פסק-דין בתיק א 4227/07

1.         התובעות הנן שני מוסדות העוסקים בחינוך. הנתבעת עוסקת ביבוא  חלקי חילוף לרכב ושיווקם. בעלות הדין מנהלות את עסקיהם במבנה המצוי ברחוב ההסתדרות 68 בחיפה. הנתבעת מחזיקה בקומת הקרקע של המבנה ואילו התובעות ביתר חלקיו.

2.         לטענת התובעות השתמשה הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתובענה במתקן לאיסוף אשפה ששייך להן ובעטיו של שימוש זה, שלא היה בהסכמתן, נגרמו להן הוצאות מוגברות בשל הצורך בפינוי תכוף של המתקן. משלא נענתה הנתבעת לדרישותיהן ולא השתתפה בעלות הכרוכה הגישו תובענה זו בה נתבע סך של 14,933 ש"ח  בגין הוצאות איסוף אשפה ופינויה בין השנים 2003 - 2006 וסך של 3,000 ש"ח כפיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר ולכן תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.

3.         טענת התובעות הנה בתמצית כי מסוף שנת 2003 ועד לתחילת שנת 2006 השתמשו בשירותי חברת רם-סע בע"מ (להלן: חברת רם-סע) לפינוי אשפה. החל משנת 2006 נעזרות בשירותי עיריית חיפה. הנתבעת, העוסקת ביבוא חלקי חילוף לרכב ושיווקם מייבאת תדיר כמות גדולה של פריטים ואת הפסולת, הכוללת קופסאות קרטון גדולות, ניירות ועוד, נהגה להשליך לתוך מתקן האשפה שהוזמן על ידי התובעות ובמימונן. רק לאחר שנאלצו התובעות להזמין פקח של עיריית חיפה נאותה הנתבעת להתקין מתקן אשפה משלה, אם כי בשל ממדיו הקטנים טרם פסק השימוש שעושה הנתבעת במתקן האשפה שלהן.

            גרסת הנתבעת הנה כי התובענה דנן הנה שלב נוסף בשרשרת ההתנכלויות מצדן של התובעות המעונינות להחזיק גם בקומת הקרקע של המבנה ואינן חוסכות באמצעים להשגת מטרתן זו. לגוף העניין טוענת הנתבעת כי לא היו דברים מעולם. כמות הפסולת שהיא "מייצרת" קטנה מאוד ובתקופה הרלוונטית נהגו לארח בעסק עובדת של תחנת דלק סמוכה לשתיית קפה ובשובה לתחנה לקחה עמה שקית קטנה של אשפה אותה השליכה במתקן המצוי בתחנה. אכן ביקר בעסק פקח של העירייה שהמליץ להם לרכוש מתקן לשימושם כדי לשים קץ לטענות התובעות, וכך עשתה שעה שרכשה מכולה היכולה להכיל 800 ליטר. בפועל היא משלמת כיום בעבור פינוי אשפה של מתקן כמעט ריק. טענת התובעות אין לה יסוד שכן מתקן האשפה של התובעות נעול.

4.         הנטל להוכיח כי אמנם נעשה שימוש במתקן האשפה שבחזקתן מוטל על התובעות בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן ולא הוכיחו את תביעתן.

            ראשית, לא הוכח כדבעי כי בתקופה הרלוונטית הצטברה כמות חריגה של אשפה לעומת תקופות קודמות. התובעות הסתפקו בעדותם של המנהל ואחיו, המשמש כאיש אחזקה, מבלי שטרחו להציג נתונים להשוואה מהם ניתן היה להסיק כי הוצאות פינוי אשפה במועד הרלוונטי היו אכן חריגות.

            שנית, התובעות נמנעו מלזמן עדים חיוניים, שיכלו לאשש את גרסתן. כך לדוגמה, נמנעו מלזמן נציג חברת רם-סע או מהאגף לתברואה של עיריית חיפה כמו גם הפקח שביקר במקום לפי הזמנתן. המנעות זו פועלת לרעתן ואין אלא להסיק כי לו הוזמנו עדים אלה  היה בעדותם כדי לתמוך דווקא בגרסת הנתבעת.

            שלישית, הגם שלפי עדות עדיי התובעות ראו תדיר את עובדי הנתבעת משליכים פסולת לתוך מתקן האשפה המדובר לא תיעדו אירועים אלה ובכל אופן לא הציגו תיעוד מעין זה. כמו-כן, למרות שאחיו של מנהל התובעות העיד כי דאג לשמור פסולת נייר שמצא במתקן האשפה הנושאת פרטים מזהים של הנתבעת, לא הביאה כראיה.

            רביעית, התובעות הגישו כראיה שלושה צילומים של מתקן האשפה בפתחו מונחות קופסאות קרטון. לא זו בלבד שאין לדעת מתי צולמו ומה מידת האותנטיות שלהם (שכן לא ברור מדוע נזקק המצולם להרים את המכסה ולאחוז בו) אלא שאין בקופסאות המצולמות סימן היכר ממנו ניתן להסיק כי אכן מקורן בעסק של הנתבעת.

            חמישית, לא נסתרה טענת הנתבעת כי התובעות נעלו את המתקן כך שהאפשרות שמאן דהוא אחר זולתן ישתמש בו מוטלת בספק.

די באמור לעיל כדי לקבוע כי התובעות לא הוכיחו את תביעתן.

5.         מעבר לכך, בכתב התביעה נתבע מלוא עלות פינוי אשפה, כולל דמי אחזקה של המתקן וניקויו (ראה כרטסת הנהלת חשבונות המצורף לכתב התביעה ועדות מנהל התובעות).

            היות שאין חולק שגם התובעות משליכות אשפה למתקן (ולפי עדות מנהלן לומדים בשני המוסדות כשלוש מאות תלמידים) וכי גם ללא השימוש הנטען על ידי הנתבעת היה עליהן לשלם בעבור השירות הרי שלא יכול להיות ספק כי התביעה  כמות שהיא אינה יכולה לעמוד. משלא הוצגו נתונים המאפשרים להעריך את השימוש הנטען מנוע בית המשפט מלהעריכו בעצמו ולכן דין התובענה להדחות גם מטעם זה.

6.         סוף דבר, משלא עלה בידי התובעות להוכיח את התובענה דינה להדחות.

            אשר על כן אני מורה על דחיית התובענה.

            התובעות תשלמנה לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ח (1 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.