פסק-דין בתיק א 42227/05

1.       התובע יליד 1960 , נפגע בתאונת דרכים ביום 30.8.04.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק.

2.       הפגיעה

          א.      התובע נחבל בחזה, יד ימין וגב תחתון. לא נמצאו ממצאים והתובע שוחרר, בלא שאושפז עם המלצות ל- 3 ימי מנוחה, אופטלגין והפניה למרפאת תאונות דרכים.

          ב.      ביום 23.9.04 התעורר חשד לקרע בגיד הביצפס בכתף ימין שאושר בבדיקת U.S ובגינו הופנה לפיזיוטרפיה.

          ג.       11 חודשים לאחר התאונה חזר והתלונן התובע על כאבי גב תחתון ונשלח לפיזיוטרפיה.

          ד.      ד"ר מוזס אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה היה בדעה כי:

                   "א.  מר אוזון עזרא לפני התאונה הנוכחית סבל מכאבי גב תחתון כתוצאה מחבלה.

                     ב.    בטומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה מתני הודגמו שינויים קונסטיטוציונליים התפתחותיים.

                   ג.      בבדיקה הגופנית לא נמצאה הגבלה תפקודית בעמוד שדרה מתני.

                            אי לכך מר אוזון לא נותר עם נכות לצמיתות כתוצאה מתאונת הדרכים שארעה בתאריך 30.8.04.

                            לגבי עמוד שדרה צווארי - לא מצאתי אף רישום על חבלה בעמוד שדרה צווארי... מלבד תוצאות בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה צווארי אשר לא ברור מדוע הוזמנה בדיקה זאת ובוצעה בגלל חוסר הרישומים על תלונות וממצאי בדיקה גופנית. בבדיקה זאת הודגמו שוב ממצאים קונסטיטוציונליים מתקדמים...

                            בהעדר תלונות של הנבדק סמוך לתאונה וגם אחרי כן, ובנוכחות של ממצאים קונסטיטוציונליים בטומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה צווארי, אני קובע שאין קשר לתלונות של הנבדק לגבי עמוד שדרה צווארי ובין תאונת הדרכים שארעה בתאריך 30.8.04.

                            לגבי הפגיעה בגיד הארוך של השריר הדו-ראשי מצד ימין - למרות קיום רישום קודם לתאונה על 'כאבים שגוברים בעוצמתם בברך ימני ובכתף ימין ללא חבלה באיזור' אשר אין אני חושב שיש לכך משמעות בנוכחות רישומים על תפיחות והמטומה באיזור הביצפס מיד לאחר התאונה... לפיכך אני קובע למר אוזון עזרא 10% נכות בגין פציעת שרירי המפרק... בצורה בינונית לפי סעיף 42 (2) (1)".

          ה.      "... בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן, כמובן, לחוות-דעת מוסכמת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי..." (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי (1), בעמ' 168).

                   כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת (2), בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' (3), בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים (4), בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד (5), בעמ' 710-711).

                   הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ואמנם, אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות הענין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת".

          ו.       לאור האמור לעיל, מבקשת ב"כ הנתבעת לאיין קביעת המומחה בהתחשב בהעדר שיתוף פעולה מצד התובע בעת הבדיקה, כעולה מחוות דעת המומחה (עמ' 4 לחוות הדעת), בדיקת U.S. מיום 6.4.06 תקינה והסתרת מידע רפואי ע"י התובע לרבות פגיעה בתאונת דרכים נוספת רק חודשיים עובד לבדיקה.