פסק-דין בתיק א 42213/07

תביעה (שיבוב) לפיצוי על נזקי רכוש בגין תאונת דרכים בה היו מעורבים מספר רכבים.

1.       התובעת, חברת איילון לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") היתה בזמנים הרלבנטיים לתאונה, המבטחת של רכב מסוג וולוו מ. ר 9655150 (להלן: "הרכב הראשון") בפוליסת ביטוח "מקיף" ובהתאם לכך שילמה לבעל הרכב הראשון פיצויים בגין נזק הרכוש שנגרם לרכבו בתאונת השרשרת.

נתבע מס' 1, מר לוי חיים (להלן: "נתבע 1"), היה בזמנים הרלבנטיים לתאונה הנהג ברכב מסוג טויוטה מ. ר. 3847514 (להלן: "הרכב השני").

 נתבעת מס' 2, חברת "ניו קופל בע"מ" (להלן: "נתבעת 2"), העוסקת בהשכרת רכבים, היתה במועדים הרלבנטיים לתאונה הבעלים של הרכב השני.

נתבע מס' 3 האדון רוברט שטאובר (להלן: "נתבע 3"), היה במועדים הרלבנטיים לתאונה הנהג של רכב מסוג פורד מ.ר 3357214 (להלן: "הרכב השלישי").

נתבעת מס' 4, " דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ" (להלן: "נתבעת 4"), העוסקת בהשכרת רכבים, היתה במועדים הרלבנטיים לתאונה הבעלים של הרכב השלישי.

2.       התאונה נשוא דיון זה התרחשה ביום 29.11.06 סמוך לשעה 18:30 בכביש "גהה"- מס' 4, לפני צומת מורשה. שלושת הרכבים נשוא הדיון, נסעו מכיוון דרום לצפון בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושת הנתיבים שבמקום.

3.       סלע המחלוקת נוגע לאופן התרחשות התאונה וכפועל יוצא מכך לאופן בו נדרש, אם בכלל, לחלק את הנזק בין הנתבעים השונים. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי עובר לתאונה, נסיעת הרכב השני היתה איטית, בעקבות האטה בתנועת הרכב הראשון בפרט ותנועת הרכבים לפניו בכלל. לפתע הגיח הרכב השלישי במהירות ופגע מאחור ברכב השני. פגיעה זו הדפה את הרכב השני לרכב הראשון, רכב התובעת, ובשל כך נגרם הנזק לחלק האחורי של הרכב הראשון.

מנגד טוענים הנתבעים 3 ו- 4, כי הרכב הראשון החל להאט ולסטות ימינה, בעקבות כך פגע הרכב השני בחלקו האחורי של רכב הראשון ורק לאחר מכן וכתוצאה מקיצור טווח הבלימה, פגע הרכב השלישי ברכב השני.

4.       מוסכם על הצדדים כי נתבע 3 הורשע בבית משפט לתעבורה בגין התאונה הנדונה. כתב האישום מדבר על פגיעה ברכב השני מאחור והדיפתו אל הרכב הראשון. אני מציין זאת כי לא הוצגה בפני בית המשפט הכרעת הדין. הנתבע 3 לא העיד ולא מסר את גרסתו לאירוע .

כמו כן גרסת התובעת, הודעתה במשטרה וההודעה על התאונה לחברת הביטוח של נהגת רכב התובעת, הגב' אסתר הירש, תומכת בגרסת נתבעים 1 ו-2, המטילים את האשם בתאונה על נהג הרכב השלישי. בשורה 13 להודעתה היא מציינת כי הרגישה "חבטה חזקה אחת ברכב" וכן "לא שמעתי חריקת בלמים או כל פגיעה נוספת לפני שפגעו בי" (שורה 17). יש לציין כי לתובעת ולנהגת הרכב הראשון אין אינטרס כלכלי בבחירת גרסת נתבעים 2-1 מול גרסת הנתבעים 4-3. 

