פסק-דין בתיק א 42038/04

1.         התובעת, ילידת 1985, נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.11.02, בעת שהיתה עדיין תלמידת בית ספר תיכון. התאונה ארעה שעה שהתובעת ירדה מאוטובוס ההסעה של בית הספר ובעת הירידה מהאוטובוס נפלה ועיקמה את קרסול רגל ימין.

2.         הנתבעים, נהג רכב ההסעה ומבטחותיו, חזרו בהם מהכחשת אירוע התאונה והכירו בכיסוי ובחבות, כך שהמחלוקת בין הצדדים נותרה בשאלת גובה הנזק בלבד.

3.         אין חולק כי בערב התאונה פנתה התובעת למוקד קופת חולים וקבלה טיפול ראשוני. היא סבלה מעיקומים חוזרים של הקרסול ומאיבוד היציבות עד שלבסוף, בתאריך ה- 29.10.03 נותחה בקרסול במטרה להביא לייצובו. בניתוח הוכנסה רצועת חיזוק באספקט הלטראלי של הקרסול. הרצועה קובעה ע"י 2 עוגנים מתכתיים. מאז הניתוח לא שבה התובעת לסבול ממעידות ומאירועים של עיקום הקרסול אך לטענתה היא סובלת מכאבים בהליכה, במיוחד כאשר היא נועלת נעליים עם עקב גבוה או בהליכה במדרון. כמו כן היא סובלת מהפרעות תחושה ובימים קרים לטענתה הרגל מתנפחת ונעשית כחולה עם אבדן התחושה באצבעות.

4.         עוד בטרם הוגשה התביעה לבית המשפט מינו הצדדים את ד"ר ליברטי כמומחה רפואי מוסכם. ד"ר ליברטי בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 23.2.05 הוא מוצא את הממצאים הבאים: התובעת מהלכת ללא צליעה, תנועותיה טבעיות. בבדיקת יציבות העמידה על רגל אחת היא עומדת על רגל שמאל ומייצבת עצמה יפה בלי ליפול. שמירת היציבות בעמידה על רגל ימין כרוכה במאמצים גדולים בהשוואה לשמאל. בעמידה על רגל ימין מבחינים בתנועות תיקון גסות ותכופות יותר הדרושות לייצוב הגוף. עוד מציין המומחה כי משך העמידה בעיניים עצומות על רגל ימין עד לאיבוד היציבות הוא קצר הרבה יותר מאשר העמידה במצב דומה על רגל שמאל. טווח תנועות הקרסוליים נמצא שווה בשתי הרגליים. הקרסול אינו נפוח ואינו רגיש למישוש. יחד עם זאת קיימת פגיעה תחושתית באיזור קטן בגב כף רגל ימין.

בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר ליברטי כי לתובעת נותרה הפרעה בהליכה, בתנוחת פלקציה פלניטרית, פגיעה קלה בכושר ייצוב הקרסול הימני, פגיעה פרופריורצפטיבית ופגיעה תחושתית באיזור קטן בגב כף רגל ימין. את הפגיעות הללו הוא העריך כמקנים נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף (מותאם) 35(1)ב לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

5.         הצדדים חלוקים על משמעות הנכות הרפואית. לטענת התובעת, לנכות משמעות תפקודית במלוא שיעורה, הן במישור הפגיעה בכושר ההשתכרות והן בשל הצורך להיזקק לעזרת צד ג' וניידות.

            לעומת זאת, הנתבעים סבורים כי לנכות אין כל משמעות תפקודית, לא במישור הפגיעה בכושר ההשתכרות ולא בגין הצורך להיזקק לעזרת צד ג'.

6.         התובעת סיימה את לימודיה בתיכון, התעתדה להשלים בגרות וללמוד תקשורת באוניברסיטה הפתוחה, ואף נרשמה ללימודים, אך בשל הניתוח שעברה בחודש אוקטובר 2003 היא לא התחילה את לימודיה ולמעשה לא למדה לימודים גבוהים עד היום, אך לא נטשה את רצונה ללמוד לימודי תקשורת לכשיתאפשר לה הדבר מבחינה כלכלית.

            התובעת, שלא שרתה בצבא מטעמי דת, החלה לעבוד בחודש פברואר 2004 באינטרנט זהב, בתפקיד של טלפנית וקודמה לתפקיד של נציגת שימור לקוחות, ומשתכרת כ- 4,000 ש"ח לחודש.

7.         התובעת העידה על מגבלותיה כתוצאה מהפגיעה בתאונה (סע' 11 לתצהירה). היא מסכימה כי הקרסול יציב ובעיות המעידות ועיקום הקרסול נפתרו לאחר הניתוח. יחד עם זאת היא טוענת כי הקרסול איבד מגמישותו ומקובע חזק ועל כן היא מבצעת את התנועות בזהירות ונמנעת מתנועות חדות. היא סובלת מכאבים בעקבות מאמצים פיזיים ממושכים, היא נמנעת מהליכה על משטחים לא ישרים ומהליכה בנעלי עקב. כן היא סובלת מהרדמות בכף הרגל והכאבים מתגברים בקור ובשינוי מזג האויר המלווים לעתים בנפיחות.

