת שמומשה.

            מוסכם כי החוב נשוא התביעה מתייחס לתקופה שקדמה למועד בו נערכו המסמכים, שיקים שמסרה החברה לא כובדו, ובמועד עריכת המסמכים הוחזרו לתובעת כל הרכבים ולא נתנו על ידה לחברה שירותים כלשהם.

2.         בדיון מיום 31.1.05 הסכימו הצדדים להעביר את ההכרעה במחלוקת בקשר לחתימות למומחה לכתבי יד, גרפולוג שימונה ע"י ביהמ"ש והסכימו כי קביעתו של המומחה תכריע ותחייב.

            בחוות דעתו של המומחה, מר יצחק חג'ג מיום 3.3.05 המפורטת והמנומקת הוא קובע כי לא הצליח להגיע למסקנה וודאית וברורה בשאלה שבמחלוקת "בנסיבות הספציפיות שבמקרה זה לא ניתן להגיע למסקנה שעשויה להוביל לדרגת זהות כלשהי, לשלילה או לחיוב".

            המומחה מעלה שתי אפשרויות לחתימות האחת שצד שלישי ביצע את החתימות בניסיון לזייף את חתימתו של הנתבע והשנייה שהנתבע שינה את חתימתו בצורה קיצונית וללא הכר ע"י שרבוטים שונים בשלושת החתימות שבמחלוקת.

3.         בדיון מיום 23.6.05 הסכימו ב"כ הצדדים כי המחלוקת היחידה להכרעה היא האם חתם או לא חתם הנתבע על שלושת המסמכים עליהם מתבססת עילת התביעה כנגד הנתבע ואף הסכימו כי חוות הדעת תשמש כחלק מהראיות והצדדים יוכלו להתייחס אליה בסיכומיהם.

            ביום 7.9.05 נשמעו הראיות בתיק ובסיומם הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה ולפיה יינתן פסק הדין על דרך הפשרה עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) לאחר סיכומים קצרים שהושמעו בעפ"ה.

            ההסכמה הדיונית  האמורה, שנתקבלה לאחר שמיעת העדים, מאפשרת לי להביא במסגרת שיקולי גם את התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, אופן מסירת עדותם, הגיון טענותיהם "וסימני האמת", ככל שהשכלתי לגלות ולקבוע.

4.         משקל משמעותי אני מייחס לחוות דעתו של השמאי במימצאיו ובניתוח חוות הדעת, למרות שנזהר מלהכריע במחלוקת.

            לצורך השוואה קיבל המומחה מב"כ התובעת מסמכים ובהם דוגמאות חתימה מקוריות של הנתבע שאושרו על ידו בחתימותיו וכן ערך לנתבע הכתבה.

            קובע המומחה "בכל הדוגמאות של שי אשור שהיו בפני ושפורטו לעיל, קיימת עקביות בוריאציות הטבעיות ולא מצאתי שום חריגות".

            לעומת זאת שלושת החתימות שבמחלוקת כתובות בצורה שונה ומנוגדות האחת מהשנייה, הן משורבטות ואין כל דמיון בין שרבוט אחד לשני אף אין כל דמיון בין החתימות שבמחלוקת לדוגמאות החתימה של הנתבע.

            במצב דברים זה כאשר עומדת מחד האפשרות שלא הנתבע הוא שחתם אלא מאן דהוא שניסה לחקות את החתימה ומאידך  האפשרות שהנתבע בכוונת מכוון מראש חתם באופן השונה מצורת חתימתו הרגילה ואף הגדיל וחתם באופן השונה בין שלושת החתימות בניהן, סבירה בעיני, לאחר שמיעת הראיות, האפשרות הראשונה.

5.         שיקול נוסף המביא לקביעה האמורה הינם הלקויים בכתבי הערבות, השגיאות ברישום מספר הזהות של הנתבע לעומת המספר האמיתי ובין המסמכים לבין עצמם וכן הכתובת הרשומה במסמכים ככתובת מגוריו, כתובת שאיננה נכונה.

            לגרסת עד התביעה הנתבע הוא שרשם את הפרטים האישיים במסמך ואם אני מקבל את הגרסה עלי לקבוע כי הנתבע בכוונה מראש רשם פרטים שגויים ומדוע היה עליו לעשות זאת, אם כטענת התובעת, הסכים לערוב לתשלום החובות וכי כבר בעת החתימה ידע שהחברה לא תשלם והכין לו דרך מילוט? אם זו המסקנה אז מדוע בכלל חתם ערבות אישית, לגרסת התובעת, כאשר בצידה אין התחייבות התובעת להמשך מתן שירותים של השכרה וכאשר מדובר בחוב קודם אשר הנתבע לא ערב לו מראש ומלכתחילה.

6.         בנוסף שקלתי את נטל הראיה המוטל על התובעת להוכחת החתימות, העובדה כי שני עדים חשובים מטעמה לא הובאו לעדות ומנגד העובדה כי הנתבע לא הביא לעדות מטעמו את אבי גלי ע"מ שיתמוך בגרסתו שכן עפ"י הנטען אבי גלי נכח בפגישות ולטענת התובעת גם הוא חתם על כתב ערבות אישית.