גם מהודעתו ועדותו של הנהג השני ושל גיסתו ואחיו אשר נכחו ברכב בזמן התאונה, עולות עובדות דומות, לפיהן הרכב הראשון והשני נסעו באיטיות או עצרו, כאשר הגיח לפתע הרכב השלישי במהירות ופגע ברכב השני.   

מנגד יש את הודעתו של הנתבע 3, אשר מוסר כי הרכב הראשון סטה ימינה, הרכב השני פגע  בראשון ורק לאחר מכן הרכב השלישי פגע בשני. ברם, מאחר וזה לא מצא לנכון לעמוד על דוכן העדים ולהעיד אין מקום להתייחס להודעה זו. בכל מקרה הודעה זו עומדת כגרסה יחידה, השונה ממרבית העדויות, ההודעות והממצאים האחרים.

אמנם בעדותה מציינת נהגת הרכב הראשון, כי הרגישה בשתי מכות (שורה  12 -11 עמ' 4 ושורה 3-2 בעמ' 5 לפרוטוקול). עדות זו שלה סותרת את הודעתה במשטרה אשר ניתנה כחודש בלבד לאחר קרות התאונה, כפי שצוטט לעיל. היא סותרת גם את ההודעה שלה בדבר התאונה לחברת הביטוח איילון לפיה הרכב השלישי פגע ראשון, וכן את הנטען בכתב ההגנה של נתבעות 3 ו-4 לפיו הרכב השני לא נהדף בעקבות הפגיעה (סעיף 5.3) ולכן אין לייחס לעדות חדשה זו חשיבות.    

נתבעות 3-4 מבקשות להתלות על מיקום הרכב הראשון, אשר כנראה היה מצוי באופן אלכסוני לאחר התאונה ולהסיק מכך, שנהגת הרכב הראשון ניסתה לסטות ימינה ובשל כך פגע הרכב השני בראשון. מיקום הרכב לאחר התאונה, אינו מעיד בהכרח שזהו היה מקומו לפני התאונה. נהגת הרכב השני מוסרת בהודעתה כי לאחר הפגיעה, הרכב הסתחרר ונעצר בנתיב השני (שורה 4 להודעתה במשטרה) וכך גם היא מעידה "...הרכב שלנו סטה לצד ימין והסתובב" (שורה 12 עמ' 4 לפרוטוקול).  היא גם מודיעה שלא ניסתה לסטות ימינה (שורה 12 להודעה) ותומכים בהודעה זו הודעת הנהג השני (שורה 20) והודעת אח הנהג השני, מר לוי רחמים (שורה 13-12).  

5.       בשל כל האמור ולאחר שעמדתי על נסיבות התאונה, היקף הנזק, הודעת העדים במשטרה לאחר התאונה ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים והתרשמתי מעדותם כמפורט לעיל, החלטתי כי, הרכב השלישי, הוא זה שפגע ראשון ברכב השני, שנסע באיטיות בעקבות הרכב הראשון שאף הוא נסע באיטיות ורק לאחר פגיעה זו, הרכב השני הוטח קדימה ופגע ברכב הראשון.

6.       נותר לדון בשאלת אחריותו, אם קיימת, של הנהג ברכב השני.

עקרונית, ישנו מקום להטיל מידה מסויימת  של אחריות גם על נהג הרכב השני, במידה ומוכח שלא שמר על מרחק סביר בינו לבין הרכב לפניו שהיה מונע או מצמצם את הנזק.  בענייננו לא הוכח כי נהג הרכב השני לא שמר על מרחק ראוי בינו לבין הרכב הראשון. מעבר לכך רשלנותו של הנתבע 3 בנסיבות הענין כה דומיננטית עד כי ניתן לומר שאף אם היתה אחריות מסויימת של נהג הרכב השני הרי שהיא זניחה למדי.  תוצאת הדברים היא שאין להטיל עליו אחריות כלשהי.