            אינני סבורה כטענת ב"כ הנתבעת כי אין לתת אמון בתלונותיה של התובעת. אמנם הוכח כי התובעת הולכת בנעלי עקב והתובעת אכן הסכימה כי כאשה נמוכה הופעתה חשובה לה ועל כן היא הולכת בנעלי עקב, אך בעבר לפני התאונה נהגה ללכת עם עקבים הרבה יותר, דבר שנמנע ממנה כעת.

8.         חזית של מחלוקת רצינית קיימת בין התובעת לנתבעת בכל הקשור ליכולתה של התובעת לבצע עבודות הכרוכות במשק הבית. כדי לאשש את טענתה גייסה הנתבעת חוקרת פרטית אשר התקשרה אל התובעת והציגה עצמה כמי שמבקשת לשכור את שרותיה לעבודות נקיון. במהלך השיחה שבין התובעת לחוקרת, אשר תמלילה הוגש לבית המשפט (נ/2), מציינת התובעת כי היא מבצעת בעצמה את כל עבודות משק הבית בעזרה של בעלה, וכי היא מעוניינת לעבוד ערב ערב בעבודות נקיון ואינה נרתעת גם מעבודות קשות. יחד עם זאת, כחוט השני בדבריה שזורה האימרה כי היא מתכוונת להעזר בבעלה.

            התובעת הסבירה כי השיחה התנהלה זמן קצר לאחר נישואיה. בעלה היה מובטל והיא נזקקה לכסף, ולכן התכוונה לעבוד בעבודות נקיון בעזרת בעלה. אין בכך כדי להעיד על כך כי התובעת מסוגלת לבצע את כל עבודות הבית ללא יוצא מן הכלל לרבות עבודות בגובה ועבודות פיזיות קשות. לא מצופה מתובעת אשר סובלת מ- 5% נכות כי תהיה מוגבלת לחלוטין בביצוע עבודות משק הבית. מקובל עלי גם  הסברה של התובעת כי נזקקה נואשות להכנסה ועל כן הציגה מיצג בפני החוקרת כי אין לה כל מניעה לבצע את כל העבודות כאשר בפועל היא התכוונה להעזר בבעלה לביצוע העבודות הקשות, כפי שאכן עולה גם מתוך התמליל.

9.         באת כח הנתבעת מנסה לערער את אמינותה של התובעת בכך שלא בחלה באי אמירת אמת לחוקרת בכך שציינה כי היא מתאמנת בקראטה. גם בעניין זה מקובל עלי הסברה של התובעת כי מצגים אלה נועדו לסבר את אזנה של החוקרת על מנת שתעסיק אותה בעבודות הנקיון.

10.        גם אם התובעת ביצעה מאז התאונה ומבצעת גם היום את עבודות משק ביתה בלא עזרה בשכר של צד ג', אין הדבר אומר כי היא לא זכאית לפיצוי בגין השנים הבאות.

11.        ד"ר ליברטי השתמש בסעיף 35(1)  לקביעת נכותה של התובעת בצורה מותאמת. סעיף 35 (1) (ב) מעניק 10% נכות כאשר קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. ד"ר ליברטי השתמש בסעיף זה בצורה מותאמת והעניק לתובעת מחצית מן הנכות כך שניתן להניח כי הוא סבר שקיימת השפעה קלה מאוד על כושר הפעולה הכללי של התובעת. ל"השפעה קלה מאוד" זו יכולה להיות השלכה על יכולתה וכושרה של התובעת לבצע את עבודות משק הבית, אם לא בשנים אלו שהיא צעירה מאוד, כבת 22, הרי בשנים הבאות - עד סוף תוחלת חייה.

            אני מעריכה את הפגיעה בכושרה של התובעת לבצע את עבודות משק הבית לעתיד לבוא בסכום של 40,000 ש"ח, אשר משקפים את הצורך להיזקק לעזרת צד ג' בעבודות הקשות  פעם בחודש עד סוף תוחלת חייה.

12.        מאידך, אני מעדיפה את עמדת ב"כ הנתבעת בכל המתייחס לפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת. התובעת בחרה בעבודה שאינה כרוכה בעמידה או בהליכה ממושכת או במאמץ פיזי. גם אם תמצי לומר כי התובעת עדיין לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שלה וכי היא צפויה ללמוד מקצוע, הרי גם אם תלמד ותעסוק במקצוע אותו היא בחרה בתחום התקשורת, לא תהיה לנכותה השפעה של ממש, ואם תהיה השפעה היא תהיה מזערית ביותר. אני מאריכה את הפגיעה האפשרית בכושר עבודתה של התובעת בנסיבות אלו בסכום שאינו עולה על 10,000 ש"ח.

13.        התובעת זכאית גם לפיצוי בגין כאב וסבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת זכאית למלוא הפיצוי במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט, ואני פוסקת לתובעת בפריט זה סך של 15,000 ש"ח.