פסק-דין בתיק א 42070/04

מבוא

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומם של שיקים בסכום כולל של 92,350 ש"ח שמשך הנתבע לפקודת התובע וחוללו באי פרעון במועדים שונים.

2.         אין חולק כי הנתבע נהג לנכות שיקים אצל התובע, בשנים 2001-2002, לאחר שהוגבל חשבון הבנק שלו בגין משיכת שיקים ללא כיסוי. לאחר שהשיקים שניכה הנתבע אצל התובע חוללו באי פרעון, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי שיעורו של החוב שחייב הנתבע לתובע. לבסוף, לאחר שהשניים נזקקו בחודש דצמבר 2002 לשרותיו של "בורר" מהעולם התחתון, ומקץ ישיבות "בוררות" רבות, הוסכם ביניהם כי החוב הינו 170,000 ש"ח. בעקבות כך משך הנתבע לפקודת התובע חמישה שיקים ע"ס 30,000 ש"ח כל אחד, ושיק נוסף ע"ס 20,000 ש"ח.

בחלוף הזמן, שלושה שיקים ע"ס 30,000 ש"ח והשיק ע"ס 20,000 ש"ח שולמו באמצעות שיקים אחרים או במזומן, והוחזרו לנתבע. שני שיקים ע"ס 30,000 ש"ח, שזמני פרעונם 10.5.2003 ו- 10.6.2003, הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.  בנוסף הוגשו לביצוע 21 שיקים בסכומים קטנים יותר, שסכומם הכולל הינו 32,350 ש"ח ( להלן: "השיקים הקטנים"). השיקים הקטנים חוללו באי פרעון החל מחודש נובמבר 2002 וכלה בחודש פברואר 2003.

3.         התובע טען בתצהירו כי לאחר שסוכם בינו לבין הנתבע כי גובה החוב הינו 170,000 ש"ח, החזיר לנתבע את כל השיקים שהיו בידו למעט כעשרים עד שלושים שיקים בסכומים קטנים, שהוחזקו כבטחון לפרעון החוב בסך 170,000 ש"ח. חמשת השיקים ע"ס 30,000 ש"ח וכן השיק ע"ס 20,000 ש"ח (המכונים על ידי הצדדים "השיקים הגדולים"), נמסרו לפרעון החוב ולא לבטחון. לדברי התובע, השיקים הגדולים היו אמורים להפרע במועדם, ובמקרה כזה הוא היה אמור להחזיר לנתבע כל פעם חלק יחסי מהשיקים הקטנים שנשמרו לבטחון. דא עקא, השיק הגדול הראשון חולל באי פרעון משום שנמשך על חשבון סגור ומוגבל, ועל כן החל הנתבע למסור לו שיקים דחויים של לקוחותיו (הנתבע הוא רופא שיניים) וכן סכומים במזומן. כנגד תשלומים אלה, החזיר התובע לנתבע מעת לעת את השיקים הגדולים. בחודש יולי 2003, כאשר נותר חוב של 82,750 ש"ח ביקש הנתבע להפסיק את ההסדר כי לא עמד בו. במקום זאת ביקש לשלם 4,200 ש"ח לחודש, אך כעבור שלושה חודשים חדל לעמוד גם בהסדר זה.

4.         הנתבע טוען כי בחודש דצמבר 2002 הוסכם בינו לבין התובע שהחוב הינו 150,000 ש"ח. חמשת השיקים ע"ס 30,000 ש"ח כל אחד נמסרו לנתבע לבטחון במסגרת ההסדר לסילוק החוב. השיק הנוסף ע"ס 20,000 ש"ח נועד להוות ריבית על החוב.  התובע התחייב להחזיר לנתבע את כל השיקים שבידו כנגד קבלת השיקים הגדולים, ומאוחר יותר, לאחר שהנתבע ישלם לו את סכומי השיקים הגדולים, היה אמור להחזיר לו גם אותם.

הנתבע מוסיף וטוען כי במהלך החודשים הבאים שילם לתובע סכומים שונים, חלקם בשיקים דחויים של לקוחותיו, ובתמורה החזיר לו התובע חלק מהשיקים הקטנים וחלק מהשיקים הגדולים. לבסוף נותרו בידי התובע שני שיקים ע"ס 30,000 ש"ח כל אחד, וכן שיקים קטנים, אך התובע סירב להחזירם לנתבע למרות שסכומם שולם לו. הנתבע מפרט בתצהירו תשלומים בסכום כולל של 83,250 ש"ח ששילם מיום 10.8.2003 ועד ליום 26.11.2003. הוא צירף לתצהירו דפי מחברת אשר על גבם אישרו כביכול התובע ואחיו את קבלת הסכומים הרשומים שם (מוצג ת/3). לדבריו, מתוך תשלומים אלה, שיקים בסכום של 29,495 ש"ח חוללו באי פרעון ועל כן שילם בגינם סכום של 18,192 ש"ח וכן סכום של 11,000 ש"ח. להוכחת תשלומים אלה הוא צירף את נספח ד' לתצהירו, אלא שמסמך זה הוא רישום עצמי של הנתבע, ואין עליו חתימות של התובע או אחיו. לדבריו, מחודש נובמבר 2003 הפסיק להעביר כספים לתובע, לאחר שנוכח דעת כי אין דרך שבה יוכל להשביע את רעבונו של התובע.

