פסק-דין בתיק א 42133/00

לפניי תביעה להשבת כספי ביטוח ששילמה התובעת לנתבעת 1.

א. העובדות

התובעת, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת 1 ( להלן: "החברה") בפוליסת ביטוח מקיף הכוללת כיסוי בגין גניבת רכב מסוג מאזדה ( להלן: "הרכב" , להלן: "הפוליסה", נספח א' לת/1).

הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע") היה הבעלים ומנהל החברה. כתובת החברה על פי מסמכי רשם החברות הייתה במקום מגוריו (פרוט' מיום 1.7.02 עמ' 1 ש' 10-8).

ביום 19.1.00 הודיעה החברה באמצעות הנתבע כי הרכב נגנב סמוך לביתו (צורף כנספח לת/1) ולאחר בדיקה שביצעה התובעת שולמו תגמולי הביטוח על פי הפוליסה (ביום 16.2.00 שולם סך 58,846 ש"ח וביום 17.2.00 שולם סך 14,054 ש"ח, צורפו כנספחים לת/1).

דא עקא שלאחר התשלומים הסתבר כי הרכב לא נגנב אלא עוקל כדין ונתפס ביום 19.1.00 על ידי רשויות המס בגין חובות החברה.

ב. טענות הצדדים

לטענת התובעת, הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בכל הנוגע למימוש זכותם לקבלת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, וניסו להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. הנתבע  הציג מצג שווא ופעל בכוונת מרמה כאשר דיווח לתובעת כי רכבו נגנב, ועל כן יש לחייבו אישית על פי דיני הנזיקין ולהרים את מסך ההתאגדות על פי דיני החברות.

מנגד, טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו מחמת העדר יריבות, וכי התביעה הוגשה בתום לב שכן לא קיבל הודעה כי הרכב עוקל וסבר לתומו כי נגנב.

ג. עדויות

מטעם התובעת העידה דליה נדב, מנהלת מדור תביעות רכב, ( להלן:"נדב" , ת/1) על תשלום תגמולי הביטוח לאחר קבלת ההודעה כי הרכב נגנב.

בחקירתה הנגדית הוסיפה כי לאחר קבלת התשלומים, עת ידע כבר הנתבע בוודאות כי רכבו עוקל, דרש סכום נוסף (פרוט' מיום 1.7.02 עמ' 4 ש' 26-18 , עמ' 5 ש' 12-3) .

עוזי יחיאל, ראש ענף אכיפה וגבייה במע"מ, ( להלן:"יחיאל") העיד על ההליכים המתבצעים טרם תפיסת רכב. כעדותו, לפני שמבצעים עיקול יש מהלכים של דרישה ראשונה ושנייה וברגע שחייב לא מגיב לשתי הדרישות ולא משלם את החוב מבצעים הדבקת הודעה של ביצוע פעולה בכוח. אם לאחר 48 שעות ממועד ההדבקה לא מוסדר החוב, יוצאים לביצוע בשטח (במ/1, פרוט' מיום 14.9.05 עמ' 7-6). העד הוסיף גם כי כנגד הנתבע הוגש כתב אישום פלילי אך בסופו של דבר הומרו העבירות בקנס מנהלי.

בחקירתו הנגדית חזר העד והדגיש כי הנתבע היה אצלו מספר פעמים וכי, ללא ספק, הנתבע ידע כי בוצע עיקול כדין:

"ברמת העיקרון מה שאתה אומר שיכול להיות שהנישום - לנקרי, לא ידע שיש חוב כאשר אנחנו ביצענו את העיקול, אני אומר שזה לא יכול להיות. יש פעולות מסוימות שנעשות וקודמות לעיקול כמו דרישות ראשונה ושנייה שנשלחות בדואר, טלפונים, ההודעה על ביצוע פעולה בכוח שהודבקה בכתובת שרשומה כמו במקרה זה והכתובת נכונה. בנוסף מתבצעים פעולות של עיקולים של צדדי ג' (בנקים ספקים) כך שאין מצב, ואני עובד באגף 21 שנה, שעוסק יגיע למצב של ביצוע פעולה בכוח בלי שהוא ידע שיש לו חוב... ברור שברגע שאנחנו יוצאים לבצע הדבקה לפני ביצוע פעולה בכוח, אנחנו מודעים למשמעות של ביצוע פעולה כזו... אם יש לנו הספק הקטן ביותר שהכתובת היא לא נכונה לא תבוצע ההדבקה. אנחנו מבצעים הדבקה רק לאחר שווידאנו ב- במאה אחוז שהאדם נמצא וגר בדירה, עושים הצלבות ואין מצב שהתיק יצא שהכתובת לא נכונה. עובדה שהרכב עוקל בחזית הבנין ברחוב מסריק 19 בבית ים, כלומר העיקול של הרכב בוצע בכתובת ההדבקה כך שלא ייתכן שהוא לא גר שם.... אני שוב חוזר ואומר שאין מצב שפעולה כזו תתבצע מבלי שהעוסק קיבל את כל הדרישות בהתאם לחוק" (פרוט' מיום 14.9.05 עמ' 8 ש' 18-12 , עמ' 9 ש' 11-1).

הנתבע העיד בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) כי לא קיבל הודעה ממשרדי  מע"מ כי הרכב עוקל ודבר זה נודע לו רק מספר שבועות לאחר מכן, עת הגיע למשרדים בלוויית רואה החשבון המייצג את החברה.

בחקירתו הנגדית לא זכר העד מתי הרכב עוקל והוסיף כי מע"מ עיקל את כספי החברה מסיבות לא רלבנטיות, אך לא הגיש תלונה בעניין זה (פרוט' מיום 1.7.02 עמ' 2 ש' 3-1 , ש' 6-5).

מטעם רואה החשבון לא הוגש תצהיר עדות ראשית ועל כן לא נשמעה עדותו (החלטה מיום 1.7.02).

אני מעדיפה גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.

התובעת הגישה שלושה מסמכים (במ/1) המהווים "רשומה מוסדית".

על פי ס' 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 ( להלן: "הפקודה"):