פסק-דין בתיק א 41978/07

1.         זוהי תביעה לפיצוי על נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 20.3.75, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 14.6.06 ( להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת הודתה בכיסוי הביטוחי ובחובתה לפצות את התובע על נזקיו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק.

3.         התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

הפגיעה והנכות הרפואית

4.         כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בעיקר בפניו, בידו ובברכו ימין. ממקום התאונה פונה למרכז הרפואי "רבין" שם אובחנו קטיעה חלקית של אצבע 3 ביד ימין, שבר באצבע החמישית, וחבלות ופצעים בפנים וברגל ימין. התובע אושפז למשך שישה ימים בהם עבר גם טיפולים ניתוחיים. בעקבות הפציעות נותרו לתובע צלקות על חלקי גוף שונים.

5.         כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור משוקלל של % 18.78 בגין הליקויים הבאים:

5% נכות על קטיעה של גליל מרוחק של אצבע 3 (אמה) ביד ימין לפי סע' 43 (3) ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"),

5% על צלקות בצוואר לפי סע' 75(2) א-ב לתקנות, מותאם,

10% על צלקות בגוף לפי סע' 75 (1) ב' לתקנות.

6.         המל"ל קבע גם את תקופות אי הכושר והנכויות הזמניות של התובע כדלקמן:

            אי כושר מלא (דמי פגיעה) מיום התאונה עד 13.9.06.

            נכות בשיעור 45% מיום 20.6.06 עד 31.12.06.

            נכות בשיעור 35% מיום  1.1.07 עד 31.5.07.

7.         קביעת המל"ל אודות נכות התובע בעקבות התאונה היא קביעה מחייבת בהתאם להוראות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

הנכות התפקודית והשפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע

8.         הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לנכות הרפואית שנותרה לתובע על תפקודו ועל כושרו לעבוד ולהשתכר. התובע טוען לנכות תפקודית שנגזרת מהנכות הרפואית, ואילו הנתבעת טוענת שנכותו הרפואית לא משפיעה כלל על כושרו ויכולתו להשתכר.

9.         בעת שאירעה התאונה היה התובע כבן 31 שנים. עובר לתאונה עבד כטכנאי מחשבים בחברת אינטר אי-מייל תקשורת בע"מ (להלן:"החברה" או "אינטר"). בתום תקופת אי הכושר המלא, בחודש ספטמבר 2006, שב לעבודה, אך לאחר זמן לא רב סיים את עבודתו בחברה.

בחודש אוקטובר 2006 החל התובע בלימודים לקראת תואר ראשון במדעי המחשב במכללה האקדמית של תל-אביב-יפו, במסלול שמשכו שלוש שנים (מוצג 15 למוצגי התובע). מתחילת לימודיו, ובמקביל להם, עובד התובע במתן תמיכה טלפונית ופרונטאלית בתחום המחשבים, במכללה בה הוא לומד.

10.        התובע טען שהסיבה העיקרית לעזיבתו את העבודה ב"אינטר", ולירידה בשכרו מאז, בעבודתו במכללה, היא נכותו ומצבו בעקבות התאונה (סעיף 14 לתצהירו). לא שוכנעתי, מעדות התובע וחקירתו הנגדית, שכך היו פני הדברים. מהראיות עולה שהסיבות לעזיבת החברה לא היו קשורות לתאונה או לנכותו: כאמור, לאחר תקופת אי הכושר שב התובע לעבודה ב"אינטר", אותה סיים בסמוך לתחילת לימודיו במכללה. בעדותו אישר שאמר לחוקר מטעם הביטוח שעזב את עבודתו ב"אינטר" משום שלא ניתן לשלב עבודה במשרה מלאה עם לימודים מלאים ושחיפש עבודה נוחה יותר לסטודנט (שורה 14 בעמוד 10 לפרוטוקול), ודבריו אלה מתיישבים עם ההיגיון ועם ניסיון החיים. לא שוכנעתי שהתובע הגיע להסדר עקרוני עם מעסיקו הקודם, ב"אינטר", על עבודה במשמרות ובהיקף התואמים את צרכיו בזמן הלימודים, כטענתו. כשנשאל, מדוע, אם כך, עזב את עבודתו ב"אינטר" השיב תחילה: "כי היה לי קשה לתפקד במצב הזה, הרגשתי לא נעים, הסתכלו עלי בצורה אחרת אחרי התאונה. קשה לי עם המצב", ובהמשך טען שלא יכל "לתפקד עם אצבע שבורה, קטועה ושמגרד לך כל הזמן בצד של הגוף" (שורות 20-27 בעמוד 14). בהמשך אישר שהמרחק בין מקום העבודה ב"אינטר" למקום לימודיו עלול היה להוות בעיה (שורה 20-22 בעמוד 15). כאמור, לא שוכנעתי מעדות התובע בעניין זה והממצאים מלמדים שאין קשר בין סיום עבודתו ב"אינטר", לתאונה או לתוצאותיה. זאת ועוד, בעדותו סיפר התובע שבחודשים שקדמו לתאונה היו עם המעסיק בעיות, היו עיכובים רבים במשכורות, ובנוסף, יחסי האנוש שלו לא היו טובים  (שורות 7-12 בעמוד 17) וסביר שגם לאלה תרומה לעזיבתו.