דיון

5.         בין אם השיקים הגדולים נמסרו להבטחת סילוק חובו של הנתבע ובין אם נועדו להפרע בפועל, ברי כי התובע אינו רשאי להפרע הן מ"השיקים הגדולים" והן מ"השיקים הקטנים". הרי לשיטתו שלו, הוא המשיך להחזיק ב"שיקים הקטנים" רק לשם הבטחת פרעון החוב המוסכם, כאשר ה"שיקים הגדולים" משקפים את סכום החוב המוסכם. הואיל וסכומם הכולל של השיקים הגדולים שנותרו בידי התובע- 60,000 ש"ח- עולה על סכומם של השיקים הקטנים שנותרו בידיו- 32,350 ש"ח, אין התובע יכול לדרוש גם את תשלומם של השיקים הקטנים.

זאת ועוד, התובע טען כי החזיק את השיקים הקטנים כבטחון לפרעונו של השיק הגדול ע"ס 20,000 ש"ח, וזאת לאחר ששיק זה חולל באי פרעון (ע' 19 לפרוטוקול). בסופו של דבר, הוחזר השיק ע"ס 20,000 ש"ח לידי הנתבע, משמע, החוב בגינו שולם, וממילא אין כל עילה להמשיך ולהחזיק בשיקים הקטנים. על כן, דין התביעה ביחס אליהם להידחות על הסף.

            מכל מקום, ככל הנראה השיקים הגדולים אכן נמסרו לבטחון ולא לפרעון, והא ראייה, התובע אישר בחקירתו כי החזיר לנתבע את שאר השיקים הגדולים, לאחר ששולמה לו תמורתם (ע' 15 לפרוטוקול). הואיל והשיקים (למעט השיק הראשון ע"ס 20,000 ש"ח) לא הופקדו בבנק אלא הוחזרו לנתבע, זוהי אינדיקציה מובהקת שאכן מדובר בשיקים לבטחון ולא לפרעון.

6.         בחקירתו טען התובע כי החליט להשאיר בידיו את השיקים הקטנים כבטחון בגין 12 שיקים ע"ס 2,500 ש"ח כל אחד, שמסר בידי הנתבע בתור "שיקים טובה" (ע' 15 לפרוטוקול). התובע הסביר כי אין המדובר למעשה בשיקים טובה במובן הרגיל, אלא בהלוואה ללא ריבית בסך 20,000 ש"ח. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, קיימת אי התאמה בסכומים- בתחילה טען התובע כי מדובר בסכום של 30,000 ש"ח, אך מיד לאחר מכן טען כי זהו חוב ע"ס 20,000 ש"ח. שנית, וזה העיקר, מדובר בשינוי חזית מובהק מצידו של התובע, שכן בתצהירו לא העלה כל טענה בענין זה. אמנם, הוא הזכיר בשולי תצהירו את הטענה כי מסר שיקים טובה לנתבע, אך הדבר נאמר כדי להראות שאין זה נכון כי סחט או איים על הנתבע (ס' 21 לתצהירו), ולא כתירוץ להמשך החזקת השיקים הקטנים בידיו.

במאמר מוסגר אציין כי הנתבע, ממקום מושבו, התפרץ לדברי התובע וקרא: " זה לא טובה, אלא הלוואה" (ע' 16 לפרוטוקול), כך שברור כי יש דברים בגו וטענתו של התובע כי העניק הלוואה נוספת לנתבע היא טענת אמת, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה שמדובר בשינוי חזית.

זאת ועוד, עיסקת היסוד בגדרה נותרו השיקים הקטנים בידי הנתבע היתה סילוק חוב בסך 170,000 ש"ח, ולא עיסקת ההלוואה בסך 20,000 ש"ח, שבאה לעולם מאוחר יותר, ועל כן אין היא רלבנטית לשיקים הקטנים. התובע הסביר כי:

" מגיע לי עוד 20. אני "פתוח" ב- 20 אלף ש"ח ולכן אני מחזיק את השיקים הקטנים." (ע' 19 לפרוטוקול).

דא עקא, התובע אינו יכול "להלביש" בדיעבד על השיקים הקטנים עיסקת יסוד שאינה קשורה אליהם, ואשר באה לעולם רק לאחר מכן, בגין הלוואה מאוחרת יותר.

7.         התובע ואחיו טענו כי אסופת הדפים ת/3, המתעדת תשלומים ששילם להם הנתבע, נגועה בזיופים. דומה כי הטענה נזנחה בסיכומיהם. מכל מקום, גם אלמלא נזנחה הטענה, לא היה בידי לקבלה. טענת הזיוף נטענה באופן סתמי ביותר, בלא פירוט מינימלי המתחייב בנסיבות הענין. וכך כתב התובע בס' 7 לתצהירו:

            " הנני להצהיר כי חלקים נכבדים מנספח ג' לתצהירו של ד"ר בוחארי נחזים להיות מזויפים"

            במסגרת ת/3 מתועדים עשרות תשלומים ששילם הנתבע לתובע ואחיו, לאורת תקופת זמן ארוכה. מהם אותם "חלקים נכבדים" שזוייפו, ומהם אותם חלקים שלא זוייפו- סתם התובע ולא פירש.

8.         יחד עם זאת, עיון מדוקדק במוצג ת/3 מגלה כי לצד מקצת מהסכומים, אין חתימה של התובע המאשרת את קבלת התשלום. מימין למרבית החתימות מופיעה האות X, בתור סימון של הנתבע היכן אמור התובע לחתום. והנה, בחלק מהמקרים מופיע הסימון X בלא חתימה של התובע לצידו. משמע, התובע לא אישר כי הסכום הרשום באותה שורה אכן שולם לו. מדובר בתשלומים הבאים: