פסק-דין בתיק א 42397/04

עניינו של פסק דין זה, הוא בשאלת זכותו של קונה הדירה לפיצויים מאת מוכר הדירה, אשר במשך שנים נמנע מתשלום מס שבח בגין עסקת המכר, והמונע בשל כך את העברת רישום הזכויות בדירה לשם הקונה .

ביום 22.12.00 הצדדים חתמו על הסכם מכר של זכויות הנתבעת בדירת שני חדרים בשדרות נורדאו 51 בתל אביב הידועה כגוש 6959 כחלקה 59/12 ובגינו נרשמה לטובת התובעת הערת אזהרה על זכויות הנתבעת בדירה. הנתבעת סברה לתומה בעת חתימת החוזה כי זכויות הבעלות בדירה הועברו לה בירושה, וכפי שמופיע גם בנסח רישום המקרקעין, ולכן תהא זכאית לפטור ממס שבח.

התובעת השלימה את כל התחייבויותיה כלפי הנתבעת על פי חוזה המכר, בתשלום מלוא מחיר הדירה כבר בעת מסירת החזקה לתובעת ביום 25.2.2001.

בסעיף 6 לחוזה נקבע כי העברת הבעלות בדירה בפנקסי רישום המקרקעין על שם התובעת תעשה בעת מסירת החזקה, דהיינו ביום 25.2.2001. בסעיף 7 (2) לחוזה המכר נאמר כי במעמד מסירת החזקה על הנתבעת למסור לתובעת בין היתר את האישורים.

היות ובמועד מסירת החזקה לתובעת ותשלום מלוא התמורה על ידה, לא היה בידי הנתבעת אישור מס  השבח, הופקד בהסכמה מתוך התמורה הסך שהיה שווה בש"ח ל - 10,000$ (דולר ארה"ב) בחשבון נאמנות וזאת לפי סעיף 7 (3) לחוזה.

בסעיף 10 (א) לחוזה הצהירה הנתבעת כי הינה פטורה ממס שבח וממס מכירה, אולם אם יחולו מיסים אלה היא תשלמם.

עוד נקבע בסעיף 14 לחוזה כי צד אשר יפר תנאי יסוד ישלם פיצוים קבועים ומוסכמים מראש מבלי שהצד המקיים יהיה חייב לפרט ו/או להוכיח את נזקו בסך בש"ח השווה ל - 20,000$ ארה"ב. עוד הוסכם שסעיפים 5 - סעיף המסירה, וסעיף 7 -  סעיף תשלום התמורה הינם תנאים יסודיים ועיקריים בחוזה.

ביום 6.3.2001 קיבלה הנתבעת ממשרדי מס שבח דרישה לתשלום מס שבח בגין מכירת הדירה לתובעת על סך 196,779 ש"ח בצירוף נימוקי השומה, סכום שהיווה כ - 40% משווי התמורה הכוללת בעסקה שעמדה על סך 503,786 ש"ח, סכום ששולם על ידי הנתבעת על פי האמור בתצהיר עדותה הראשית זה מכבר, לצורך פירעון המשכנתאות שהיו רשומות על הדירה ומחיקתן ולא היה מצוי בידה.

פניית הנתבעת לשלטונות מס שבח הבהירו לה כי שומת מס שבח התבססה על תצהיר מתנה שנתנו באופן הדדי על ידי הנתבעת ואמה המנוחה בשנת 1997 אשר מהם שכחה ולטענתה לא מומשו לא על ידי אמה המנוחה ולא על ידה. הנתבעת ניסתה להביא לביטול ולשינוי השומה ובכלל זה הגישה בקשות שונות ערר וערעור לבית המשפט העליון ונדחתה.

מאז מסירת החזקה בדירה לתובעת, ובמשך למעלה מ - 4 שנים לא המציאה הנתבעת לתובעת את האישורים מאת מס שבח ובכך מנעה כל אפשרות להעביר את הדירה על שם התובעת.

התובעת שכרה שירותיו של ב"כ לצורך עסקת המכר - מצאה עצמה נאבקת על זכותה על פי החוזה כדי לאלץ את הנתבעת למלא את התחייבותה  כלפיה לפי החוזה לרבות הגשתה של התבענה כאן.

טענת התובעת כי זכותה של הנתבעת למצות את ההליכים מול שלטונות המס עד לערכאה הגבוהה ביותר ובמשך שנים - אין לה דבר עם התחיבותה של הנתבעת כלפי התובעת לפי החוזה ואי קיומה מהווה הפרה יסודית של חוזה המכר המזכה אותה בסכום הפיצויים המוסכמים (20,000$) אותם היא תובעת כאן.

עמדת הנתבעת לעומת היא כי הואיל והצדדים לא קבעו בחוזה מועד ספציפי לרישום הזכויות בדירה על שם התובעת, ואף לא לתשלום מס שבח - הרי תשלומו בחלוף 4 שנים מיום חתימת חוזה המכר והמצאת אישורי המס נעשו תוך זמן סביר בנסיבות העניין, ולחלופין לא הפרה הנתבעת את החוזה הפרה יסודית המזכה את התובעת בפיצוי המוסכם.

אדגיש כי למועד מתן פסק הדין - הזכויות בדירה נשוא התובענה נרשמו על שם התובעת על פי האמור במכתבו של ב"כ התובעת מיום 2.6.2005 שצורף לסיכומי הנתבעת, ובהסכמת הצדדים, כאמור לא נותרה לדיון ולהכרעה אלא רק שאלת הפיצוי החוזי המוסכם לו עתרה התובעת בתביעתה.

על פי הסדר דיוני - מיום 6.3.05, אשר קיבל תוקף של החלטה - הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בשאלה שנותרה על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 בדרך של פשרה על פי החומר שהוגש לתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים, ללא חקירות העדים.

הצדדים לא הגבילו את שיקול דעתו של בית המשפט בהכרעתו, ועל פי הלכת ע.א. 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, שפורסם בפ"ד נג(1) 337, שיקול הדעת הרחב משתרע בין הקטבים של קבלת התביעה במלואה ובין דחייתה במלואה, ללא כל הנמקה.

לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית ובכל המסמכים שצורפו אליהם כמו גם בסיכומו ב"כ הצדדים על צרופותיהם, שבתי ושקלתי את הדברים - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 23,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ה (14 ביולי 2005) במעמד הצדדים.