פסק-דין בתיק א 42153/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תובענה שטרית על שטר חוב בערך נקוב של 22,000$, אשר ביום 24.7.05 הוגש לביצוע על סך 99,726 ש"ח.

2.        התובע הגיש את השטר לביצוע כמימוש של פיצוי מוסכם, לפי חוזה מיום 18.11.02 בין התובע לנתבע, שלפיו היה הנתבע אמור להקים מעלית ולשפץ בניין בו יש לתובע דירה [ת/5].

3.        הנתבע התנגד לביצוע השטר בטענות של אי-קיום תנאי במסירה, לרבות בשל ארכה שניתנה; של כישלון תמורה מלא, עקב ביטול החוזה בשל הטעיה; ושל קיזוז הנזקים שנגרמו לנתבע עקב הכשלתו של קיום החוזה על ידי התובע.

4.        עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

דיון והכרעה

5.        לאחר קריאתו המדוקדקת של התיק לצורך כתיבת פסק הדין, משהגעתי למסמך האחרון בו, הוא סיכומי התובע - נוכחתי כי זכיתי שסיכומי התובע יבטאו באופן מדויק וממצה את הניתוח הנכון בעיניי של הטענות וחומר הראיות (בכפוף להערות שלהלן). הודות לכך, ובשים לב לאמור לעיל בפסקה ‏4- אחסוך בזמן שיפוטי יקר, אאמץ את האמור בסיכומי התובע, בכפוף להערות ובתוספת הדגשים שלהלן, ואפנה לשקוד על פסק דין בעניינם של מתדיינים אחרים הממתינים לכך. תודתי לב"כ התובע, עו"ד גיא לוטם, על עזרתו זו לבית המשפט לעשות משפט.

6.        לא הייתי משוכנע לחלוטין כי הבנתי את כוונתו של ב"כ התובע בפרק על תום לבו של הנתבע [סעיפים 50-54 בסיכומיו]. לפיכך, למען הזהירות, ומאחר שהדברים אינם חיוניים לתוצאה הסופית - אחריג סעיפים אלה מאימוץ הניתוח של ב"כ התובע בסיכומיו כחלק מפסק דין זה.

7.        סעיף 6(א) בחוזה קובע כי "כל שינוי בהסכם זה ייעשה בכתב בלבד, שאם לא כן לא יהא לו כל תוקף". מכאן הסכמה חוזית מחייבת שמכוחה מנוע הנתבע מלטעון להארכה בעל-פה של התקופה החוזית.

8.        לשון החוזה, והתכתובת שקדמה לכריתתו, אינם מותירים כל ספק באשר להקצאת הסיכונים החוזית, שלפיה ישא הנתבע בסיכון של אי-השלמת המלאכה; זאת בין מטעמי רישוי ובין מכל טעם אחר.

9.        לפי התכתובת האמורה [ת/7] - התקופה שהצדדים ראוה כמתאימה להשלמת הבנייה, לאחר קבלת היתר, היא 6 חודשים, ולא 30 חודש. משהתובע הבהיר כי אין נפקות מבחינתו לחלוקה הפנימית של התקופה, ובלבד שבתום התקופה יעמוד הבית כשהוא משופץ ובתוכו מעלית - ברור כי התקופה החוזית שנקבעה לבסוף, של 30 חודש, נועדה להכיל גם את ההליכים לקראת קבלת היתר.

10.    הניסוח שלעיל, בדבר הקצאת הסיכון החוזית, מהווה מענה לטענת הנתבע בדבר האי-חוקיות הנעוצה בקיום החוזה בלא היתר. אין מדובר בציפייה לבנייה בלתי חוקית, חלילה, אלא בציפייה להפנמת הסיכון, לפי הקצאתו החוזית, במקרה של אי-מתן היתר.

11.    הנתבע לא קיים את החוזה [עדותו בפרוטוקול, עמ' 1-2]; לא פעל בשקידה סבירה להסרת המניעות מפני קיום החוזה [שם, עמ' 3]; והודה שאין מדבר בהכשלת הקיום בעטיו של התובע [שם, שם].

12.    אין בפרק המצגים בחוזה כל מצגים בדבר המצב התכנוני. מהות העסקה כללה התגברות על מצב תכנוני קיים לצורך קבלת ההיתרים הנדרשים. בנסיבות אלה, ממילא הציפייה הסבירה הייתה כי הנתבע יבדוק את המצב התכנוני לאשורו בטרם כריתת החוזה, ולא יסתמך על מצגים מטעם התובע. לפיכך, אפילו היה אי-גילוי, ספק אם היה בו משום הטעיה. זו אף זו: מקובלת עליי טענת התובע כי יצא ידי חובת הגילוי, ככל שהייתה כזו בענייננו, על ידי האמור בנספח א' בחוזה. יוזכר כי נספח זה אוזכר בסעיף 3(א) בחוזה, ועל כן חזקה לפחות על מייצגו של הנתבע באותו חוזה שהיה מודע לכך.

13.    מכתב ב"כ הנתבע [ת/3] רועם במה שאין בו: אין בו טענה לאי-תחילת התקופה החוזית בשל אי-מתן ההיתר; אדרבא: הטענה לארכה מהווה הודאה-מכללא בתום התקופה החוזית, ובמשתמע - בתחילת מירוץ הזמן ממועד החוזה, כאמור בחוזה, ולא ממועד ההיתר שטרם ניתן, כנטען ב"טענה כבושה" בהליך זה. במכתב האמור לא נטען גם להטעיה, או לאחריות התובע לאי-קבלת ההיתר. כל שנטען בו היה לקשיים בלתי צפויים בקבלת ההיתר. לאור הפסיקה, ברור שהם אינם עולים כדי סיכול החוזה; דבר שאף לא נעשה ניסיון לטעון לו.

סיכום

14.    העולה מן המקובץ; קרי: מטיעוני התובע בסיכומיו שאני מאמצם בזה (למעט סעיפים 50-54 כאמור), ומהערותיי לעיל - כי דין התובענה השטרית להתקבל.

15.    הנתבע ישלם לתובע סך 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד בתובענה.

16.    הנתבע יפרע את חובו עד יום 10.6.08, שאם לא כן יהיה התובע רשאי לפעול למימוש החוב בתיק הוצל"פ מס' 01-64870-05-7, החל מיום 11.6.08.